בתרגיל הקודם הבאנו את "משל הווליום" המתאר אדם שיושב בין מכשיר המשמיע מוסיקה קלאסית למכשיר המשמיע מוסיקה אלקטרונית, ולפתע מחברים את המוסיקה האלקטרונית לרמקול ענק, והמוסיקה הקלאסית כבר לא נשמעת.
והנמשל הוא פשוט – המצב שבו אנו שומעים את שני סוגי המוסיקה בעוצמה זהה, זהו לפי רמח"ל המצב שלפני חטא אדם הראשון, בו הגוף והנשמה היו בדיוק באותה עוצמת השפעה על תודעת האדם. אך מאז חטא אדם הראשון, חווית הגוף הועצמה בצורה קיצונית והשתלטה לחלוטין על התודעה שלנו. כמובן שכל החשיבה השכלית הבסיסית שלנו, מורכבת מאבני הבניין של קליטת המציאות באמצעות החושים הגופניים, ולכן גם היא בסופו של דבר "סגורה" בתוך המרחב הגופני.
לעומת זאת, "התודעה הנשמתית" שיש לה קליטת מציאות באמצעות *חושים אחרים* ויש לה כלי חשיבה ותודעה אחרים שמייצרים חווית קיום אחרת לגמרי – והתודעה הזו פשוט הולכת לאיבוד ונגנזת אל מול עוצמת החוויה הגופנית.
הגוף והנשמה מחוברים יחד למציאות אחת, אלא שהיחסים הם כאלה שיש צד אחד מאוד דומיננטי וצד אחד שהוא מודחק.
אבל בלילה ישנו "טוויסט בעלילה". השינה נקראת בחז"ל "אחד חלקי שישים ממיתה". מה שקורה בשינה הוא שחווית הגוף נכנסת לתרדמה, ופשוט מושתקת. אם נחזור למשל המוסיקה, זה כמו שמישהו בא ומנמיך את כפתור הווליום של המוסיקה האלקטרונית הכי קרוב שאפשר לנקודת האפס. כמובן שכעת ניתן לשמוע את המוסיקה הקלאסית.
ובנמשל – מה שקורה בשינה הוא תהליך אותו תיארנו בלימוד על חגי תשרי כתהליך "נסירה". זהו תהליך של הפרדה בין שני הכוחות שהיו מחוברים למציאות אחת. הגוף נרדם, נכנס לבחינה מסוימת של מוות, מתכנס לתוך תהליכי העיבוד וההתחדשות שלו, ואילו הנשמה – היא משתחררת מ"כבלי המאסר" הגופניים, ויכולה להתחבר מחדש אל שורש החיים ממנו היא הגיעה, או במילים אחרות – יש לה אפשרות לבקר בבית מקדש של מעלה.
מה קורה בדיוק בזמן הזה? איך אנחנו יכולים "להתחבר" לתהליכים האלה ולהשפיע עליהם? על כך נתבונן בתרגילים הבאים.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate