בתרגיל הקודם יצאנו לדרך עם סדרה חדשה של הכנה לחג החנוכה. שאלנו את שאלת הגמרא "מאי חנוכה" ונתנו לה להדהד ליום אחד. היום נתחיל את המסע להתחקות אחרי שורשי חג החנוכה.
למעשה, חז"ל מגלים לנו שחנוכה היה חג עוד הרבה לפני סיפור החשמונאים, עוד לפני בית שני ואפילו לפני בית ראשון. למעשה, הם הולכים אחורה עוד לפני תקופת האבות, הם מתחילים עם אדם הראשון! וכך אומר המדרש:
תַּנּוּ רַבָּנָן: לְפִי שֶׁרָאָה אָדָם הָרִאשׁוֹן יוֹם שֶׁמִּתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ [כְּלוֹמַר יְמֵי הַחֹרֶף הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים], אָמַר: "אוֹי לִי שֶׁמָּא בִּשְׁבִיל שֶׁסָּרַחְתִּי – עוֹלָם חָשׁוּךְ בַּעֲדִי וְחוֹזֵר לְתֹהוּ וָבֹהוּ, וְזוֹ הִיא מִיתָה שֶׁנִּקְנְסָה עָלַי מִן הַשָּׁמַיִם! עָמַד וְיָשַׁב ח' יָמִים בְּתַעֲנִית וּבִתְפִלָּה. כֵּוָן שֶׁרָאָה תְּקוּפַת טֵבֵת וְרָאָה יוֹם שֶׁמַּאֲרִיךְ וְהוֹלֵךְ, אָמַר: "מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם הוּא!". הָלַךְ וְעָשָׂה שְׁמוֹנָה יָמִים טוֹבִים. לְשָׁנָה הָאַחֶרֶת עֲשָׂאָן לְאֵלּוּ וּלְאֵלּוּ יָמִים טוֹבִים. הוּא קְבָעָם לְשֵׁם שָׁמַיִם, וְהֵם [הַגּוֹיִים] קְבָעוּם לְשֵׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים".
נעיין קצת במדרש. חז"ל מתארים מה קרה כאשר אדם הראשון חווה לראשונה את התקצרות הימים בהגיע עונת החורף. השבוע האחרון של חודש כסלו מתאפיין בשיא של תהליך ההחשכה של העולם – גם הימים הולכים ומתקצרים, וגם אור הירח הולך ונעלם בגלל סוף החודש. היום הקצר בשנה (21.12) חל תמיד בסמוך לזמן זה. התחושה היא שהאור הולך ונעלם, ומסופר שאדם הראשון חשש שהעולם חוזר לתוהו ובוהו ו"חושך על פני תהום", והכל בגללו, בגלל חטא עץ הדעת. דבר זה גורם לאדם הראשון להיכנס לתענית ותפילה בשבוע הזה בשביל לכפר על חטאו.
כאשר עובר "יום התקופה", הימים מתחילים להתארך והשמש מאירה גבוה וחזק יותר. כאן היתה יכולה להיווצר טעות – אולי ההחשכה הפסיקה בזכות התעניות והתשובה שלו? אך בניגוד לעובדי העבודה זרה שבאו בדורות הבאים, אדם הראשון מבין דבר פשוט – הקב"ה ברא את העולם עם חוקיות מחזורית בטבע, שאינה תלויה במעשי האדם.
גם תובנה זו עלולה להביא לטעות – אולי יש רק טבע קבוע וסגור, ללא בורא והשגחה? הבחירה של אדם הראשון לקבוע את הימים האלו כחג מידי שנה, בעצם מבטאים את האמונה שלו שאמנם יש חוקיות טבעית מחזורית, אך יש גם בורא שברא את אותה חוקיות והוא מנהיג אותה ומשגיח עליה ובוחר לקיים אותה מחדש בכל רגע ורגע, ולכן ראוי להודות לו על כך שבכל שנה הוא מאיר בחזרה את העולם לאחר שיא החורף.
נשים לב שחג החנוכה נקבע רובו בימים של סוף החודש כאשר הלילה הולך ומחשיך, אך סופו של החג הוא תחילת חודש טבת שבו הירח הולך ומאיר בחשכת הלילה. כלומר חג החנוכה מכיל בתוכו את שתי התנועות, גם את תנועת ההחשכה, וגם את התנועה של האור ההולך ומאיר יותר ויותר. וייתכן שזו אחת הסיבות למחלוקת בית שמאי ובית הלל, האם את הנרות מדליקים "פוחת והולך" כנגד ההחשכה שהולכת ומתגברת ובתוכה אנחנו מאירים את האור, או "מוסיף והולך" כנגד האור שהולך ומתגבר בסוף הימים האלו.
מה ההשלכות והמשמעויות של קביעת החג ע"י אדם הראשון לדעתך? אשמח לשמוע, ונמשיך להתבונן בכך בתרגילים הקרובים.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate