אם נתבונן על היממה, היא מורכבת משני כוחות בסיסיים שמתחלפים ביניהם – האור והחושך, היום והלילה. החל מזריחת השמש, היום הולך ומתחזק, ומגיע לשיאו בחצות היום. משם ואילך מתחילה מגמה של שקיעת השמש והיחלשות האור עד לרגע של שקיעת החמה. זהו הרגע של תחילת הלילה אך עדין לא מדובר בחושך מוחלט, עד ל"צאת הכוכבים".
הלילה יגיע לשיאו בחצות הלילה ומשם תתחיל מגמה של היערכות לקראת הבוקר. עם זאת, דווקא החלק הכי חשוך של הלילה קרוב למדי לבוקר והוא נקרא "איילת השחר". אור הכוכבים והירח כבר אינו משפיע, אך גם השמש עוד לא מאירה. זהו החושך הגדול שמגיע לפני הזריחה, אחריו יתחיל להאיר "עמוד השחר" והאור ילך ויתחזק עד שהשמש תופיע ברגע הזריחה ("הינץ החמה") ומשם חוזר חלילה ליום נוסף.
אם נתבונן על מבנה השנה, נוכל להקביל את החלקים השונים למבנה היממה, ואז יהיה מעניין להתבונן על מיקומו ותפקידו של כל חג בהקבלה זו, כאשר כמובן הקיץ מקביל ליום והחורף ללילה:
חודש ניסן שהינו חודש האביב, מקביל לפתיחת היום, מהרגע שמאיר עמוד השחר כאשר חג הפסח מקביל לרגע הזריחה. ה"בוקר" של השנה ממשיך במקביל לספירת העומר, כאשר חג השבועות נמצא עדין בתוך זמן קריאת שמע (סוף שעה שלישית). תקופת בין המצרים, בין יז בתמוז לט' באב מקבילה בדיוק לשיא היום וכפי שהסברנו – היתה אמורה להיות שיא הקיץ, בבחינת קטיף הפירות הבשלים. אלא שהחמצת העניין גורמת לפירות "ליפול מהעץ ולהישבר" מה שמביא את החורבן.
ט"ו באב מסמל את תחילת שינוי המגמה והתחלת התארכות הלילות, והוא מקביל לתחילת זמן מנחה, כאשר השמש מתחילה את תנועתה לקראת השקיעה. לאחר מכן אלול הוא כבר זמן שאנו נערכים בו לסיום הקיץ, זמן של חשבון נפש עד למהלך של חגי תשרי ששיאו בחג הסוכות, חג האסיף, המסמל את שקיעת השמש ומעבר לשלב הלילה – החורף.
ייתכן שז' בחשוון אותו ציינו השבוע מקביל לזמן צאת הכוכבים וכניסה רשמית ל"לילה". החושך מתגבר, הלילות ממשיכים להתארך, והשיא מגיע בסוף חודש כסלו, בו אנו מציינים את חג החנוכה. חנוכה הוא רגע ההיפוך, זמן חצות הלילה, אנו מדליקים את האור בשיא החושך, ואחריו הלילות מתחילים להתקצר ואנו מתחילים להיות במגמה של היערכות ליום.
ט"ו בשבט זהו הזמן שבו "השרף עולה באילנות", מתחילה התחדשות פנימית שעדין לא באה לידי ביטוי חיצוני, אבל תהליכי התעוררות והתחדשות כבר פועלים את פעולתם. זהו הזמן שבו לומדי התורה קמים בעוד לילה ועוסקים בתורה פנימית המחיה ומחדשת את המציאות.
חודש אדר מקביל לזמן "איילת השחר". זהו הזמן של החושך המוחלט, אור הירח והכוכבים כבר לא מאיר וגם השמש עוד לא זורחת – זהו זמן בעייתי ומסוכן ובנס ניצלנו ממנו בפורים… כפי שנאריך כאשר נגיע אליו לאורך השנה.
משם אנו מגיעים שוב לחודש האביב, לזריחת השמש בפסח והתחלת שנה נוספת.
אני מניח שמצד אחד התמונה אותה ציירנו היום היא פשוטה, אך אולי כללה כמה פרטים חדשים. אשמח לשמוע האם וכיצד זה משנה את ההסתכלות שלך על מבנה היום או השנה? וכמובן כל שאלה או הערה שעולה לך. בשלב זה אנחנו עדיין לא מזכירים את המקדש אך בקרוב נבין איך הכל מתחבר…
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate