אנחנו מתבוננים על רגע השינוי התודעתי שבו עם ישראל עבר מתודעה גלותית של כניעה לגזירות האימפריה, לתודעה עצמאית של להילחם על מה שחשוב. הזכרנו את הסיפור על חנה בת מתיתיהו (או בת יוחנן) שצעקתה "הפילה את האסימון" אצל אחיה וכך יצאו למרד.
הסיפור השני המוכר יותר, עוסק במתתיהו עצמו שכאשר הגיעו אליו למודיעין פקידי המלך בשביל להפיץ את גזירת ההקרבה לאלילים, ניסו לשדל אותו בתור המכובד בקהל להיות הראשון שיעשה זאת. מתתיהו מסרב בתוקף ונושא נאום חריף. וכך ממשיך ומתאר ספר חשמונאים א (פרק ב) את מה שקרה:
(כַּד) וַיְהִי כְּכַלּוֹתוֹ לְדַבֵּר, וַיִּגַּשׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְעֵינֵי כָּל הַנִּצָּבִים אֶל הַבָּמָה אֲשֶׁר בְּמוֹדָעִית [מוֹדִיעִין] לִזְבֹּחַ זֶבַח כַּאֲשֶׁר צִוָּה הַמֶּלֶךְ. (כֹּה) וַיַּרְא מַתִּתְיָהוּ, וַיִחַם לְבָבוֹ וַתִּבְעַר קִנְאָתוֹ עַל תּוֹרַת אֱלֹהָיו. (כו) וַיָרוּץ בַּחֲמָתוֹ אֶל הָאִישׁ, וַיְמִיתֵהוּ אֵצֶל הַבָּמָה, וְגַם אֶת הַפָּקִיד הֵמִית, וַיִּתֹּץ אֶת הַבָּמָה. (כז) וַיְקַנֵּא לְתוֹרַת אֱלֹהָיו כַּאֲשֶׁר עָשָׂה פִּנְחָס לְזִמְרִי בֶּן סָלוּא.(כֹּחַ) וַיָּרֹץ אַחֲרֵי כֵן בְּתוֹךְ הָעִיר וַיִּקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל וַיֹּאמַר: מִי הָאִישׁ הֶחָרֵד לְתוֹרַת אֱלֹהָיו וּמַחְזִיק בִּבְרִיתוֹ – יָבֹא אַחֲרַי.(כט) וַיִבְרַח הוּא וּבָנָיו אֶל הָרֵי הַמִּדְבָּר, וַיַּעַזְבוּ כָּל אֲשֶׁר לָהֶם בְּתוֹךְ הָעִיר. (ל) וְכָל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נָגְעָה תּוֹרַת ה' בִּלְבָבָם הָלְכוּ אַחֲרֵיהֶם וַיָּנוּסוּ הַמִּדְבָּרָה. (לֹא) וַיֵּשְׁבוּ שָׁם הֵם וּנְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וּמִקְנֵיהֶם, כִּי גָּבַר הַקֶּצֶף מְאוֹד מְאוֹד.
פסקה זו מתארת את פרוץ המרד בתור אירוע ספונטני! פרץ של קנאות שיצא מצאצאו של פנחס הכהן שהרג את זמרי בן סלוא (במדבר כה). המציאות דחקה את עם ישראל עוד ועוד וכלום לא קרה. עד שהוא רואה בעיניו אדם מישראל שמורד באלוקיו בפומבי, ומוכן להקריב קרבן לעבודה זרה. זה הרגע ש"מבעיר את הניצוץ" הנשמתי, מתתיהו צועק "עד כאן!" ומשנה את דפוס הפעולה. הוא הורג את פקידי המלך ורק אז אוספים את כל התומכים ובורחים להרים להתארגן למרד.
כמו בסיפור הקודם, גם בסיפור הזה אנו רואים את העיקרון שהמצב היה יכול להמשיך עוד ועוד אלמלא היה אדם אחד, שבנקודת זמן אחת, משהו מתוכו התפרץ וזעק: "עד כאן!!!". באותו רגע אין שיקולי דעת, אין הערכת סיכונים, אין שיקולי תועלת. יש רק זעקה נשמתית – את המציאות הזו אני לא מוכן להכיל יותר, יהיה מה שיהיה, גם אם זה יעלה לי בחיי!
רעיון דומה מופיע במדרש נוסף המתאר את גבורתה של יהודית שיצאה מהעיר הנצורה, שמה נפשה בכפה והצליחה לפתות את מפקד הגיליון היווני, השקתה אותו בחלב וכשהוא ישן – כרתה את ראשו והביאה אותו "במתנה" למפקדי הצבא היהודי בעיר הנצורה שחשבו שכבר הכל אבוד. שוב מדובר באדם אחד (מעניין שגם כאן זו אישה…) שהולך עם האמונה שלו עד הסוף, ומשנה את כל השתלשלות העניינים אל מול האנשים ה"מציאותיים".
מה הוא בדיוק היחס בין הסיפורים השונים מבחינה היסטורית, קשה מאוד לדעת. מאחר ומדובר על תקופה ארוכה ייתכן שהיו מספר אירועים שהתניעו את המרד בזמנים או מקומות שונים. ייתכן שהסיפור על הכלה הניע וזירז את הסיפור על מתיתיהו, או להיפך. מה שחשוב לענייננו הוא לשים לב לעיקרון החוזר והוא שלא מדובר בהתארגנות מסודרת זמן רב מראש (כמו למשל במרד בר כוכבא) אלא בהתקוממות ספונטנית שהתפרצה כאשר אנשים יחידים מרגישים שהנשמה היהודית שלהם לא יכולה עוד לקבל את המצב. כמו כן נשים לב שלא מדובר בתופעה שמקיפה את כל עם ישראל או אפילו חלקים גדולים ממנו (שוב – בניגוד למרד בר כוכבא לדוגמה) אלא ממש בקבוצה יחסית קטנה, אם כי בעלת מעמד והשפעה חשובה בתור הכהנים.
נמשיך להתבונן במשמעויות של התיאורים האלה בתרגילים הבאים 🙂
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate