אל מול השילוב המדהים שבין גבורה, מסירות נפש וגאונות צבאית לבין אמונה יוקדת ועוצמתית שאף זכתה להיענות ברורה מן השמים – אם בדרך של ניצחון צבאי בלתי נתפס ואם בדרך של ניסים על טבעיים, עומדת השאלה – אז מדוע סופם של החשמונאים לא היה סוף טוב? ארבעה מתוך חמשת האחים הגיבורים מסרו נפשם על קידוש השם בקרבות עצמם, ומבחינה רוחנית נכדיהם וניניהם עזבו את הדרך הראויה ונמשכו אחרי כתות צדוקיות והסתאבות של מוסד הכהונה אל מול השלטון הרומאי. כל זאת אל מול ההזדמנות שראינו שהופיעה בתקופתם, דווקא להעלות את המקדש השני אל המסלול שיהפוך אותו להיות "הבית האחרון" בו יתגשמו כל חזונות הנביאים אותם ראינו לאחר סוכות?
אלא שכאן בנקודה מסוימת נראה שהיה פספוס של החשמונאים. המבנה השלטוני העברי מורכב מארבעה ראשים, לפי ראשי תיבות משכ"ן: מלך, שופט, כהן ונביא (בנושא זה נעמיק בשנה מעוברת בחודש אדר ב'). כידוע, המלך צריך להיות דווקא מזרע בית דוד! ואכן בתחילת בית שני עולים לארץ ישראל שני מנהיגים: יהושע בן יהוצדק שהוא הכהן הגדול, וגם זרובבל שהוא מזרע בית דוד! אלא שהחשמונאים שהיו כהנים לקחו על עצמם את שני הכתרים, גם את כתר הכהונה וגם את כתר המלכות, ובסופו של דבר הסתאב שלטונם וכבר נכדיהם וניניהם עזבו את דרך ה' בתור כהנים גדולים. בכך הוחמצה סופית ההזדמנות "לתקן" את בית המקדש השני כמרכז לאומי עם השפעה רוחנית אוניברסלית הממשיך את מלכות בית דוד, ובמקום זאת הפך למרכז תורני שביצר והעמיק את תשתית התורה שבעל פה לקראת היציאה לגלות אדום הארוכה בת 2,000 השנים.
למרות ההחמצה הזו, חשוב לזכור שהמהות הרוחנית של חנוכה היא לא ההחמצה אלא ההזדמנות! וההזדמנות הזו מתחדשת מידי שנה, *להופיע את אור המקדש בעולם!* להארה הזו יכולים להיות הרבה ביטויים ומשמעויות עליהם עוד נדבר, אבל אסור לשכוח את המתנות העצומות שהנחילו לנו החשמונאים בכח מסירות נפשם:
קודם כל את עצם שינוי הכיוון בו צעדה ההיסטוריה של עם ישראל, מתפיסה פרטית אישית קהילתית, לתפיסה לאומית קולקטיבית, מה שאיפשר בניית מרכז תורה עצום ממנו צמחה המשנה וכל קומת התורה שבעל פה כפי שהיא מוכרת לנו היום.
את עוצמת ניצוץ הנשמה היהודית שכאשר הוא "נדחק לפינה" ומתחיל לבעור, הוא יכול לסחוף אחריו המונים שיוכלו לנצח אפילו את האימפריה החזקה בעולם, ניצוץ שמסומל באותו פך שמן החתום בחותמו של כהן גדול.
את הופעת הארת המקדש מידי שנה בימי החנוכה, הארה שמופיעה גם דרך הדלקת נרות החנוכה המזכירים לנו את אור המנורה, אור המקדש המופיע עכשיו בכל בית ובית ומזכיר לכולם את החזון והמכנה המשותף שבזכותו כולנו כאן.
אנו נמצאים היום בערב חנוכה, והערב נדליק את הנר הראשון בע"ה. שמונת ימי החנוכה, החל מהערב – כ"ה בכסלו, מאירים בכל שנה את אור התחדשות המקדש בעולם. החל מאדם הראשון שציין את התחדשות האור במחזוריות הטבע, דרך חג השמן והאור החקלאי הקדום החוגג את סיום המסיק, דרך יום יסוד היכל ה' בתחילת שיבת ציון, ועד הניסיון לכבות אור זה בחילול המקדש ע"י היוונים ביום זה, ולעומתו – טיהור המקדש וחנוכת המזבח מחדש ביום זה ע"י החשמונאים.
כאשר נדליק את הנר הראשון היום בערב, נראה בו לא רק "שלט פרסום" לנס היסטורי שהיה בעבר, כי אם את אור המקדש הבוקע את המציאות החשוכה *הנוכחית* שלנו, ומאיר *כעת* את נס החנוכה המתחדש בכל שנה. בכל שנה אנו מקבלים הזדמנות לייסד מחדש את היכל ה', לחנוך מחדש את המזבח. וגם אם הדבר לא קורה עדין בפועל, נזכור שעיקר הנס ועיקר הניצחון היה השינוי התודעתי, ששבר את התפיסה הגלותית שעלתה איתם מבבל, ואילו הניצחון הצבאי היה רק ביטוי חיצוני לנס האמיתי!
התחדשות תודעתית זו בוודאי מתרחשת בכל שנה, וככל שנהיה מודעים לה כך נוכל להעצים אותה עד למימושה בפועל!
ההשגחה דחקה את הנשמה היהודית באמצעות הגזירות החיצוניות שהכריחו את היהודים לברר מי הם באמת, מהי זהותם ומה תכלית קיומם בארץ ישראל. הניצוץ הנשמתי היהודי, מסומל באותו פך שמן טהור חתום בחותמו של כהן גדול – זהו ניצוץ שלא ניתן לטמא אותו, ולא משנה כמה "המקדש המחשבתי" שלנו מטומא ושטוף בתודעות ותרבויות זרות. לעיתים הניצוץ מסתתר תחת הבלגן החיצוני, ויש צורך בדחיקה חיצונית כואבת שתחייב למצוא את הדרך להגיע אליו, אך ברגע שנדלק הניצוץ הזה – השינוי והניצחון החיצוני הוא רק עניין של זמן (בימים ההם בזמן הזה…)!
כפי שראינו, כשם שפך השמן הדליק את המנורה לאורך כל ימי החנוכה, כך אותו ניצוץ נשמתי שהודלק בלב של אדם בודד הצליח להבעיר את נס המרד ולעורר אחריו את העם כולו.
בהדלקת הנר הערב נכוון לזהות את הניצוץ הזה בתוך כל אחד מאיתנו, ובתוך כל ישראל כאיש אחד, וכאשר תעלה השלהבת מאליה נדמיין את הניצוצות הנשמתיים של כל ישראל נדלקים, מתלהבים ומשתלהבים יחד לאור גדול שילך ויאיר בעולם, אור המקדש.
שיהיה חנוכה שמח לך ולכל בית ישראל!
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate