אנו נמצאים בסדרת הכנה לקראת יום שחרור ירושלים, ובתרגיל הקודם פרסנו את הרקע למלחמת ששת הימים. כפי שראינו האוירה לפני המלחמה היתה מאוד מתוחה עם סימן שאלה אמיתי על המשך הקיום היהודי בארץ ישראל. ואז הגיעה ההחלטה לצאת למתקפת מנע כנגד צבאות ערב. מבלי להיכנס לכל הפרטים, כאשר אנו מתבוננים על רוב ככל האירועים שהתרחשו לאורך כל המלחמה, אנו יכולים להבחין בסיעתא דשמיא שליוותה את פעולות החיילים והטייסים, ונראה שהתכניות פעלו בצורה המיטבית, על אף שבדיעבד התברר שהיו תקלות וכשלים רבים מאוד (להרחבה חפשו ברשת "ניסי מלחמת ששת הימים").
נזכור שהמטרה העיקרית של הממשלה היתה "לשחרר את טבעת החנק הצבאית הערבית מסביב למדינה". במילים אחרות, זוהי הגשמה ברורה של המילים "ותטענו בגבולנו", ולמעשה ניתן לומר שעיקר ההתרחשות קרתה בתוך 3 שעות כאשר חילות האויר המצרי והסורי הושמדו לחלוטין, וכמובן שזה המשיך במהלך ימי המלחמה.
אך נקודה מאוד ברורה שעולה מתוך עיון בהתרחשויות ההיסטוריות, מגלה שלא היה שום רצון להיכנס ללחימה בזירה הירדנית, או במילים אחרות – לא היתה כוונה לשחרר את ירושלים ויהודה ושומרון! הועברו מסרים ברורים למלך ירדן שיישאר מחוץ ללחימה והיו אף ניסיונות להגיע להפסקת אש לאחר שהירדנים פתחו בהפגזות קשות מהאוויר ומארטילריה על מוסדות שלטון בירושלים ועל ערי המרכז! אלא שההשגחה גלגלה בדרכים שונות ומשונות את ההחלטה של הירדנים להצטרף למלחמה בבוקר היום הראשון למלחמה, כ"ו אייר, וכנגדם היתה התקפת נגד שהתחילה להתקדם לכיוון כיבוש ירושלים.
באותו לילה, התכנסה הממשלה לדיון כדי לקבל החלטה האם לכבוש את העיר העתיקה. בשלב זה ההחלטה היתה רק לכתר את העיר ולא להיכנס פנימה מתוך חשש לפגוע באוכלוסיה אזרחית או להיות תחת לחץ בינלאומי גדול בגלל שליטה בשטחים המקודשים לדתות אחרות! אלא לחכות שחיילי הליגיון הירדני בעיר העתיקה ייכנעו מעצמם. בלילה הזה וביום שלמחרת, כ"ז אייר, התחוללו קרבות מאוד קשים בשביל לכבוש את כל השטחים שמסביב לעיר העתיקה, המפורסם שבהם הוא הקרב על גבעת התחמושת. למעשה, ניתן לומר שעיקר כיבוש ירושלים התרחש ביום הזה ואת המשמעות של הפרט הזה נפגוש בהמשך.
בלילה שבין יום שלישי לרביעי, בין יום כ"ז לכ"ח אייר, נפל הפור. באותו זמן כבר התחילו לחצים להפסקת אש, והמעצמות סיכמו ביניהם על העניין… מנחם בגין, שכזכור צורף לראשונה לממשלת האחדות (שכללה 111 חברי כנסת!) ראה בשעה 2:00 בלילה ברשת BBC את הידיעה שבקרוב תיכפה הפסקת אש שלאחריה יהיה אסור על הכוחות לזוז! הוא חשש שההזדמנות ההיסטורית לאחד את ירושלים תוחמץ, ויצר קשר מיידי עם שר הביטחון משה דיין, שהתנגד עד אז לכיבוש העיר העתיקה, ודרש ממנו להורות על כך! דיין קיבל את העניין ומנחם בגין העיר את ראש הממשלה לוי אשכול משנתו, ובישיבת קבינט טלפונית בשעה 3:00 בלילה התקבלה ההחלטה והועברה לכוחות הצבא.
המשך הסיפור ידוע: המלחמה הסתיימה בשישה ימים בלבד, שטח המדינה שולש, האיום הצבאי מעל קיומה הוסר באופן ברור, ועם ישראל חזר לכור מחצבתו, המקומות שבהם התרחש התנ"ך – יהודה ושומרון.
אך מעל כל ההישגים הללו, משפט אחד נצרב עמוק בתודעה הקולקטיבית, ולעומתו האור של כל שאר ההישגים מחוויר – *"הר הבית בידינו".* הצנחנים מתארים שכאשר הגיעו לכותל הם התחילו לבכות מבלי להבין מה קורה להם. אלו לא היו הדמעות האישיות שלהם, זה היה משהו גדול בהרבה מהם שפרץ והופיע דרכם.
מתיאור השתלשלות האירועים שראינו עד כה, נראה ברור שהאירוע הזה היה באמת הרבה מעבר לכל תכנון אנושי. ההשגחה העבירה מסר מאוד ברור לעם ישראל: תם שלב "ותטענו בגבולנו" – הקיום הלאומי היהודי בארץ ישראל אינו מוטל יותר בספק! ובד בבד, באותו רגע ממש, מבלי שמישהו התכוון או רצה, ממש "בכפיה", נפתח שלב חדש בהיסטוריה היהודית והאוניברסלית, השלב השלישי.
אין זה מקרה שכיבוש הר הבית הפך להיות הסמל ונקודת השיא של המלחמה הזו, על אף שהוא בכלל לא היה חלק מהמטרות שלה, ועל אף שקרו בה כל כך הרבה דברים מדהימים ומופלאים. עצם הניצחון המובהק והמהיר והסרת האיום, הם בעצמם ראויים לציון והודיה, ואם המלחמה היתה מסתיימת כך – דיינו להודות ולשמוח בכך. אבל לעם ישראל יש מטרה וייעוד שהם המטרה, וממילא כל עניין הקיום הפיסי, הבטחוני והכלכלי, הכל זה רק אמצעי ותשתית לצורך הגשמת הייעוד הגדול – הקמת ממלכת כהנים וגוי קדוש שבית המקדש בליבה. ולכן האירוע הזה הפך להיות הסמל של המלחמה הזו.
הזכרנו את הדמעות המפורסמות של הצנחנים, אבל ברצוני להביא עוד תיאור מדהים של כתב צבאי מאותה תקופה, כפי שסיפר הרב זלמן מלמד בשיחה ליום ירושלים תשס"ג: "אני בדרום אי שם בסיני. דווקא היום, ביום השלישי למלחמה, נערך כאן קרב שריון בשריון שמעטים כמהו וכדוגמתו בתולדות המלחמות. המצרים ניסו אתמול וגם שלשום להתחמק ממאבק פנים אל פנים, הם העדיפו את הבריחה. לחמו רק בהגנה, בחוסר ברירה. עתה הם למעשה כמעט מוקפים, אולצו ללחום. נכנסנו לקרב בו משתתפים כנראה כאלף טנקים משני הצדדים. שרידי חיל האוויר המצרי גויסו למערכה מכרעת זו. שארית העוצמה המצרית מוטלת על כף המאזנים. שאון הטנקים והתותחים, הדי יריות ושריקת פגזים, רעש מטוסים העוברים ביעף וקול פצצות מתפוצצות מחריש אזניים. לפתע פתח מישהו טרנזיסטור. מבית השידור בירושלים, מבשר: *"הכותל המערבי בידינו. הצנחנים הגיעו בדהירתם לרחבת הכותל, עתה הם חובקים את אבני הכותל ששממו עשרים שנה, מתרפקים עליהן לאחר שעמדו בבדידותן מאז קמה המדינה… אבני הכותל שוב הרוו דמעה יהודית לה צמאו עשרים שנה"…* בחזית פורצת שאגה אדירה. שריונאים קופצים מהתותחים, טנקיסטים מהטנקים, קצינים מתערבבים בחיילים, כל אחד מחפש אחרים כדי להתחבק, ואכן מתחבקים, מתנשקים, חיילים קשוחים, למודי קרבות, השחורים כפיח, כשחול המדבר כאילו חדר לעורם, הדוהרים עתה לאש תופת מבלי לדעת אם יסיימו את היום בעודם בחיים, גיבורים הבזים לפחד, לגילוי כל חולשה, בוכים עתה כתינוקות, כשבילי טוהר ולובן נראים נחלי הדמעות. לפתע אתה חש את אשר ידעת ידיעה שטחית מזמן: שאין אלה אלא בנים, נכדים של אותם הגולים שהוגלו מירושלים חבושים באזיקים, בשרשראות של ברזל, מתייפחים בבכי אל מול פני המקדש העולה בלהבות…"
מתיאורים אלו אנו מתחילים להבין עד כמה אנו לא מבינים את עוצמת האירוע! כנסת ישראל התנערה מבגדי אלמנותה, כביכול מישהו פתח את דלת הכלא בו היתה שבויה במשך 1800 שנה. אמנם יהודים הגיעו לכותל ולהר הבית כבודדים, אך זו הפעם הראשונה מאז ימי בר כוכבא שכנסת ישראל *כאומה* חוזרת למקום המקדש, לאחר שכבר השלימה את שני השלבים הראשונים של הגאולה, וכעת הדוד דופק: "פתחי לי אחותי רעייתי!". זהו השלב השלישי שאליו התפללו כל הדורות, ועודנו מתפללים מידי שבת: "ושם נעשה לפניך קרבנות חובותינו…". כניסת עם ישראל להר הבית באמצעות נציגיו, היא לא אירוע צבאי, פוליטי או מדיני, היא בראש ובראשונה אירוע רוחני עם משמעויות כבירות.
בהמשך הסדרה נמשיך להתבונן על המשמעויות של הר הבית ושל השתלשלות האירועים לאחר כיבושו, וננסה להבין כיצד זה יכל להיראות – וכיצד זה נראה בפועל, ומה ההשלכות של זה עלינו, כאן ועכשיו?
הלילה נתחיל את שבוע היסוד של ספירת העומר. היסוד היא הספירה המבטאת את הקשר עצמו העומד מאחורי השפע העובר מהמשפיע למקבל. החסד שביסוד היא ההתבוננות על עצם הקשר בתור החסד הגדול ביותר, ועל כך שלעיתים הקב"ה עושה את הצעד הראשון כלפינו כמתנת חסד, וזהו בדיוק התיאור העולה מתוך התבוננות בפרטים ההיסטוריים של מלחמת ששת הימים. כעת בידינו הבחירה האם להיענות לחסד הזה ולהמשיך את הקשר…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate