אנו נמשיך היום את ההתבוננות בהפטרת פרשת החודש, אותה התחלנו אתמול. כפי שראינו בלימוד לקראת פורים, תהליך הגאולה של עם ישראל מגלות בבל היה תהליך שכלל הרבה הזדמנויות להגשמת פוטנציאל הגאולה המלא, אך בסופו של דבר הפוטנציאל לא הוגשם במלואו. רוב העם בחר להישאר בגלות, ובית המקדש השני שנבנה בפועל לא הגשים את נבואת יחזקאל באופן מלא אלא כפי שאומר הרמב"ם: "וְכֵן בִּנְיַן הֶעָתִיד לְהִבָּנוֹת אע"פ שֶׁהוּא כָּתוּב בִּיחֶזְקֵאל אֵינוֹ מְפֹרָשׁ וּמְבֹאָר, וְאַנְשֵׁי בַּיִת שֵׁנִי כְּשֶׁבָּנוּ בִּימֵי עֶזְרָא בָּנוּהוּ כְּבִנְיַן שְׁלֹמֹה *וּמֵעֵין דְּבָרִים הַמְּפֹרָשִׁים בִּיחֶזְקֵאל."*
יוצא שמימוש עיקר חזונו של יחזקאל על חזרת השכינה לירושלים ובניית המקדש כפי שהוא מתאר – נדחה למעשה לבית המקדש השלישי שאליו אנו מצפים.
הפרקים הללו בהם יחזקאל מתאר לפרטים את מה שצפוי לקרות בעת הגאולה השלימה, מעלים קשיים פרשניים עצומים, שכן הם מלאים בסתירות ביחס למה שכתוב בתורה. עד כדי כך, שחז"ל כמעט גנזו אותו: "בְּרַם, זָכוּר אוֹתוֹ הָאִישׁ לַטּוֹב וְחֲנַנְיָה בֶּן חִזְקִיָּה שְׁמוֹ אִלְמָלֵא הוּא נִגְנַז סֵפֶר יְחֶזְקֵאל – שֶׁהָיוּ דְּבָרָיו סוֹתְרִין דִּבְרֵי תוֹרָה. מֶה עָשָׂה? הֶעֱלוּ לוֹ ג' מֵאוֹת גַּרְבֵי שֶׁמֶן [כלומר כמות גדולה של שמן כדי שיוכל ללמד בלילות] וְיָשַׁב בָּעֲלִיָּה וּדְרָשׁוֹ". ואולם, לא נותרו בידינו אותן דרשות שדרש חנניה בן חזקיה.
בקרב הפרשנים יש גישות שונות כיצד להתמודד עם הסתירות האלו. יש שנמנעו מלפרש את הפרקים הללו ביחזקאל והשאירו אותם "עד שיבוא אליהו" ויפרש אותם עבורנו (או שנזכה לראות את פירושם במציאות…).
כפי שראינו בתרגיל הקודם, הפטרת פרשת החודש מתחילה בנקודה בה יחזקאל מתאר תהליך "חיטוי" של המקדש אשר יתחיל ביום ראש חודש ניסן. החיטוי נעשה כך: וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הַחַטָּאת וְנָתַן אֶל *מְזוּזַת הַבַּיִת וְאֶל אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה לַמִּזְבֵּחַ וְעַל מְזוּזַת שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית.* וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת. יש שהסבירו שהשינויים המתוארים בפרק לא באים במקום מה שכתוב בתורה, אלא בנוסף כקרבנות מיוחדים שמקריב הנשיא. אך אנו נלך בגישה שאומרת שאכן יחזקאל קיבל נבואה על האופן שבו יתנהל "המקדש האחרון" ובה הצטווה גם על דברים שהם שונים מהדברים המפורשים בתורה.
ההצמדה של ההפטרה הזו לפרשית החודש, מאירה באור חדש את הפסוקים המתאים את הציווי על פסח מצרים. ראינו שכאשר ישראל מצווים על *נתינת* דם הפסח על המזוזות והמשקוף, זוהי לשון שמזכירה את נתינת דם החטאות על קרנות המזבח, בניגוד למונח ההלכתי הרגיל של "זריקת" דם הקרבנות אל יסוד המזבח. אך גם הפסוקים ביחזקאל משתמשים בלשון זו, ובנוסף ממש מזכירים את "מְזוּזַת הַבַּיִת/שַׁעַר הֶחָצֵר הַפְּנִימִית" וכן "אַרְבַּע פִּנּוֹת הָעֲזָרָה", ממש כמו הנתינה על ארבע חלקי הפתח בפסח מצרים שכפי שאמרנו מייצג את הבית כולו. במילים אחרות, בגאולה הראשונה בני ישראל מחטאים את "המקדש" שמורכב למעשה מכלל הבתים של עם ישראל, באמצעות דם הפסח עליו נצטוו בראש חודש ניסן, בדומה לאופן שבו יחטאו את המקדש בראש חודש ניסן, בגאולה האחרונה המתוארת בספר יחזקאל!
על פי הרמח"ל בספר "משכני עליון", העולם כולו נברא כהשתלשלות של אור ושפע המגיעים מבית מקדש של מעלה, וכל קיום העולם תלוי בו, ועל כן הוא קיים תמיד. כאשר בית המקדש של מטה קיים במציאות, הרי שיש התאמה וחיבור בין העולם העליון והתחתון והשפע מאיר בצורה מושלמת. במילים אחרות, כאשר יש בעולם שלנו "גוף" עבור המקדש, אזי "נשמת המקדש" יכולה לרדת ולהאיר בעולם שלנו בצורה מלאה. לבית המקדש הראשון שבנה שלמה היה פוטנציאל להגיע למדרגה העליונה ביותר של בית המקדש "האחרון", אך הוא לא מומש. וכך אומר הרמח"ל (הניקוד לא במקור):
אַךְ כַּאֲשֶׁר גָּבְרָה הָרִשְׁעָה וְרַבּוּ הַחֲטָאִים, הִנֵּה הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּתְקַן בַּתִּקּוּנִים הָרִאשׁוֹנִים חָרַב. וְאָז אוֹתוֹ הַבִּנְיָן לֹא עָמַד עוֹד לְמַעְלָה, רַק בְּרֶגַע אֶחָד עָבַר וְנִבְנָה בְּצוּרָה אַחֶרֶת, הִיא הַצּוּרָה וְהִיא הַתָּכְנִית שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת. וְנִמְצְאוּ, שְׁנֵי הַבִּנְיָנִים, זֶה נִכְנָס וְזֶה יוֹצֵא וְאֵין בֵּינֵיהֶם כִּמְלוֹא נִימָא. וְהַבִּנְיָן הַזֶּה לֹא נִגְלָה לְמַטָּה, כִּי רַק לֶעָתִיד יִגְלֶה. אַךְ לְמַעְלָה, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה כֵּן הָיָה, וְכֵן הוּא. *וְעַל כֵּן רָאָה אוֹתוֹ יְחֶזְקֵאל, שֶׁכְּבָר בָּנוּי וְעוֹמֵד הָיָה,* וְיִשְׂרָאֵל לוּלֵי זָכוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם, הָיְתָה רְאוּיָה לִהְיוֹת גְּאֻלַּת עֶזְרָא כִּגְאֻלַּת מִצְרַיִם, וּבִיאָתָם כְּבִיאַת יְהוֹשֻׁעַ. וְאָז הָיוּ בּוֹנִים אֶת הַבַּיִת בְּתַבְנִית הַזֶּה אֲשֶׁר רָאָה יְחֶזְקֵאל, וְהָיוּ שְׁתֵּי הֲמִקְדָּשִׁים שֶׁלְּמַעְלָה וְשֶׁלְּמַטָּה מְכֻוָּנִים זֶה לָזֶה.
על פי דברי הרמח"ל, נבואת יחזקאל על המקדש "האחרון" לא היתה חזון *עתידי* אלא יחזקאל פשוט ביקר בבית מקדש של מעלה באופן שבו התעצב ברגע שנחרב המקדש הראשון!
ברצוני להציע אפשרות שאינה הכרחית, ואשמח לשמוע את דעתך עליה:
אמנם "פסח מצרים" היה אירוע חד פעמי באופן שבו הוא התרחש, אך הדימיון לחיטוי המקדש בנבואת יחזקאל יתכן שמלמד אותנו שכאשר בני ישראל "חיטאו" את הבתים שלהם בדם הפסח, באותו רגע הם קישרו את הבתים שלהם להארת בית מקדש של מעלה שהיה קיים מראשית הבריאה. זה בעצם מה שאיפשר להם את הקרבת קרבן הפסח ואכילתו בביתם אע"פ שלא היו במקדש או במשכן בפועל, אבל מאחר ו"נשמת המקדש" האירה בביתם, הרי שזכו להשראת שכינה ולבחינת מקדש בביתם.
בפועל כדי לממש את החזון המלא של הופעת נשמת המקדש באופן שלם במציאות, יהיה צורך לעבור בתחנות רבות דרך המשכן, מקדש ראשון ומקדש שני בדרך למקדש ה"אחרון", ואנו עוד מצפים לרגע הזה… אך יתכן שניתן לומר שעל פי עיקרון "סוף מעשה במחשבה תחילה", ב"פסח מצרים" עם ישראל גילה לעולם את תכליתו הסופית והמלאה: ממלכת כהנים וגוי קדוש שמאירה את הארת המקדש לעולם כולו דרך כל בית ובית שהינו בית מקדש פרטי ובו השראת שכינה פרטית, המקושר אל המקדש הכללי ובו השראת השכינה הכללית.
אשמח לשמוע מה דעתך על פירוש זה?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate