אנחנו בתחילתה של הסדרה שמטרתה לפזר מעט מערפל של "חג המיסתורין" – ל"ג בעומר. ראינו שזהו החג היחיד שנקרא על שם ספירת העומר שהיא מצווה מסתורית בפני עצמה, ושהפעם הראשונה שהמילה "העומר" מוזכרת בתורה היא בסיפור על ירידת המן, שלפי חלק מהדעות – התחילה ביום ל"ג בעומר (י"ח אייר)!
אבל לפני שנתחיל את המסע להתבוננות ביום המיוחד הזה, נתבונן רגע בחודש שבו הוא חל – חודש אייר. המיוחד בחודש אייר שהוא החודש היחידי שכולו נמצא בתוך ספירת העומר, הוא מקשר בין סוף חודש ניסן שמגיע אחרי פסח לבין תחילת חודש סיון שמביא אותנו לשבועות.
את התקופה הזו תיארנו כמסע רוחני של התפתחות מקומת ה"בהמה" (המסומלת בשעורה, שביכוריה מוקרבים למחרת הפסח) לקומת ה"אדם" (שביכוריה מוקרבים בשבועות), הן במישור של האדם הפרטי והן במישור הכללי-לאומי. אך במסגרת המיזם הנפלא "תנ"ך ישראלי", בשיעור מיוחד על חודש אייר, מראה נתנאל אלינסון שלמעשה מדובר לא רק במסע רוחני, אלא גם בתקופה של מסעות פיסיים! כך לדוגמה, כבר מתקופת המקרא ועד ימינו, התקופה הזו היא התקופה הקלאסית ליציאה למלחמות. וכך כתוב בספר שמואל ב, פרק יא: וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמַּלְ(אֿ)כִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה. מסבירים המפרשים שתקופה זו שאחרי רוב הגשמים נקראת "עת צאת המלכים" כי יש הרבה אוכל לבהמות, הדרכים כבר לא בוציות ויש זמן רב עד לחורף הבא, ולכן זהו זמן מתאים לחילות לצאת למסעות מלחמה.
גם בני ישראל יוצאים ממצרים אל המסע במדבר בתקופה זו שאחרי פסח, ומגיעים להר סיני בשבועות כמובן, עם סיום ספירת העומר. לאחר מכן הם ממתינים בסיני כמעט שנה שלימה (!) במהלכה הם בונים את המשכן, ותחילת המסע (הצבאי!) לכיוון ארץ ישראל מתחיל בכ' באייר בשנה השניה (במדבר י'): וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית *בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי* בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת. וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי…".
המסע שבו יוצאים בני ישראל ממצרים הוא זה שמזמן את הורדת המן בחודש אייר, כפי שראינו אתמול, והוא גם מזמן את המלחמה הראשונה של בני ישראל בה הם נלחמים בעצמם, שזוהי המלחמה בעמלק, שלמעשה מבקש לנצל את היותם של בני ישראל בדרך כדי לזנב בהם: "אֲשֶׁר קָרְךָ *בַּדֶּרֶךְ".* אגב, לפי הרב אורי שרקי, המלחמה הזו התרחשה בתאריך מאוד מיוחד – כ"ח אייר…
אם כך אנחנו רואים שהמהות של החודש הזה היא הרעיון של להיות בדרכים, במסע, בתהליך. המסע במהותו כולל מצד אחד את ההתרגשות והתקווה של השינוי והציפיה להגיע אל היעד, ומצד שני את האתגר של להחזיק מעמד עוד צעד ועוד אחד ועוד אחד כאשר לא תמיד יודעים כמה היעד רחוק ומתי באמת יוגשם. יתירה מזו, לפעמים דווקא ההגעה אל היעד מחביאה בתוכה סכנה של הסתאבות, ולעומת זאת השמירה על האמונה ש"אנחנו בדרך לסוף טוב של הסיפור" דווקא נותנת כח מיוחד לאלו שנמצאים בתוך התהליך, על אף הקשיים והאתגרים. אנו נראה שהמהויות האלה ילוו אותנו לאורך הסדרה שבה נתבונן על ל"ג בעומר.
העיקרון של היציאה אל המסע, קשור באופן מפתיע וחזק ביותר לעניין המקדש. התבוננות פשוטה בפסוקים מגלה לנו שהנחת היסודות לבית המקדש הראשון, כלומר היציאה למסע הבניה של המקדש, התרחשה דווקא בחודש אייר! וכך כתוב במלכים א' פרק ו: בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית *בְּחֹדֶשׁ זִו הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי* [..] וַיִּבֶן הַבַּיִת לַה'. שלמה המלך מתחיל לבנות את בית המקדש בחודש אייר! ובפסוק לז עובדה זו מודגשת שוב: בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה' בְּיֶרַח *זִו.*
גם בבית המקדש השני החלה העבודה בחודש אייר, ככל הנראה בהשראת שלמה המלך, כפי שכתוב בספר עזרא פרק ג: וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלַ͏ִם *בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי* הֵחֵלּוּ [..] לְנַצֵּחַ עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה'.
אם כך המסע, שבוודאי היה גם רוחני וגם פיסי, לבניית בית המקדש, גם הראשון וגם השני, התחיל דווקא בחודש אייר. וכאן אנחנו מתחילים לגלות את הקשר העוצמתי של התקופה הזו לעניין המקדש ובמיוחד תחילת הקמתו, כי ייתכן שאנו מתחילים לראות תבנית שחוזרת על עצמה. ואם אכן כך, יש לשאול עצמנו כמה שאלות – האם יש דרך לדעת באיזה יום בחודש בדיוק זה התרחש? האם יש בכך רמז לעתיד והאם התרחשו ניסיונות נוספים להתחיל את בנית המקדש בחודש אייר? וכמובן השאלה הגדולה – איך כל זה קשור לל"ג בעומר?!! את התשובה המפתיעה לשאלות האלה אנחנו נגלה בתרגיל הבא!
אנחנו ניכנס הערב ליום ה-25 של ספירת העומר, שהוא בדיוק נקודת האמצע של תהליך הספירה, היום הרביעי בשבוע הרביעי, ומידתו היא "הנצח שבנצח". נקודה זו מסמלת אולי יותר מכל התקופה את היותנו בתהליך, במסע, בדיוק האמצע בין ההתחלה לבין הסוף. במבט ראשון נראה שהמידה של היום הזה היא בדיוק הפוכה לרעיון המסע האנושי. "הנצח שבנצח" מבטאת את הרגעים שבהם נדרשת התערבות קיצונית ששוברת את הכלים והלבושים הטבעיים הרגילים של ההנהגה האלוקית. כך לדוגמה ניתן לראות את יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שהם רגעים של נוכחות והתערבות אלוקית עד רמה שבה רָאֲתָה שִׁפְחָה עַל הַיָּם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ יְשַׁעְיָה וִיחֶזְקֵאל כדברי המדרש. דוגמה נוספת היא בסיומה של ספירת העומר – מעמד הר סיני כמובן. לעומת זאת, המסע האנושי מייצג דווקא את העשיה והתהליך שעובר האדם בכוחות ובכלים שלו במטרה להגיע בצורה שלימה ומתוקנת אל היעד שמבטא את המפגש עם האינסופי. אלא שהנקודה היא לזכור לאורך כל המסע, שכשם שיש נוכחות אלוקית ברורה המבוטאת בספירת הצח, בנקודות הפתיחה והסיום של המסע, כך יש נוכחות לאורך כל המסע כולו, גם אם היא מוסתרת, ורעיון זה מרומז בספירת הנצח שבנצח.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate