אנו ממשיכים לעקוב אחרי תהליך ההתכללות (הפיכה לחלק מכלל) שמתרחש עם קרבן הפסח. ראינו את עיקרון המינוי לקרבן פסח שהופך אותי מיחיד לחבורה ומבטא את ההסכמה והנכונות להפוך להיות חלק ממשהו גדול יותר.
נראה שבמהות העניין, אם ניתן היה לעשות חבורה אחת של כל ישראל שכל אחד יקבל כזית משה אחד, זה היה המצב הרצוי. ואכן להלכה אומרת הגמרא שניתן לעשות זאת תיאורטית: "רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין בְּפֶסַח אֶחָד? תַּלְמוּד לוֹמַר: "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם". וְכִי כָּל הַקָּהָל שׁוֹחֲטִין וַהֲלֹא אֵין שׁוֹחֵט אֶלָּא אֶחָד? אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין בְּפֶסַח אֶחָד".
ואכן זה המצב המוכר לנו מקרבנות ציבור אחרים – כל ישראל מקריבים קרבן אחד באמצעות הנציגים במקדש והמימון המשותף הבא לידי ביטוי במחצית השקל. אם כך, מדוע לא עושים את זה בקרבן פסח? לכאורה מסיבה טכנית: לא ניתן למצוא שה כל כך גדול שיספק כזית בשר לכל אדם מישראל… במילים אחרות, פעולת ההתכללות של קרבן הפסח מתבצעת *דווקא באמצעות אכילה* ולא ע"י פעולה אחרת. היינו חושבים שאולי יהיה מספיק להתכנס ולקרוא בקול גדול כולם ביחד: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!", כמו שאנו מכירים מעצרות תפילה כאלו ואחרות. או אולי להקריב קרבן עולה בשם כל ישראל. אך לא זו המצווה בפסח, אלא *דווקא לאכול כזית בשר ביחד.*
נתבונן רגע בהלכה הזו: ההבדל בין להיות חלק מהאחד הגדול הזה שנקרא כנסת ישראל, בין לחדש את הברית עם הבורא שהוציא אותנו ממצרים, בין להיוולד מחדש כעם ישראל – בין כל אלה לבין עונש כרת (!!), ההבדל הוא אכילה של כזית בשר מקרבן הפסח! כפי שהסברנו בלימוד פרשיית החודש, דווקא אכילת בשר הקרבן ע"י ישראל במקום להעלות אותו כקרבן עולה, מגלה את הסגולה הישראלית, את הקדושה הפוטנציאלית של כל אחד מישראל – להיות בחינת בית מקדש מהלך. היכולת לאכול אכילה קדושה שמעלה את אנרגיית החיים לשורשה ממש כמו אש המזבח. כי החידוש שעם ישראל מביא לעולם הוא לא חכמה או פילוסופיה, אלא הוא קדושה שמופיעה בעולם החומר, איחוד בין החומר לרוח, בין הנשמה לגוף.
האכילה הקדושה הזו עומדת בניגוד לחטא הקדמון הגדול ביותר – חטא האכילה מעץ הדעת. גם שם החטא החמור היה דווקא אכילה! האכילה שם הטמיעה לתוכנו את הדעת טוב ורע, את השיפוטיות, את זוהמת הנחש. האכילה הזו הביאה לעולם מוות ופירוד. האנושות כולה היתה מאוחדת במרחב הזוגי של אדם וחווה, שכללו את כל שורשי הנשמות של האנושות כולה עד סוף הדורות. בעקבות האכילה האחדות הזו נשברה ונכנסנו למהלך תיקון של 6,000 שנה שבו הנשמות צריכות להיוולד ולעבור את מסע התיקון הפרטי של כל אחד, בשביל להשלים את התיקון הכללי.
לעומת זאת, אכילת הפסח יוצרת את האפקט ההפוך – כל ישראל אוכלים בזמן אחד פחות או יותר את הפסח ובכך מתאחדים לאחדות שהיא לא אחדות רוחנית, אינטלקטואלית, אידיאולוגית או מוסרית. זו אחדות שיורדת אל הבשר, אחדות של נשמה וגוף של כל אדם מישראל מצד עצמו, ואחדות והתכללות של כל נשמות ישראל לכדי "כנסת ישראל" וכל גופי ישראל לכדי "עם ישראל". את האחדות וההתכללות הזו מחדשים בכל שנה ושנה במקדש ובכך צועדים עוד צעד אחד במסע בן 6,000 השנה לתיקון חטא הפירוד של אדם הראשון.
לסיום, שאלת האחדות בעם ישראל היא שאלה קשה שמאוד נוכחת בימים בהם נכתבות שורות אלו. מצד אחד אנו רואים קוטביות ומחלוקות קשות על הנחות היסוד הכי בסיסיות שאמורות לחבר ביננו כעם. מצד שני, אנו רואים שבשבועות הראשונים שאחרי פתיחת מלחמת שמחת תורה תשפ"ד היתה הרגשה מאוד מיוחדת באויר, הרגשה של אחדות מאוד חזקה. לפתע כל המחלוקות נראו זניחות, היה ברור שיש מכנה משותף מאוד חזק אבל קשה היה להגדיר אותו ולתמלל אותו. להבנתי מה שהתגלה באותם רגעים זה בדיוק האחדות הזו של "כנסת ישראל". הרעיון שהנשמות והגופים שלנו מחוברים למשהו אחד גדול שהוא ישות בפני עצמה. התחושה הזו נסתרת לאורך הזמנים הרגילים, ובעת משבר היא פתאום פורצת החוצה לתקופה קצרה ואז חוזרת ומתעמעמת, וסימני השאלה צפים מחדש.
כעת נדמיין שפעם בשנה אנו מחדשים את התחושה הזו! בלי צורך במלחמות, בדיונים או בריבים מיוחדים, עושים את זה בצורה מובנית באמצעות ההתכנסות במקדש והאכילה המשותפת של קרבן הפסח! אכילה שמזכירה לנו שאנחנו בשר אחד ממש. האם ניתן להתחיל לדמיין את זה?
אשמח לשמוע.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate