אז בתרגיל הקודם ראינו את הרקע ההיסטורי למרד בר כוכבא, שבסופו של דבר מתנקז לנקודה אחת – המקדש. הרומאים ביקשו לייאש את עם ישראל מנקודת המקדש, אך במקום זה קרה משהו הפוך לגמרי. אמנם המרד נקרא על שם המצביא הצבאי בר כוכבא, שאליו נגיע בקרוב, אך למעשה מי שככל הנראה היה הרוח החיה שאיפשרה את ההתגייסות הכמעט מוחלטת של העם לטובת המרד, היה רבי עקיבא. לא נוכל להרחיב כאן על דמותו הפלאית, כי ניתן לכתוב על כך ספרים שלמים ועדין לא למצות מעט מדמותו. מספיק להזכיר את המדרש שאומר שכאשר משה רבינו עלה למרום לקבל את התורה, הראה לו הקב"ה את רבי עקיבא, ומשה רבינו שאל – אם יש לך אדם כזה, מדוע אתה נותן את התורה דרכי?? ואכן, אם משה רבינו נחשב לשורש תורה שבכתב, הרי שרבי עקיבא נחשב לשורש תורה שבעל פה.
זהו אותו ר' עקיבא שאירח את סדר הפסח המפורסם המתואר בהגדה ושם חיזק ושימר את התקווה לגאולה ולשינוי בקרב חבריו, אפילו שהיו זקנים ממנו, ולפי חלק מהדעות – שם התקבלה ההחלטה על המרד. זהו אותו ר' עקיבא שמנחם את חבריו כאשר הם רואים שועל היוצא מבית קודשי הקודשים (ייתכן וסביב האירוע של חרישת העיר ע"י אדריאנוס). עלינו לזכור שבחורבן בית שני, אף אחד לא ידע מראש שיקח עוד כ-2,000 שנה עד שתיווצר האפשרות לבנות את בית המקדש מחדש! הנבואה אותה הם הכירו היא נבואה שדיברה על 70 שנות גלות, ומאחר ונבואה זו נכתבה הרי שהיא נצרכה גם לדורות, ממילא ברירת המחדל היא להאמין ולקוות שאכן יש אפשרות לחזור ולבנות את בית המקדש לקראת סיום 70 שנה מהחורבן, כפי שהיה לאחר חורבן בית ראשון. ולכן יש לפרש את דבריו של ר' עקיבא לא כמסר לדורות הבאים שיום יבוא ונבואת הנחמה תתגשם, אלא כמסר מיידי ומעשי לבני דורו – כעת מובטח לנו שהנבואה תתגשם ועלינו לפעול בהתאם לכך!
ומאחר ואנחנו בסדרה לקראת ל"ג בעומר, אי אפשר שלא להזכיר את תלמידו המובהק ר' שמעון בר יוחאי, שאמר לתלמידיו "בָּנַי! שָׁנוּ מִדּוֹתַי, שֶׁמִּדּוֹתַי תְּרוּמוֹת מִתְּרוּמוֹת מִדּוֹתָיו שֶׁל ר' עֲקִיבָא". כלומר מה מיוחד בתורתו של ר' שמעון בר יוחאי? שהיא המבחר מהמבחר של תורתו של ר' עקיבא.
ואותו ר' שמעון בר יוחאי, שנים לא מעטות לאחר שהמרד כבר הסתיים ותוצאותיו (הטרגיות, כפי שנראה בהמשך) כבר היו ידועות ,הוא זה שפותח את הסוגיה בתלמוד הירושלמי המתארת את סיפורו של בר כוכבא, באמצעות הבאת הקשר בין ר' עקיבא לבר כוכבא:
תני ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחאי: עֲקִיבָה רַבִּי הָיָה דּוֹרֵשׁ (בְּמִדְבַּר כַּד, יז) "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" – דָּרַךְ כּוּזְבָּא מִיַּעֲקֹב.
הפסוק "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב" לקוח מתוך הסיפור של נבואות בלעם על עם ישראל. לאחר 3 ניסיונות לקלל את עם ישראל שנהפכו לברכות, בלק שולח את בלעם, אך לפני כן בלעם אומר לו: לְכָה אִיעָצְךָ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה הָעָם הַזֶּה לְעַמְּךָ *בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.* כלומר יש כאן נבואה על מה צפוי לקרות בין עם ישראל לבין העמים "בסוף". וכאשר אנו מסתכלים על התוכן של הנבואה הזו, המילים הראשונות הן "דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב וְקַרְקַר כָּל בְּנֵי שֵׁת. וְהָיָה אֱדוֹם יְרֵשָׁה וְהָיָה יְרֵשָׁה שֵׂעִיר אֹיְבָיו וְיִשְׂרָאֵל עֹשֶׂה חָיִל". כלומר יש כאן תיאור של הגאולה האחרונה בה עם ישראל יקום ויכה את מואב ואדום, וכידוע רומי היא המייצג המובהק של שושלת אדום. במילים אחרות, בלעם מתאר פה את מלכותו של מלך המשיח אשר עתיד להביא את הגאולה "האחרונה". וכעת אנו יכולים לחזור לדרשתו של ר' עקיבא ולהבין את המשמעות המלאה שלה: אותו "כוכב" שאורו יידרך באחרית הימים, אותו מלך המשיח, זהו למעשה שמעון בן כוזבא (או בן כוסבא – ס' וז' מתחלפות כידוע), שמקבל כעת את כינויו החדש – בר כוכבא, בן הכוכב!
עד כאן דרשתו של ר' עקיבא, או במילים אחרות – "דעת התורה" של גדול הדור, אשר הורתה לכל עם ישראל וביתר שאת לתלמידיו: הגיע זמן הגאולה! התגייסו כולכם ושתפו פעולה עם מהלכיו של בר כוסבא ויחד נשחרר את ירושלים ונבנה מחדש את בית המקדש!
כעת ממשיכה הסוגיה ומתארת ככל הנראה את הרקע ההיסטורי שהביא את ר' עקיבא לפסוק כפי שפסק: ר' עֲקִיבָה כַּד הֲוָה חַמֵּי בַּר כּוּזְבָּא הֲוָה אָמַר: דִּין הוּא מַלְכָּא מְשִׁיחָא! (תרגום: ר' עקיבא כאשר היה רואה את בן כוזבא אמר: זה הוא מלך המשיח!). מה בדיוק ראה ר' עקיבא? את זה אנחנו כאשר נגיע להמשך הסוגיה. אך לפני כן עולה שאלה מעניינת: האם שאר תלמידי החכמים שבדור הסכימו עם ר' עקיבא, התנגדו לקביעתו, או שמא לא הביעו עמדה? הסוגיה מביאה לנו רק את קולו של אחד החכמים שיחסית אינו מוכר ואינו נחשב לדמות משמעותית:
אָמַר לֵהּ ר' יוֹחָנָן בֶּן תּוֹרְתָא: עֲקִיבָה! יַעֲלוּ עֲשָׂבִים בִּלְחָיֶיךָ וַעֲדַיִן בֶּן דָּוִד לֹא יָבֹא. כלומר – יעבור זמן רב מרגע שתמות ועדין לא יגיע (משיח) בן דוד. ר' יוחנן בן תורתא עונה בצורה חזיתית, אולי אפילו עוקצנית, ומנסה לפוצץ את ה"בלון" שר' עקיבא מנפח. לא רק שזה לא המשיח, זוהי בכלל לא תקופה של ימות המשיח או של "אתחלתא דגאולה." אם כבר זוהי אתחלתא דגלותא…
מה היתה דעתם של שאר תלמידי החכמים שבדור? עצם היקפו ועוצמתו של המרד מלמדים על התמיכה הרחבה אשר זכה לה, מה שכנראה מלמד שר' יוחנן בן תורתא היה בדעת מיעוט בתור אופוזיציה לר' עקיבא. בנוסף, במאמר "רבן שמעון בן גמליאל בביתר" של פרופ' נח חכם, הוא מוכיח שגם רבן שמעון בן גמליאל שהיה מהשושלת הנשיאותית, היה ילד בביתר בזמן המרד ומכך ברור שמשפחת הנשיאות תמכה במרד והיתה חלק ממנו!
לסיכום: ראינו היום את התשתית הרוחנית שיצרה ואיפשרה את הסיפור העצום של מרד בר כוכבא, וזאת על פי התלמוד הירושלמי. בתרגיל הבא נפגוש את הסיפור מנקודות מבט נוספות, וכמובן נתחיל לגלות מה בפועל קרה וכיצד זה קשור למקדש שכזכור היה המטרה שהניעה את כל המהלך.
הערב אנחנו מגיעים אל היום האחרון בשבוע הנצח בספירת העומר שמידתו היא המלכות שבנצח. המלכות שבנצח היא הביטוי של סיום הופעת הנחישות והנוכחות של הנצח, במציאות בפועל ממש. בספר "קראתיך" מובא משל יפה על ספינה גדולה שעשתה מסע ארוך, וכשהיא מגיעה אל הנמל ישנם עובדים שעוזרים לקלוט אותה ולקשור אותה אל המזח. אותם עובדים מבטאים את המלכות שבנצח – את התגובה של המציאות אל ההופעה בפועל של כוונת ההטבה. כך גם ביחס להנהגה האלוקית אנחנו יכולים להיות שותפים למידת הנצח ולעזור להופיע את רצון ה' בעולם, וכן אדם שמבקש לעשות משהו יוכל להיעזר במידת המלכות שבנצח על מנת לעשות מה שדרוש כדי להביא את הרצון שלו לידי סיום ומימוש. ביחס לנושא בו אנו עוסקים אנו רואים כיצד הקב"ה הופיע כח מסוים ("דרך כוכב מיעקב") אך מימוש הפוטנציאל שלו היה תלוי בהיענות ובהתמסרות של חכמי ישראל, ובראשם של ר' עקיבא.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate