ראינו בתרגילים הקודמים את החששות העצומים של ממשלת ישראל לנקוט פעולות (כגון חופש פולחן לבני כל הדתות…) שעלולות "להרגיז את המוסלמים" בשל הרגישות העצומה שלהם להר הבית. אך מה באמת המהות של מבנה כיפת הסלע ומה הקשר של המוסלמים אליו, אם בכלל?
בניגוד למה שנהוג לחשוב, כיפת הסלע לא שימשה מעולם כמסגד, וכאשר אומרים "מסגד אל-אקצה" מדברים בכלל על מבנה אחר הנמצא *מחוץ לשטח ההלכתי המקורי של הר הבית.* כידוע הר הבית עבר הרחבות ושיפוצים רבים, בעיקר ע"י המלך הורדוס שבנה למעשה את המקדש מחדש במבנה מפואר. השטח המקורי הוא ריבוע בגודל של 500 אמה על 500 אמה (כ250 מטר), כלומר הרחבה הנמצאת כיום היא הרבה מעבר לשטח המקורי. יוצא שתיאורטית וטכנית, אין צורך להרוס שום מסגד בשביל לבנות את בית המקדש, והם יכולים להתקיים זה ליד זה. (כמובן שזה לא הציור שאנחנו מייחלים לו, אבל רק חשוב להבין שעקרונית בניית המקדש לא מחייבת פגיעה כלשהי בדתות אחרות).
אז אם זה לא מסגד, מה זה המבנה של כיפת הסלע ומי בנה אותו? בתור התחלה אנו יכולים להתבונן על המבנה כפי שאנו רואים אותו, זהו מבנה מתומן (בעל 8 צלעות) שאין לו כיוון כניסה מובהק. מבנה כזה עניינו להעביר את הרעיון שהכיוון הוא כלפי אמצע המבנה – כמובן אבן השתיה הנמצאת שם. זה מזכיר לנו את ההלכה שראינו בסדרה שעוסקת בנושא התפילה המקדשית, שכל יהודי שמתפלל בכל מקום בעולם מכוון את תפילתו בדיוק אל הנקודה הזו, נקודת החיבור בין שמים וארץ, ממנה התפילה עולה אל השורשים הרוחניים של הבריאה. ניתן לדמיין את 8 הצלעות כמעין שערים אליהם מתנקזים תפילות היהודים מהעולם כולו אל הנקודה האמצעית, אבן השתיה, ומשם עולים בקו ישר כלפי מעלה.
אם נחפש תשובה לשאלה מי בנה את המבנה, נמצא שקשה מאוד להגיע לתשובות ברורות, מאחר וזהו אחד המבנים העתיקים ביותר שהשתמרו בשלמותם, כאשר אנו מדברים על מרחק של כ-1500 שנה מימינו! נזכיר שאימפריית רומא היא זו שכבשה את ירושלים והחריבה את בית המקדש, ואותה אימפריה התנצרה כולה במהלך המאה הרביעית, מה שמכונה התקופה הביזנטית. אמנם מקובל להניח שהמבנה נבנה ע"י המוסלמים, אך בספרו "הבית" טוען ארנון סגל שמבנה כיפת הסלע המתומן (בעל 8 צלעות) אינו מאפיין בכלל בניה מוסלמית, אבל מזכיר מאוד מבנים נוצריים ובעיקר כנסיות שנבנו במאה החמישית. אז אפשרות ראשונה היא שהנוצרים בנו את המבנה, אבל השערה זו צריכה להסביר מדוע היה להם חשוב לבנות מבנה כל כך מפואר, כאשר עניינם הוא להנציח את החורבן היהודי דווקא? ממילא ישנו מקום להשערה אחרת מפתיעה: בין התקופה הביזנטית לתקופה המוסלמית, היתה החל משנת 614 לספירה, תקופה קצרה של כיבוש פרסי שנעזר ביהודים שהיו בארץ, והם קיבלו בתמורה שליטה ואוטונומיה על ירושלים. לא מן הנמנע שהיהודים הם אלה שבנו את המבנה המקורי, על מנת לשמור על מקומה וקדושתה של אבן השתיה!
יתירה מזו, מה יעשו יהודים שקיבלו את השליטה על הר הבית? כמובן, ינסו לחדש את בניית המקדש והקרבת הקרבנות! עדות לכך אנו מוצאים בכתביו של פייטן ארץ ישראלי שחי ממש סמוך לתקופה זו – רבי אלעזר הקליר, שפיוטים רבים שלו נשמרו במחזורים לימים נוראים ובקינות לתשעה באב. ארנון סגל מצטט בספרו קטע מתוך פיוט של ר' אלעזר שהתגלה בגניזה הקהירית: "ויורגעו מעט אנשי קודש, כי ירשם [ירשה להם] אשור [כינוי לפרס], לייסד מקדש קודש, *ויבנו שם מזבח קודש, ויעלו בו זבחי קודש,* ולא יספיקו לכונן הקודש, שעדיין לא יצא חוטר מגזע הקודש"(!). אין ספק שרב הנסתר על הגלוי, אך מה שניתן לומר כמעט בוודאות הוא שלא המוסלמים בנו את המבנה כמקום קדוש עבורם, אלא הם כבשו אותו כמקום קדוש ליהודים והמשיכו את הפולחן סביב המקום, וכמובן ששיפצו, פיארו וחיזקו את המסורות סביב המקום ככל שעברו השנים. דבר זה משתמר עד היום בכינוי בערבית למבנה: "בית אלמקדס" (בית המקדש).
לסיכום, מבנה כיפת הסלע הנמצא בליבו של הר הבית הינו נקודת החיבור בין שמים וארץ, ומקומו של קודש הקדשים כאשר בית המקדש בנוי. המבנה הנמצא במקום אינו מסגד מוסלמי אלא מבנה שמהותו לשמור על קדושת המקום על בסיס המסורת היהודית שהינה התשתית למסורת האסלאמית והנוצרית. ייתכן שהמבנה נבנה ע"י יהודים כניסיון לבנות מחדש את בית המקדש או לפחות לחדש את עבודת הקרבנות, כאשר הדבר התאפשר. מה שבטוח הוא שאלמלא היה את המבנה הזה, ספק רב אם היינו יודעים לזהות כיום את אבן השתיה ומקום קודש הקודשים שככל הנראה היו נעלמים מן העין כפי שסביר שיקרה לכל מקום כמעט שנחרב לפני 2,000 שנה… ולכן במובן הזה ניתן לראות בו מעין "תשמיש קדושה" בדומה לתיק ששומרים בו את התפילין וכדומה.
מה יקרה בפועל עם המבנה הזה? האם נידרש לפוצץ אותו כפי שהיו כאלה שרצו לעשות, או שמא כאשר אנחנו נקבל על עצמנו את שליחותנו כצנור האור והשפע לעולם כולו, אז המוסלמים בעצמם יפרקו את הזהב מהכיפה ויתרמו אותו לבניית המקדש? על כך אמר הרמב"ם "וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן לֹא יֵדַע אָדָם אֵיךְ יִהְיוּ עַד שֶׁיִּהְיוּ". אישית אני מעדיף את האפשרות השניה 🙂 ומה דעתכם?
לסיום, קשה לתפוס שדבר כל כך מהותי להבאת העולם לתכליתו השלימה, נתון לבחירתו של עם ישראל! ועיננו רואות שעם ישראל בחר בצורה מפורשת להתעלם מהחזון והייעוד שמונחים בעצם כיבושו של הר הבית, ולנסות לתת למציאות פשוט "לזרום". מה יהיה עם העולם? מה יהיה עם נבואות הנביאים? מה יהיה על הגאולה?.. שאלות אלה נותרות מרחפות בחלל הפנוי המעניק לאדם את הבחירה החופשית, והן נעוצות בספירת ההוד שביסוד. היסוד עניינו הקשר, אך ההוד היא המידה המבטאת את הבחירה של הצד המקבל בעצם הקשר, וממילא גם מכילה את האפשרות "לנתק מגע" ולהתעלם ממערכת היחסים המתרקמת, כפי שלכאורה נראה בעיננו. אמנם, דיברנו אתמול על ספירת הנצח, המגיעה תמיד לפני מידת ההוד. ההוד אמנם מעניקה את הבחירה החופשית, אך ספירת הנצח מבטיחה שבסופו של דבר מוכרחת לבוא הבחירה בייעוד הנכון, למרות הסתירה לכאורה שמובנית במשפט הזה. עלינו לזכור ש"לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה'", וההשגחה האלוקית יכולה להכיל את הסתירה לכאורה שבין הנצח וההוד, ולהנהיג עם שתיהן את ספירת היסוד, המבטאת את הקשר ההכרחי-בחירי בין עם ישראל לקב"ה.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate