היום י"ד באייר הוא יום פסח שני. בע"ה כאשר ייבנה בית המקדש, ביום זה יגיעו לבית המקדש כל מי שלא יכלו להקריב פסח בזמנו בגלל סיבות של טומאה או שהיו "בדרך רחוקה", ויוכלו לעשות את הפסח.
הרעיון של פסח שני הוא רעיון ייחודי, ואנו לא מוצאים אותו בשום חג או מצווה אחרים. כידוע, האפשרות הזו נולדה בשנה השניה אחרי שעם ישראל יצא ממצרים, והקב"ה ציווה אותם להקריב את הפסח במועדו. ומדוע היה צורך לצוות? מאחר וביציאת מצרים הציווי על פסח לדורות היה תלוי בכניסה לארץ, וייתכן שמלכתחילה הכוונה היתה להיכנס לארץ ישראל מיד לאחר מעמד הר סיני אלא שהתעכבו בגלל חטא העגל, ולכן היה צריך ציווי מפורש לעשות את הפסח בשנה השניה בהיותם במדבר.
בכל אופן אחרי שעם ישראל עושים את הפסח, באים למשה רבינו אנשים שהיו "טמאים לנפש אדם". יש הסברים שונים מדוע אותם אנשים היו טמאים, האם נשאו את ארונו של יוסף, או קברו את נדב ואביהוא או טיפלו במת מצווה. מה שעולה מכל הפירושים הוא שאותם אנשים עסקו במצווה, וכידוע – העוסק במצווה פטור מן המצווה! אותם אנשים נחשבים "אנוסים" וממילא הם פטורים מן הפסח, אז מדוע הם פנו למשה וקבלו על כך שאינם יכולים לעשות את הפסח?
התשובה נמצאת בגוף הפניה שלהם: "לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". כזכור קרבן הפסח הוא הרגע בו הפרטים בעם ישראל מתכללים והופכים להיות חלק מהכלל. בפסח מצרים היה את רגע הלידה של כנסת ישראל, נשמת האומה שנכנסה לתוך הגופים של כל בני ישראל שבחרו לעשות את הפסח ולהשתייך לאחד הגדול הזה. בכל שנה יש בחירה מחודשת להמשיך להיות חלק מהסיפור הזה או חלילה להיכרת ממנו, ולכן מי שבוחר שלא לעשות את הפסח, נענש בעונש כרת (בדומה לברית מילה, שתי מצוות העשה היחידות שעונשן כרת).
נקודה מעניינת נוספת בפסח שני היא שגם מי שבחר שלא לעשות את הפסח הראשון *במזיד* יכול לעשות פסח שני, לפחות לפי חלק מהשיטות! ייתכן שניתן ללמוד זאת גם מהדין של "דרך רחוקה" שהרי מי שנמצא בדרך רחוקה ידע מראש מתי יחול פסח… אבל הוא בחר להיות בדרכים בזמן זה. בכל אופן פסח שני נותן באמת הזדמנות נוספת להיות חלק מהסיפור הגדול של עם ישראל, ולפי חלק מהשיטות זה אפילו כאשר בפסח ראשון בחר במזיד שלא לעשות את הפסח ובינתים חזר בו.
שאלה מעניינת היא מה קורה אם בית המקדש נבנה בין פסח ראשון לפסח שני, והדבר תלוי במחלוקת האם פסח שני הוא חג בפני עצמו או נחשב תשלומים עבור פסח ראשון.
לפי השיטה שניתן לעשות פסח שני במקרה כזה, אם היינו זוכים היינו מגיעים היום כולנו לירושלים לבית המקדש ועושים הלילה מעין "מיני ליל הסדר" עם קרבן הפסח! אבל גם אם לא נזכה השנה שבית המקדש ייבנה עד לסיום פסח שני, נזכור שישנו תמיד בית מקדש של מעלה שהוא השורש הרוחני של המקדש, וממילא יש גם "פסח שני של מעלה". ישנו מנהג יפה לאכול מצה ביום זה כזכר לפסח שני, ויחד עם המצה נוכל לדמיין שנשמתנו מגיעה כעת לבית מקדש של מעלה ומבקשת להתכלל מחדש יחד עם כל נשמות ישראל בתך "כנסת ישראל", ונתפלל שאור האחדות הזה ישתלשל בחזרה לעולם שלנו ויזכיר לכל חלקי עם ישראל שכולנו עם אחד.
נזכור את הרעיון של פסח שני שלא משנה מה עשינו, ואפילו אם זה היה בכוונה, אנחנו תמיד חלק מעם ישראל ותמיד יש את היכולת לחזור ולתקן, אם רק נבחר בזה.
כפי שראינו, מידתו של יום י"ד באייר, פסח שני, היא "חסד שבהוד", כאשר החסד בא לידי ביטוי בכך שהקב"ה מאפשר לעם ישראל להיות שותפים בעיצוב מצוות הפסח באמצעות היענות לבקשה שעולה מהשטח. ואולם יש מקרים שבהם הקב"ה נאלץ להגביל את מידת ההוד, ולהפסיק להזרים שפע חיים למי שמנצלים אותו בשביל לפעול באופן חזיתי נגד רצונו יתברך. זוהי מידת *הגבורה שבהוד,* אשר תתחיל הערב, ששמה גבול לבחירה החופשית ולמרחב ההשפעה של האדם בעולם. ניתן לומר שכך גם אדם שלא עשה את הפסח הראשון, *וגם* לא ניצל את ההזדמנות של הפסח השני, הרי שהאפשרות שלו להיות חלק מעם ישראל ובכך להיות שותף לקב"ה – אפשרות זו מופסקת והוא ייענש בכרת, כלומר ייכרת וייפרד מעץ החיים של כנסת ישראל.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate