אנחנו ממשיכים בהתבוננות בנושא משך הזמן של ראש השנה – יום או יומיים. ראינו שבתקופת המקדש ראש השנה היה נוהג יום אחד בפועל (למעט מקרים שבהם לא הגיעו עדים עד לזמן המנחה). אבל גם ראינו שלא מדובר בעניין מקרי או "תקלה" אלא עניין מהותי שראש השנה חל במשך יומיים מחוץ למקדש.
היום אנחנו נצלול לתוך ההסבר של האריז"ל בשאלה מדוע ראש השנה נחגג במשך יומיים (שער הכוונות לראש השנה דרוש ב):
וְהִנֵּה קֹדֶם הַחֻרְבָּן הָיָה כֹּחַ וִיכֹלֶת בִּתְפִלָּתֵנוּ לְהַעֲלוֹת הַפְּנִימִיּוּת וְהַחִיצוֹנִיּוּת בְּיוֹם אחד בִּלְבַד וְלֹא הָיוּ עוֹשִׂים רַק יוֹם אחד בִּלְבַד זוּלָתִי כְּשֶׁלֹּא בָּאוּ הָעֵדִים אֶלָּא מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה
בסדרה שבה נעסוק בתפילה בתודעת מקדש (בחודש טבת בע"ה) נצלול למונחים של פנימיות וחיצוניות העולמות. כעת רק נסביר באופן כללי שהפנימיות היא בעצם ההיבט הרוחני של המציאות, והחיצוניות היא ההיבט הגשמי שלה. אם כך, בתקופת המקדש היתה יכולת להעלות ולתקן בראש השנה גם את הרובד הפנימי וגם את החיצוני של המציאות באותו היום, ולכן ראש השנה היה נחגג רק יום אחד בלבד (למעט מקרים שלא היו מגיעים עדים שאלו מקרים מאוד נדירים).
אֲבָל אַחַר הַחֻרְבָּן הוּא בְּהֶכְרֵחַ לַעֲשׂוֹת שני יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה… וּבְיוֹם הָראשון עוֹלָה בְּחִינַת הַפְּנִימִיּוּת וְהַנְּשָׁמוֹת. וּבַיּוֹם הַשני עוֹלָה אַף בְּחִינַת הַחִיצוֹנִיּוּת.
כאשר בית המקדש חרב, הסנכרון בין הרובד הפנימי של המציאות לרובד החיצוני – הלך לאיבוד. הדבר הזה מתבטא בין השאר באותם דברים שנפגעו לאחר החורבן, כגון "ניטל טעם הפירות". הפגיעה מתרחשת דווקא בהיבט של המציאות החיצונית-הגשמית מאחר וזה ה"חידוש" של קיומו של בית מקדש פיסי. (כזכור, "בית מקדש של מעלה" קיים כל הזמן וממשיך להזרים שפע חיים לפנימיות העולמות, בלעדיה העולם היה מפסיק להתקיים.) לכן בהיעדר מקדש אין יכולת פשוטה להעלות את חיצוניות העולמות, ולכן ביום הראשון מתבצעת העלאה דווקא של פנימיות העולמות, שזהו הציר שמחובר לבית מקדש של מעלה, גם כשבית המקדש הגשמי בחורבנו.
אם כך, מה קורה ביום השני של ראש השנה? נדלג על מספר משפטים ונמשיך לקרוא: וּלְטַעַם זֶה בַּיּוֹם הראשון עוֹלָה הַפְּנִימִיּוּת כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ בַּיּוֹם השני לַעֲלוֹת גַּם הַחִיצוֹנִיּוּת, מָה שֶׁאֵין כֵּן אִם הָיָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ כִּי בְּיוֹם הראשון אִי אֶפְשָׁר אֶל הַחִיצוֹנִיּוּת לַעֲלוֹת.
אמנם לכתחילה לא ניתן להעלות את החיצוניות במציאות ללא מקדש, אבל מאחר ונשמתנו תמיד מחוברת לבית מקדש של מעלה – אנחנו כן יכולים כאמור להעלות את פנימיות העולמות ביום הראשון. וכשזה קורה אנחנו כבר נמצאים במקום אחר, ומהמקום הזה אנחנו יכולים עכשיו להעלות גם את החיצוניות ביום השני של ראש השנה! מה שלא יכל לקרות אם הסדר היה הפוך.
וְכָל בְּחִינַת הַנְּסִירָה הַנַּעֲשֵׂית בַיּוֹם הראשון בְּעִנְיַן הַפְּנִימִיּוּת ב"זֹכרֵינו לְחַיִּים" בְּבִרְכַּת אָבוֹת, חוֹזֶרֶת לִהְיוֹת בַיּוֹם השני בִּבְחִינַת הַחִיצוֹנִיּוֹת וְלָכֵן הֵם שני יָמִים:
לסיכום, אנחנו מגלים שתהליך הנסירה מתרחש בראש השנה פעמיים. בפעם הראשונה בפנימיות העולמות מתרחש תהליך הנסירה *על כל שלביו* ביום הראשון, ובמיוחד באמירת המשפט "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלהים חיים", ובפעם השניה כתהליך שמתחיל ביום השני של ראש השנה וממשיך לאורך כל חגי תשרי עד לסיום בשמיני עצרת, בבחינת חיצוניות העולמות. הסבר זה יכול להסביר לנו את עושר המצוות המעשיות והמנהגים שיש במהלך חגי תשרי מאחר וכאמור אנו באים לתקן ולהעלות את הפן החיצוני-גשמי של העולם. כל זה קורה כזכור בזמן שבו העולם חוזר לנקודת הראשית, למצב הבריאה, ואנו מקבלים את ההזדמנות לעשות את הבחירה הנכונה ולבחור בחזרה בקשר עם הבורא הנעלם, ובכך לתרום את חלקנו הצנוע לפאזל בן 6,000 החלקים/שנים.
כתרגול מעשי לתרגיל זה אני מזמין אותך לחשוב האם ומה יכול להשתנות אצלך בין היום הראשון ליום השני של ראש השנה מתוך הבנת ההבדל בין הימים על פי הסבר האר"י?
ולסיום תודה לר' אליהו משגב שהאיר את עיני במקור הנפלא הזה.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate