נכנסנו לעסוק בנושא אירועי חנוכה וההתמודדות עם האימפריה היוונית הלניסטית, דרך ספר דניאל. ראינו את הנבואה על הנמר המכונף הכובש את העולם במהירות, וצפיר העיזים שמכה את האיל, שתי נבואות שרומזות על יון.
בהמשך הספר, דניאל מתנבא בפירוט רב על האירועים השונים לאורך שלטון יון ועל גזירות השמד, אך באופן חריג הוא כמעט ולא מתנבא בכלל על מרד החשמונאים ותוצאותיו! אנו מוצאים לזה רמז קטן בפסוק אחד, וגם שם נשמע שיש הסתייגות מסוימת: "וּבְהִכָּשְׁלָם – יֵעָזְרוּ עֵזֶר מְעָט וְנִלְווּ עֲלֵיהֶם רַבִּים בַּחֲלַקְלַקּוֹת."
כיצד יתכן שאירוע כל כך חשוב ודרמטי של מרד החשמונאים וקבלת עצמאות מדינית, לא מוזכר בתוך הנבואות המפורטות על תקופת יון?! הרב יגאל אריאל מציע שני הסברים: הראשון הוא שדניאל גלה בזמן שבית המקדש היה קיים, והוא מצפה לגאולה השלימה והמלאה ומתקשה להתנחם במציאות כל כך חלקית כמו מדינת החשמונאים בזמן בית שני. ההסבר השני שלו הוא שדניאל הוא דור ראשון לגלות והערכים שרלוונטיים בזמנו (כניעה וצייתנות לשלטון הפרסי) הם בדיוק הפוכים לערכי המרד שמייצגים החשמונאים.
כיוון נוסף שברצוני להציע הוא שאם דניאל הנביא היה כותב על מרד החשמונאים בצורה נרחבת, למעשה חג החנוכה היה הופך להיות חג של "תורה שבכתב" וכנראה שעניינו להיות דווקא החג הראשון שנובע מתוך התורה שבעל פה.
על כל פנים התשובות של הרב יגאל אריאל מתחילות "להכניס אותנו לאוירה" של חנוכה. אנחנו צריכים לזכור שבית שני נבנה תחת רישיון מלך פרס, וברגע שעלו סימני שאלה – הרישיון מיד הוקפא והבניה נתקעה ל-20 שנה. זו התודעה שבה מתחילה שיבת ציון וככה היא נמשכת עד לימי החשמונאים. בוודאי שיש קשר לכך שרק מעטים יחסית ניצלו את ההזדמנות לחזור לארץ ישראל, רוב העם, לרבות חלק מהמנהיגות התורנית והרוחנית – נשארו בבבל! על כך אמרו חז"ל "רְאוּיִם הָיוּ יִשְׂרָאֵל לֵעָשׂוֹת לָהֶם נֵס בִּימֵי עֶזְרָא כְּדֶרֶךְ שֶׁנַּעֲשָׂה לָהֶם בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן, אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא". כלומר, אם היו "עולים בחומה", כל עם ישראל יחד, היו זוכים לניסים ביציאת בבל כמו ביציאת מצרים, ויתכן שהיו זוכים גם לעצמאות מדינית. אנו נאריך בנושא זה לקראת חג הפורים.
על כל פנים, גם כשהאימפריה הפרסית נכבשת ע"י אלכסנדר מוקדון ומתחילה התקופה ההלניסטית, עם ישראל בארץ ישראל עדיין נמצא במצב בינים – מצד אחד נמצא בארצו (לפחות חלקו), ומצד שני הוא תחת חסות האימפריה ואין לו עצמאות מדינית משל עצמו.
אלא שבניגוד לאימפריה הפרסית שהיתה סובלנית במהותה לדתות של העמים השונים עליהם שלטה, כיבדה אותם ודגלה בחופש פולחן, אצל היוונים התרבות ההלניסטית היתה ערך חשוב. ועדיין, בתחילת הדרך לא היו ניסיונות כפיה. באופן טבעי, שכבות האליטה של העם שהיו בקשר של מסחר ושלטון עם אנשי האימפריה, הלכו והושפעו יותר ויותר. התרבות היוונית הציעה קידמה אדירה בכל התחומים. יון היה אחד מצאצאי יפת, עליו אומר נח בספר בראשית "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם". כלומר, ישנו מקום לחוש האסטתי, החיצוני, המדעי של יפת, ובלבד שהוא נמצא בתוך "אוהל שם", כלומר בא לשרת מרחב של תורה וקודש, ולא להחליף אותה חלילה.
התרבות ה"נוצצת" היוונית שטפה את העולם, ובכלל זה גם את יושבי הארץ. גם אם היה הזה בקצב איטי יותר, אחרי 160 שנות שלטון יווני היתה ליוונים דריסת רגל תרבותית משמעותית בארץ, שאפילו חדרה למרחבים של המקדש. בשלב זה עדין לא היה שום ניסיון מרד או התקוממות. איך היתה נראית ההיסטוריה היהודית אם זה פשוט היה ממשיך ככה? כיבוש תרבותי איטי שהולך ומחלחל לעוד ועוד שכבות באוכלוסיה?..
אני אשאיר לך לדמיין את המשך התסריט הזה עד לתרגיל הבא בו נראה מה קרה בפועל…
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate