הרגע שבו העולם מתחיל להתעורר מתרדמת הלילה, גם אם זו התעוררות פנימית שעוד לא מופיעה בחיצוניות, הוא רגע שמכיל בתוכו שתי משמעויות עיקריות. מצד אחד העולם היה אמור להתעורר למציאות מתוקנת, ובמקום זה אנחנו מרגישים פער עצום בין המציאות הקיימת לבין החזון שאליו אנחנו שואפים. פער שבא לידי ביטוי בגלות שעוד לא יצאנו ממנה לגמרי, בחורבן, בסבל, באבל, בכאב. במובן מסוים כשהלכנו לישון והפקדנו את נשמתנו ביד הבורא, היתה אולי תקווה נסתרת שנתעורר לעולם מחודש ומתוקן, ונגלה שכל בעיותינו הפרטיות והכלליות – כבר נפתרו. וכשאנו מגלים שזה לא כך, החורבן עדיין נוכח בעולם, הכאב מתעורר מחדש.
מצד שני, זמן ההתעוררות וחזרת הנשמה לגוף בחצות לילה, הוא זמן של התחדשות, זמן של מעין "לידה מחדש", זמן שבו הנשמה מאירה בשיאה, ולכן זהו זמן שבו אפשר לתת יותר מקום להקשבה לקריאת הנשמה מאיתנו, קריאה שבד"כ מושתקת ומודחקת לאורך היום העמוס. כיסופים לדבקות, עיסוק ברוחניות, התעלמות מהצרות הגופניות והתמקדות בקרבת אלקים המושגת מתוך התמקדות ברוחני.
שתי התנועות האלו מרכיבות יחד את הזמן של חצות, וכנגדם תוקן סדר תפילה שאינו חובה כמו שאר התפילות, והוא נקרא "תיקון חצות". תיקון חצות מורכב משני חלקים שהם כנגד שתי התנועות השונות המופיעות בזמן שמחצות הלילה עד עלות השחר.
"תיקון רחל" מתמקד באבל על חורבן המקדש ובצער על הפער של המציאות הנוכחית אל מול מה שהיה ומה אמור להיות, ואילו "תיקון לאה" עוסק יותר בכיסופי הנשמה לקרבת אלוקים.
כל אחד מהחלקים מורכב ממספר פרקי תהילים. נהוג לומר את התיקון בישיבה על הארץ וללא נעליים, כאות לאבלות. זמן האמירה הוא מחצות הלילה ועד כחצי שעה לפני עלות השחר (תיקון לאה ניתן לומר עד עלות השחר). ישנם ימים רבים בשנה בהם לא אומרים את תיקון רחל, ובכלל זה כל שנת השמיטה.
הרעיון הבסיסי העומד מאחורי "תיקון חצות" נקרא "צער השכינה". השכינה היא בעצם ביטוי לנשמה הכללית של כל עם ישראל, מה שמכונה "כנסת ישראל", ובמצב של גלות היא בעצם במצב של פירוד וריחוק מבן זוגה – הקב"ה. המצב הזה גורם לצער עצום של השכינה, והגמרא בתחילת מסכת ברכות מתארת כיצד הצער הזה מתבטא כמעין שאגה של אריה ונהימה של יונה ובת קול שאומרת: "אוֹי לַבָּנִים שֶׁבַּעֲוֹנוֹתֵיהֶם הֶחֱרַבְתִּי אֶת בֵּיתִי וְשָׂרַפְתִּי אֶת הֵיכָלִי וְהִגְלִיתִים לְבֵין הָאֻמּוֹת".
לאורך היום אנו מתפללים 3 תפילות, כאשר באופן בסיסי התפילה היא בסופו של דבר בקשה על הצרכים שלנו, בין אם הפרטיים ובין אם הכלליים. אך תיקון חצות היא תפילה שלא נאמרת מתוך בקשה להטבה עם עצמי, אלא מתוך הזדהות והשתתפות בצער השכינה. לכן התפילה הזו היא לא חלק מתקנות החובה של התפילה אלא מעין מידת חסידות, כי בהגדרה זה אמור להגיע כהתפרצות של כאב וצער על הדבר שכביכול לא חסר לנו במשך היום, אבל למעשה זו נקודת השורש והמהות של המציאות – הפירוד בין הקב"ה לכנסת ישראל מאז חורבן המקדש.
וכך מתאר זאת הרב קוק (אורות המלחמה י'): קָמִים נְבוֹנֵי לֵבָב בַּחֲצוֹת לַיְלָה וִידֵיהֶם עַל חַלְצֵיהֶם כְּיוֹלֵדָה: עַל צָרַת הָעוֹלָם, צָרַת יִשְׂרָאֵל, צָרַת הַשְּׁכִינָה, צָרַת הַתּוֹרָה, הֵם בּוֹכִים וּמְבַכִּים. וְיוֹדְעִים הֵם וּמַכִּירִים אֶת עֹמֶק הַצַּעַר בִּמְקוֹרוֹ וּבְתוֹלְדוֹתָיו, יוֹדְעִים הֵם, שֶׁכָּל הַצָּרוֹת וְהַמַּחְשַׁכִּים, כָּל נַהֲרֵי נַחֲלֵי הַדָּמִים הַנִּשְׁפָּכִים, כָּל הַתְּלָאוֹת וְהַנְּדוּדִים, כָּל הַבּוּז וְהַמַּשְׂטֵמָה, כָּל הָרִשְׁעָה וְהַזּוֹהָמָא, אֵינָם אֶלָּא תּוֹלָדָה קְלוּשָׁה מֵהֵד הַקּוֹל שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּעַר הָעֶלְיוֹן, צַעַר הַשָּׁמַיִם, צַעַר הַשְּׁכִינָה.
נראה שהרב קוק תיאר כאן למעשה את עצמו… ואכן יש לנו תיעוד כיצד היה נראה תיקון חצות של הרב קוק עצמו (מובא בספר מועדי הראי"ה של הרב נריה): "הָרַב סְטֶרְלִיץ הֶחְלִיט פַּעַם לִרְאוֹת אֶת סֵדֶר "תִּקּוּן הַחֲצוֹת" שֶׁל הָרַב. כֵּיוָן שֶׁיָּדַע שֶׁהָרַב נוֹהֵג לִלְמֹד בִּשְׁעוֹת לַיְלָה מְאֻחָרוֹת וּבִשְׁעוֹת בֹּקֶר מֻקְדָּמוֹת, בַּחֲדַר הַסְּפָרִים הַקָּטָן שֶׁבְּבֵיתוֹ, שִׁעֵר בְּדַעְתּוֹ שֶׁזֶּהוּ הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ הוּא גַּם עוֹרֵךְ "תִּקּוּן חֲצוֹת", וְהִתְחַבֵּא שָׁם תַּחַת הַסַּפָּה.
וְהִנֵּה הִגִּיעָה שְׁעַת חֲצוֹת, הָרַב נִכְנַס, הִדְלִיק נֵר קָטָן, הִתְיַשֵּׁב עַל הָרִצְפָּה, וְהִתְחִיל בְּסֵדֶר הַתִּקּוּן הַמְּקֻבָּל. פָּתַח בְּשֶׁקֶט וּבְהִתְאַפְּקוּת, אוּלָם כַּעֲבֹר דַּקּוֹת מִסְפַּר כְּבָר פָּרְצוּ מִפִּיו "קִינִים וָהֶגֶה וְהִי", וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת.
כְּכָל שֶׁהַדָּבָר נִמְשַׁךְ, הִתְרַגֵּשׁ הָרַב יוֹתֵר וְהִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי, עַד שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן לֹא יָכוֹל הָיָה לַעֲמֹד בְּעֹמֶק הַכְּאֵב, לִבּוֹ הִתְכַּוֵּץ מִצַּעַר, וְהוּא לֹא עָצַר כֹּחַ לְהִשָּׁאֵר עַד הַסּוֹף. בָּאַפְלוּלִית שֶׁבַּחֶדֶר, הִתְחַמֵּק וְיָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ וּבָרַח הַחוּצָה…".
אם באופן בסיסי התחושה היא לפעמים שאין לנו מה לעשות כנגד "הבעיות הגדולות" של המציאות, ובעיקר היעדר המקדש, תיקון חצות נותן לכל אחד הזדמנות "למחות" על החורבן, ולהזדהות עם צער וכאב השכינה, ולהביע את כיסופי הנשמה לקרבת אלוקים. זוהי בעצם פעולה מעשית שנגישה לכל אדם (גם אם במאמץ לא קטן) ומאפשרת לו "להעביר מסר" לבורא: אני באמת רוצה את בית המקדש!
וכך מתאר ר' נחמן את הסיבה מדוע חשוב לערוך תיקון חצות (ליקוטי מוהר"ן תנינא סז): "וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ. אַך כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַך מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזר וְלִבְנוֹת בֵּית מִקְדָּשֵׁנוּ – רָאוּי לָנוּ שֶׁלּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ. עַל כֵּן מְאֹד צָרִיך לִזָּהֵר לָקוּם בַּחֲצוֹת, לִהְיוֹת מִתְאַבֵּל עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כִּי אוּלַי בַּגִּלְגּוּל הָרִאשׁוֹן הָיָה הוּא הַגּוֹרֵם שֶׁיֶּחֱרַב הַבֵּית הַמִּקְדָּשׁ! וַאֲפִלּוּ אִם לָאו, אוּלַי הוּא מְעַכֵּב עַתָּה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְנֶחֱשָׁב גַם כֵּן כְּאִלּוּ הוּא גָּרַם לְהַחֲרִיבוֹ (עַיין יְרוּשַׁלְמִי יוֹמָא פ"א הֵ"א) עַל כֵּן צָרִיך לִזָּהֵר מְאֹד לָקוּם בַּחֲצוֹת וְלִהְיוֹת מִתְאַבֵּל מְאֹד עַל חֻרְבַּן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ! וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך הִבְטִיחַ לְכָל הַמִּתְאַבֵּל עַל צִיּוֹן לָשׂוּם לַאֲבֵלֵי צִיּוֹן "פְּאֵר תַּחַת אֵפֶר".
התלבטתי האם לכתוב על זה מאחר ומדובר באמת בתנועה שכרגע שייכת יותר ליחידי סגולה ולא קל ליישם אותה, אבל המטרה שלנו כאן להתחיל להפנים את המדרגות הבאות בדרך אל המקדש. נראה שאם היתה תנועה רחבה של אנשים שהיו יושבים לבכות או לפחות להתאבל על החורבן בכל לילה בחצות (או לפחות עד כחצי שעה לפני עלות השחר) היו יכולות להיות לזה השפעות מאוד משמעותיות. נדמיין לרגע אחד מה היה קורה אם כל עם ישראל היה יושב בחצות לילה באבלות על חורבן המקדש!
על אף שהרושם הבסיסי הוא שמדובר על מעשה מאוד מאתגר, מי שיבחן את הנושא בכנות יגלה שהרבה מאוד אנשים ערים בזמן הזה! בתקופת החורף בה אנו נמצאים כעת, שהיא בעצם סביב זמן "חצות הלילה" של השנה, זמן חצות מתחיל בסביבות השעה 23:20 (את הזמן המדויק ניתן לראות בלוחות). ואילו בזמן "חצות היום של השנה", בשיא הקיץ, זמן חצות יכול להגיע עד השעה 12:45 בערך. כך שהחורף הוא זמן מצוין להתנסות בהנהגה הזו, שאגב לוקחת מספר דקות בודדות. את הנוסח עצמו ניתן למצוא בסידורים או בחיפוש פשוט ברשת (מופיע גם בויקיטקסט למשל).
אבל גם אם לא שייך לכל אחד לקום בחצות לילה או ללכת לישון אחריו, עצם הידיעה שיש נקודה ביממה שבה אני לא משלים עם החורב, הפער והיעדר המקדש, גם אם זה בזמן אחר, יכולה לחזק את המודעות והרצון להופיע כאן את בית המקדש השלישי.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate