אנחנו נמצאים בתרגיל המסכם את הסדרה שעסקה ביום העצמאות, ואת התרגיל הזה נקדיש להתבוננות ב"הפטרה" אותה נהוג לקרוא ביום העצמאות. ראשית יש לדעת שלא מדובר בסתם פרק שרירותי מהתנ"ך, אלא בהפטרה אותה היה נהוג לקרוא ב"שמיני של פסח". מה הכוונה? בחו"ל ישנו דין שנקרא "יום טוב שני של גלויות" שזה אומר שמחמת הספק מתי חל ראש חודש (מהתקופה שבה החודש היה מתקדש בראיה) היו נוהגים לקיים את החג פעם שניה למחרת החג. גם את שביעי של פסח היו חוגגים יומיים, וההפטרה שאותה היו נוהגים לקרוא ביום השני (הוא היום "השמיני" של פסח) – נבחרה להיות ההפטרה של יום העצמאות. (כמובן שאין קריאת התורה מיוחדת ליום העצמאות וגם ההפטרה נקראת בלא ברכות). הרב אונטרמן אשר תיקן לקרוא את ההפטרה, הסביר שמאחר ויום טוב שני של גלויות נתקן מספק, ובארץ ישראל אין ספק – וכך יוצא שאנשי ארץ ישראל מפסידים את קריאת ההפטרה הזו, ולכן ראוי לתקן אותה ליום העצמאות.
מלבד רמזים רבים הנמצאים בתוכן ההפטרה וקשורים לענייני יום העצמאות, ישנו קשר מרתק בין שביעי של פסח לבין יום העצמאות. בפסח שבעה ימים, והיום בשבוע שבו חל כל אחד מהימים הוא גם היום שבו יחול אחד החגים, לפי סדר א"ת ב"ש, כפי שכותב השולחן ערוך בסימן תכ"ח סעיף ג: בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח – יִהְיֶה לְעוֹלָם תִּשְׁעָה בְּאָב, וְהַסִּימָן: עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. בְּיוֹם שֵׁנִי שָׁבוּעוֹת; וּבְיוֹם שְׁלִישִׁי רֹאשׁ הַשָּׁנָה; בְּיוֹם רְבִיעִי קְרִיאַת הַתּוֹרָה, כְּלוֹמַר שִׂמְחַת תּוֹרָה; וּבְיוֹם חֲמִישִׁי צוֹם יוֹם הַכִּפּוּרִים; בְּיוֹם שִׁשִּׁי פּוּרִים שֶׁעָבַר.
היום היחידי בפסח שלא נמצא לו בן זוג הוא היום השביעי, שכנגדו היה אמור להיות חג שיתחיל באות ע'. והנה בספר "שפת אמת" לחנוכה (עמ' 234, תרמ"א ד"ה "חנוכה ופורים") כותב כך: שְׁלֹשֶׁת הָרְגָלִים: פֶּסַח, שָׁבוּעוֹת, סֻכּוֹת, מְפֹרָשִׁים בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְיֵשׁ כְּנֶגְדָּם שָׁלוֹשׁ רְגָלִים מִתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֹּה, וְהֵם הֶאָרוֹת מִשְּׁלֹשֶׁת הַחַגִּים שֶׁל הַתּוֹרָה, כְּמוֹ אוֹר הַלְּבָנָה הַמְּקַבֶּלֶת מֵהַשֶּׁמֶשׁ. חֲנֻכָּה הִיא הֶאָרָה מִסֻּכּוֹת,וּפוּרִים מִשָּׁבוּעוֹת, וּמֵחַג הַפֶּסַח מְקַוִּים אָנוּ לִהְיוֹת עוֹד חַג, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". ואכן יום העצמאות המתחיל באות ע' הוא הארה מחג הפסח, וביתר שאת של שביעי של פסח הרומז על עניין השלמת הגאולה האחרונה, כפי שראינו כשעסקנו בו.
כעת נציץ להפטרה. ההפטרה היא מפרק י' בספר ישעיהו ומתחילה בפסוק האחרון מקטע שעוסק בממלכת אשור ומעודד את ממלכת יהודה להחזיק מעמד כי מפלתה של אשור תגיע. בפסוק ל"ב מתואר: עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד, יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית [בַּת] צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלָ͏ִם. מתוך הקשר הפסוקים אנו מבינים שמדובר במפקד צבא אשור אשר עומד בגבעת נוב אל מול ירושלים ומנופף את ידו לכיוונה כפקודת הסתערות. אך כאשר אנו מתחילים את הקריאה בפסוק הזה, ניטל ההקשר, וכעת אנו מבינים שאולי יש כאן רמז לצבא עתידי שיתכנן לעלות על ירושלים ולהשמיד אותה, והרב ישראלי (בספר "זה היום עשה ד'" עמ' יח) אמר שיש בזה רמז למה שקרה במלחמת השחרור, שעבדאללה מלך ירדן ירה באקדחו לכיוון ירושלים, ונופף ידו על בת ציון.
הפסוק הבא מתאר כיצד הקב"ה יחתוך וירמוס את העצים האדירים המסמלים את צבא אשור הכביר, וגם כאן ניתן למצוא רמז לישועה מול 5 צבאות ערב מיד לאחר הכרזת המדינה.
אך ליבה של ההפטרה הוא בפרשיה הבאה, העוסקת במנהיגותו העתידית של מלך המשיח. אמנם נבואתו של ישעיהו נאמרה בתקופה מסוימת, אך נראה שככל הנבואות שנכתבו – נצרכה גם לשעתה וגם לדורות. חז"ל אומרים (סנהדרין צד): בִּקֵּשׁ הקב"ה לַעֲשׂוֹת חִזְקִיָּהוּ (מלך יהודה) – מָשִׁיחַ, וְסַנְחֵרִיב (מלך אשור) – גּוֹג וּמָגוֹג. אך מאחר וחזקיהו לא אמר שירה, כלומר לא הודה, על נס ההצלה מצבא אשור – הרי שפוטנציאל הגאולה השלימה שהיה בזמנו הוחמץ, ונבואת ישעיהו תתקיים לא בו אלא במנהיג העתידי אשר יצא כ"חֹטֶר (ענף) מִגֵּזַע יִשָׁי (אביו של דוד המלך)". אם כך, מהו חזון הגאולה של המלכות העתידית של ממלכת ישראל על פי הפטרה זו?
הפסוקים מתארים חזון שבו אותו מנהיג (המילה משיח אינה מוזכרת במפורש אך נראה שזו הכוונה) יזכה למעין רוח הקודש: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה' רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת ה'. ההשראה הזו תאפשר לו לקבל החלטות הנובעות מיראת ה', כמעין חוש ריח, ולא באמצעות השיפוט השכלי הרגיל המתבסס על חושי הראיה והשמיעה הגשמיים. יכולות אלו יאפשרו לו להביא משפט צדק לעולם, לדאוג לחלשים ולהכות את הרשעים. הכרתת הרשעה תביא למצב של שלום הרמוני בעולם: וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם. יש שפירשו שפסוקים אלו הם משל לכך שאומות העולם לא "יטרפו" יותר אחת את השניה ויחיו בשלום עולמי, ויש מי שפירשו כפשוטו – שאפילו החיות (קל וחומר בני האדם) ישנו את טבען ויפסיקו לטרוף אחת את השניה (באפשרות הזו ניגע לעומק בסדרה בנושא חזון הצמחונות בסוף חודש אב).
והקטע מסתיים בתמונת החזון המלאה: לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ בְּכָל הַר קָדְשִׁי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים.
סוף התהליך הוא שלום עולמי שיביא לא רק שגשוג כלכלי וגשמי, אלא תכליתו היא להביא להתפתחות רוחנית אוניברסלית שבה העולם כולו יכיר וידע את ה' באופן המלא ביותר שניתן (כפי שהמים מכסים את ה"ים"). זהו למעשה החזון האמיתי של ממלכת ישראל אליה אנו כוספים.
לעומת זאת, אם נתבונן על "מגילת העצמאות" נמצא שם הרבה טיעונים המנסים להצדיק את הקמת המדינה היהודית, ואף מילה על חזון עתידי או תרומה או השפעה כלשהי שאמורה לצאת מציון, מלבד אמירה עמומה ש"מדינת ישראל "מוכנה" לתרום חלקה במאמץ משותף לקידמת המזרח התיכון כולו".
נראה שקריאת ההפטרה הזו ביום העצמאות עוזרת לנו להחזיק ולזכור את המתח הרוחני האדיר של היום הזה, המלווה אותנו לאורך הסדרה כולה – מצד אחד שמחה גדולה על כך שהשלב הראשון ב"תחיית המתים הלאומית" מתרחש מול עיננו, העצמות חוברות אחת אל השניה והופכות לגוף שלם אחד – מדינה יהודית בארץ ישראל. מצד שני, לזכור כל הזמן שקומת הרוח עדין חסרה, החזון הרוחני האוניברסלי של שלום עולמי הנובע מצדק אמיתי הנשען על יראת ה' ויוצא מציון – כל אלו כבר כתובים בספרי הנביאים במקומות רבים אך מחכים לדור שיזכה לומר שירה…
בזאת אנו מסיימים את הסדרה שעסקה בהתבוננות מקדשית על יום העצמאות, ואנו נמשיך בהתבוננות על תקופת ספירת העומר והמועדים הנוספים שהיא מביאה איתה.
הערב נתחיל את היום השני בשבוע הנצח, שמידתו היא "גבורה שבנצח". ראינו שמידת הנצח עניינה נוכחות אקטיבית נחושה לקדם את ההשפעה הרצויה, גם אל מול מחסומים ומניעות. לעיתים יש מציאות שבה המושפע שאמור לקבל את ההטבה כלל אינו רוצה אותה! כמו ילד עייף שמסרב ללכת לישון מרוב שהוא עייף… במקרה כזה ההורה יקח אותו בנחישות אוהבת, יארגן אותו ויכניס אותו למיטה בעל כרחו. כך גם בתהליך הגאולה לפעמים הקב"ה מפעיל את מידת "הגבורה שבנצח" על מנת לקדם אותנו אל השלב הבא, אפילו אם זה בעל כרחנו…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate