אנו נמצאים לקראת סיום הסדרה שעסקה בסדרי הלילה וההתעוררות מהשינה. את התרגיל היום נקדיש לנושא שלא הכי נעים לדבר עליו… אך בכל זאת מדובר בחלק מעבודת ה', וכמובן שיש לו גם זוית מקדשית. וכך כתוב בגמרא במסכת ברכות: וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: הָרוֹצֶה שֶׁיְּקַבֵּל עָלָיו עֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה *יִפָּנֶה* וְיִטּוֹל יָדָיו וְיַנִּיחַ תְּפִלִּין וְיִקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְיִתְפַּלֵּל וְזוֹ הִיא מַלְכוּת שָׁמַיִם שְׁלֵמָה.
אם כך, הדגש שלנו היום הוא על המילה "יִפָּנֶה" שהמשמעות הפשוטה שלה היא ללכת לשירותים… וזוהי חלק מההכנה לתפילה וסדר הבוקר. האריז"ל אף תיקן כוונות לפעולה זו, שאנו לא נלמד אותן אלא רק נראה את משפט הפתיחה: לָכֵן צָרִיךְ שֶׁיְּכַוֵּן הָאָדָם כַּוָּנָה זוֹ בְּלֶכְתּוֹ לְבֵית הַכִּסֵּא טֶרֶם הִכָּנְסוֹ שָׁם, כִּי אָסוּר לְהַרְהֵר שָׁם. כמובן שמדובר בפעולה טבעית פשוטה שכל אדם עושה בכל בוקר, אז מדוע רבי יוחנן מכניס את זה ברצף הפעולות שהן חלק מ"קבלת עול מלכות שמים שלימה", ועוד בתור הפעולה הראשונה?
אלא אנו צריכים להבין שהפעולה הזו היא בעצם סיום של תהליך האכילה. לנושא "אכילה בתודעת מקדש" אנו נצלול בע"ה במהלך חודש שבט, וכעת רק נזכיר שהמהות הרוחנית של האכילה היא בירור של אנרגיית החיים הנמצאת במאכל, וספיגתה באדם על מנת להעלות את אנרגיית החיים הזו במהלך התפילה. כנגד הספיגה של החלקים ה"טובים", ישנו תהליך של דחיה והפרשה של אותם חלקים שאינם ניתנים לספיגה ועיכול, דהיינו הפסולת, שהיא נדחית החוצה מהגוף, נספגת חזרה אל האדמה ומזינה אותה מחדש בדרך להצמחת אנרגית חיים חדשה.
כפי שכבר הזכרנו בנוגע לשינה, המונח אכילה הוא למעשה שם קוד לכל תהליך של ספיגה ובירור של מרחבי החיים שאנו באים איתם במגע. כל מה שאנו רואים, שומעים, מריחים, וכן כל מה שאנחנו חושבים ומרגישים ביחס לעולם, וכמובן כל מה שאנחנו רוכשים – ברמה הפיסית או הנפשית, הכל זה למעשה סוג של אכילה – ספיגה של רשמים מבחוץ וקליטה שלהם לתוך המערכת הפנימית שלנו לצורך עיכול, בירור, והפרשת המותרות.
כדי שנוכל להיכנס באמת לתוך המקדש היומי שלנו ובעיקר לחלק המרכזי שלו שהוא תפילת שחרית, אנחנו צריכים קודם להתנקות מכל הפסולת והמותרות שמעמיסים על המערכת שלנו. זה נכון ביחס למערכת העיכול של האוכל, וזה נכון ביחס לעיכול של שאר הדברים. אם זה צבירה של רגשות, עומסי ידע, שאיפות שלא מדויקות לנו, ואפילו פריטים בבית, כל אלה עלולים לייצר לנו עומס על המערכת הפנימית, ויש עניין להתנקות מהם. זה כמובן לא אומר שכל בוקר צריך לעשות מכירת חצר של כל מה שמיותר… הכוונה היא שהתודעה שמסוגלת לשחרר ולא להיצמד לדברים, היא תודעה חשובה שעוזרת לשמור על הבריאות והחיוניות כתשתית חשובה לעבודת ה' המקדשית.
בנוסף, ההלכה הזו רומזת באופן כללי לחשיבות של שמירה על בריאות הגוף כאשר היא נעשית מתוך מטרה לשמש כאמצעי לעבודת ה', ולא כמטרה שעומדת בפני עצמה. לנקודה זו יש השלכות, לדוגמה לגבי אכילה לפני התפילה. באופן פשוט מדובר על משהו שלילי מאוד, אך אם יש צורך רפואי אמיתי לאכול או שהרעב לא מאפשר להתרכז בתפילה, כמובן שהדבר מותר. באופן דומה נוכל להתייחס להתעמלות לפני התפילה – אם היא חלק מתהליך ההכנה לתפילה זה יכול להיות מותר ואף חיובי. יתירה מזו יש לרב קוק מספר פסקאות בהן הוא מדבר על המשמעויות הרוחניות של חיזוק הבריאות והכח הגופני, ונביא רק משפט אחד להדגמה: פִּתּוּחַ אֹמֶץ הַגּוּפָנִי שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל יוֹצִיא מִן הַכֹּחַ אֶל הַפֹּעַל אִמּוּצֵי נְשָׁמָה נִפְלָאִים, וְאוֹרָהּ הָעֶלְיוֹן שֶׁל תּוֹרָה יִמְצָא אֶת הַבָּסִיס הָאֵיתָן הָרָאוּי לוֹ.
אז ראינו את החשיבות שבפינוי, ניקיון וחיזוק הגוף כחלק מעבודת ה' וכהכנה לתפילה. כפי שהזכרנו באחד התרגילים הקודמים, גם במקדש ישנה פעולה שכזו, פעולה שנעשית מידי בוקר והיא פותחת את היום החדש ומחברת אותו אל היום הקודם, והיא נקראת תרומת הדשן. בפעולה זו מרימים חלק מהאפר שהצטבר מקרבנות יום האתמול ומניחים בצד המזבח, ולאחר מכן היו מפנים ומנקים את המזבח ומכינים אותו להקרבת הקרבנות של היום החדש. פעולה זו היתה חלק מהעבודה המקדשית, הכהנים היו צריכים לקדש ידים ורגלים לפי כן, ללבוש בגדי כהונה, ואף מסופר שהכהנים היו מתחרים ביניהם מי יזכה לקיים את הפעולה ולאחר מכן היו עושים על כך הגרלה.
לסיכום הנושא, אדם הרואה את גופו כסוג של "בית מקדש מהלך", שהוא מבין שהאכילה והשינה שלו יכולות להיות פעולות בעלות משמעות רוחנית והשפעה קוסמית, לפחות על הדברים איתם הוא בא במגע, מבין שגם הדאגה לבריאות ובכלל זה הנקיות של הגוף, היא חלק מעבודת ה'. ואם כך, בבוקר אחרי שנטלנו ידים ודימיינו את עצמנו ככהנים הנכנסים לבית מקדש של מעלה ומקדשים ידים ורגלים בכיור, *ולפני* שניכנס לשירותים נוכל לדמיין עצמנו ככהנים הרצים בכבש לקיים את מצוות תרומת הדשן בבוקרו של יום חדש במקדש, לכוון לנקיות ובריאות הגוף שיוכל להיות חזק ופנוי להעלות את אנרגיית החיים והרשמים הנספגים בנו במשך היום הבא עלינו לטובה! (נזכיר שישנו איסור להרהר בדברי תורה וקדושה בתוך בית הכסא עצמו ולכן האריז"ל מדגיש שיש לעשות את ההתכווננות לפני הכניסה לשם).
בכך אנו מסיימים את הסדרה שעסקה בתהליכי הלילה, השינה והבוקר, ומכאן אנו עוברים לעסוק בנושא המרכזי של חודש כסלו, הלא הוא חג החנוכה. על רצף השנה, חנוכה מקביל לחצות הלילה, ועניינו של החודש הוא כאמור השינה, כך שההכנה שעשינו תעזור לנו להבין טוב יותר את המשמעויות הנוספות והמפתיעות שנגלה בנוגע לחג הזה!
יש למה לצפות וזו הזדמנות נהדרת לשתף חברים ובני משפחה ולהזמין אותם להצטרף להכנה ל"חג המקדש" הבא עלינו לטובה!
זה הקישור להפצה, ומומלץ להוסיף כמה מילים אישיות: https://doronherzog.org.il/
תגובות לתרגיל או לסדרה כולה יתקבלו בברכה כרגיל 🙂
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate