בניגוד לכל ימי חודש אלול בהם נשמע קול השופר בבתי הכנסת, היום, ערב ראש השנה, לא תוקעים בשופר וזאת כדי להבדיל בין תקיעות המנהג של אלול לבין תקיעות המצווה של ראש השנה.
בראש השנה עצמו תוקעים 100 קולות לאורך התפילה בכל אחד מהימים.
דבר זה עלול לגרום תחושה של חזרתיות שבה בניגוד להתרגשות שיש בתקיעות הראשונות, עלולה להגיע תחושת מיצוי או אדישות בתקיעות האחרונות.
לכן נקדיש את התרגיל היום להצעה להתבוננות בהבדל בין התקיעות השונות, ונראה את התהליך השלם הנבנה שלב אחרי שלב כך שבכל שלב נוכל לכוון את ליבנו בהתאם להצעה. לסיום, נראה מה צפוי לנו בהמשך הלימוד לאחר החג.
התקיעות הראשונות המכונות "תקיעות דמיושב" מגיעות לאחר ברכת שמיעת קול השופר. האדם לא מגיע לתקיעות האלה עם תוכן מסוים, אלא קול השופר נשמע פתאום וקורע את הדממה. קול השופר יכול מצד אחד לבטא משהו פנימי מתוכנו שרוצה לצאת – לפעמים יש אמת כל כך עמוקה שאנחנו לא יכולים לנסח אותה במילים! הניסוח אף פעם לא מבטא את העומק והשלמות של האמת הזו. קול השופר מבטא פשוט את הקול הפנימי הזה, את הקריאה, ההשתוקקות.
בו בזמן, ניתן לשמוע בקול השופר גם את השופר האלוקי, כמו השופר שנתקע במעמד הר סיני ומעורר אותנו אליו.
לאחר 30 התקיעות הראשונות, "תקיעות דמיושב", יש את התקיעות שאותן תוקעים במהלך תפילת מוסף – "תקיעות דמעומד". בדבר זה אנו מוצאים שני מנהגים:
יש הנוהגים לתקוע גם במהלך תפילת הלחש – תפילת היחיד, וגם במהלך חזרת הש"ץ – התפילה הכללית הציבורית, ויש הנוהגים לתקוע רק בחזרת הש"ץ ולהשלים עוד 30 קולות בסיום התפילה. כך או כך, הסט השני של התקיעות קשור ומחובר לברכות של תפילת מוסף, אשר כידוע מרכזה מורכב מ-3 ברכות מיוחדות לראש השנה – מלכויות, זכרונות ושופרות.
בברכת מלכויות, תקיעות השופר מבטאות את המלכת השם בעולם, וזה המקום לדעתי לחשוב על תקיעת השופר המקדשית שאמורה להיות ושניתן לעורר אותה בבחינת בית מקדש של מעלה. לתוקעים בתפילת הלחש ניתן לכוון להמליך את השם באופן אישי, ובחזרת הש"ץ – להמליך את השם בתור אומה, כפי שהיה בבית המקדש. גם אם ראש השנה חל בשבת – יש לזכור שבבית המקדש תקעו בשבת וכך ניתן לכוון על בית מקדש של מעלה שבו תוקעים גם בשבת!
ברכת זכרונות, עוסקת ביצירת הקשר והזיכרון בתוך המציאות של ההעלם. ניתן לכוון לעורר את הקשר מחדש מתוך ה"דורמיטא" (השינה) של הנסירה ולבקש מחדש את הקשר והחיבור עם השם יתברך גם בתוך מציאות של הסתר ובחירה חופשית.
ברכת שופרות עוסקת בגילוי שכינה באמצעות קול השופר הן במעמד הר סיני בעבר והן בגאולה העתידית – תקע בשופר גדול לחרותנו!
לאחר תפילת המוסף, מקומות שנהגו שלא לתקוע במהלך תפילת היחיד, מוסיפים עוד 30 קולות. הפעם כשאנו שומעים את קול השופר זה כבר אחרי שעברנו את התהליך כולו. זה דומה לתקיעה השניה שמגיעה אחרי התרועה – קול השופר פוגש אותנו ממקום אחר ואנחנו יכולים לשמוע בו עומקים חדשים.
10 התקיעות האחרונות המשלימות ל100 קולות, סוגרות את התהליך כולו, מביאות אותו לשלמות ועל פי האריז"ל הן שייכות לעולם הגבוה ביותר מבחינה רוחנית, ממש לשורש העליון של הבריאה כולה.
אם כך, בכל שלב בתפילה כשיש תקיעת שופר, אנו יכולים לראות את עצמנו כנקודה בתוך תהליך מתמשך, ולא כאוסף של אירועים בודדים שאין ביניהם קשר ושאולי יש תחושה שהם חוזרים על עצמם.
******
בזאת אנו מסיימים את תהליך ההכנה לראש השנה מנקודת מבט מקדשית. מיד לאחר ראש השנה אנו "צוללים" לתוך צום גדליה ובו נתבונן על כאב היעדר המקדש ולאחר מכן נתחיל את ההכנה ליום כיפור עם לימוד יומיומי של סדר כניסת כהן גדול לקודש הקדשים.
לאחר יום כיפור נתחיל להתכונן לחג הסוכות ובמהלכו ניגע במצוות המקדשיות הרבות כל כך שיש בו, ובסיום נגיע לרגע הגדול, השיא של חודש תשרי – שמיני עצרת.
לסיום, אני רוצה לאחל לך שנה טובה ומתוקה שנה שבה נשמת המקדש תאיר כל יום מיומך ומתוך כך יתעוררו הרצון והכיסופים לראות ולהיראות בבית הגדול והקדוש בירושלים עיר הקודש יחד עם כל עם ישראל ונציגי האנושות כולה.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate