בתרגיל האחרון הסברנו את מהות ההבדל בין תקיעות השופר בכל מקום שבהם המצווה היא *לשמוע* את קול השופר, לבין תקיעת השופר במקדש שעניינה הכרזה על מלכות השם בעולם ובה המצווה היא *לתקוע* במעמד תקיעה ציבורי-מקדשי שבו הכהנים תוקעים בשם כל האומה הישראלית (ואולי בשם האנושות כולה?).
המקדש הוא מקום ההתגלות והשראת השכינה, ומבחינה זו ניתן לראותו כ"ארמון המלך", וממילא ברור שזה המקום לתקוע בו את תקיעת ההמלכה. כמו שאומר הפסוק שהזכרנו "בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ ה'". ומכאן ההסבר לחילוקים ההלכתיים העצומים בין מצוות השופר בראש השנה במקדש לבין מצוות השופר מחוץ למקדש.
אך מה נעשה כעת (נכון לזמן כתיבת שורות אלו…) שאנחנו עדין בעולם ללא מקדש? כיצד נקיים את תקיעת ההמלכה הציבורית-מקדשית ובכך נכריז כלפי עצמנו והעולם כולו שה' הוא מלכו של עולם? התשובה על כך תאסוף את כל מה שראינו עד עכשיו לכדי מהלך אחד מסכם:
במהלך תרגילי ימי בין המיצרים, הזכרנו את העיקרון של "בית מקדש של מעלה". בקצרה נזכיר שלכל דבר בעולם יש שורש רוחני בעולמות הרוחניים, שממש כמו שורש של עץ – גם השורש הרוחני קשור כל הזמן לביטוי המוחשי שלו, מזרים לו חיות ואם חלילה ינתק הקשר ביניהם – הרי שאותו הדבר שקיים בעולם – יפסיק להתקיים.
גם לבית המקדש יש שורש רוחני שנקרא "בית מקדש של מעלה", שבליבו נמצאת "אבן השתיה של מעלה". למעשה, זהו השורש של כל שאר השורשים הרוחניים שמקיימים את העולם. כלומר מכאן זורמים הַחַיּוּת ואור הקיום אל כל השורשים הרוחניים של הנבראים ומהשורשים האלה הם משתלשלים אל העולמות הגשמיים ומעניקים חיים ושפע קיום לכל מה שקיים בעולמנו הפיסי. (ממש כמו שורשים של צמחים שנסתרים מתחת לאדמה אך אם יתנתק הקשר איתם – הצמח ימות מיד). ממילא ברור שבית המקדש של מעלה לא נחרב לרגע, כי אז העולם כולו יפסיק להתקיים.
אם כך, מה זה משנה אם יש גם בית מקדש גשמי בעולם?
מה שהשתנה ממצב שבו יש מקדש למצב שאין, זה עוצמת החיבור והנוכחות של אותו בית מקדש של מעלה בעולם. בית המקדש הפיסי הוא בחינת הגוף שמופיע את "נשמת המקדש" בעולם בצורה מוחשית ונוכחת ובכך מאפשר קשר שהוא לא רק ברובד הרוחני-נשמתי, אלא קשר חיים שמרומם איתו את כל קומות המציאות החל מהדומם, צומח, חי ועד כל קומת האדם – גוף, נפש ורוח.
כפי שאדם שנפטר לא עלינו – אנו מאמינים שנשמתו ממשיכה להתקיים, אך בפועל נוכחותו והשפעתו בעולם הופכות להיות נעלמות ונסתרות, כמעט לא מורגשות. כך ההבדל בין ההשפעה והנוכחות הרוחנית של בית מקדש בנוי בגופו ומופיע את נשמת המקדש בעולם בצורה מלאה, לבין מציאות שבה אין "גוף של מקדש" ויש רק "נשמת המקדש" בעולמות העליונים.
אם כנים הדברים, הרי שבבית מקדש של מעלה יש גם את כל הפריטים והפרטים הקיימים במקדש של מטה, ומתקיימות בו כל הפעולות והשגרות של בית המקדש, שכל אלו הם בחינת השורשים הרוחניים לפרטים ולשגרות המעשיות של בית המקדש הפיסי.
לאחר הקדמה-חזרה תמציתית זו, אנחנו יכולים לחזור לעניין ראש השנה, ולהתבונן כיצד התהליך הרוחני שאותו תיארנו לאורך התרגילים מתרחש בבית המקדש של מעלה בבחינת השורש.
הזכרנו את העיקרון שמתווה האריז"ל והוא שתיקון חטא אדם הראשון מתפרס על פני 6,000 שנה (לכל היותר) ובכל שנה יש התקדמות של עוד צעד קטן על פני התהליכים המתרחשים לאור מעגל השנה. (ניתן לראות זאת כמעין ספירלה החוזרת על אותן נקודות בצורה מעגלית, אך גם מתקדמת כלפי מעלה מחזרה לחזרה).
בראש השנה מתחדש תהליך הבריאה, דהיינו תהליך הנסירה וההפרדה והניתוק בין החיים הנבראים לבין השורש הבורא אותם (כאמור אילו מילים שקשה להבין אותם והם נאמרות על דרך ההשאלה, ואנו יכולים להתבונן במשל העובר היוצא מן הרחם כדי לסבר את האוזן).
תקיעות השופר בבית המקדש של מעלה מבטאות את המלכת השם בעולם השורשים. זהו משפט שקשה להבינו, אך אם נתבונן בתפילות ראש השנה ואפילו בימי החול נראה שחוזר רבות העיקרון שה"שרפים, אופנים וחיות הקודש" מקבלים על עצמם את עול מלכותו ומקדשים את שמו, בכל יום ובמיוחד בראש השנה. נראה לענ"ד שיש להבין שלא מדובר על תהליך חיצוני לנו אלא למעשה מדובר בשורשי הנשמות שלנו ושל הנבראים כולם.
ברובד הנשמתי שהוא מעל הבחירה שלנו, מחובר תמיד אל השורש הרוחני ואל בית המקדש של מעלה – הנשמה בוחרת להמליך את הקב"ה עליה ובעולם כולו! ואילו הבחירה שלנו כאן בעולם הזה היא האם לאשר ולבטא את ההמלכה הזו גם בעולמות הגשמיים והנמוכים יותר!
אם כך, כאשר אנו שומעים את קול השופר בראש השנה יש את הרובד הפשוט של קיום מצוות שמיעת קול השופר ברמה הבסיסית שלה כתקיעת שופר מחוץ למקדש. אך בכח הכוונה וכח המדמה (הדימיון) שלנו אנחנו יכולים להתחבר ולדמיין תקיעה נוספת המתרחשת בזמן זה – תקיעת ההמלכה המתרחשת בעולם השורשים בבית המקדש של מעלה!
אמנם אין לנו בית מקדש פיסי, אין לנו אפשרות לקיים את מצוות תקיעת ההמלכה במקדש ובכך נפגמת איכות ההכרזה וההצהרה על המלכת ה' בעולם ברמה המעשית ואולי אפילו יש לומר – ברמה הפוליטית-מדינית והאוניברסלית. אך כאשר אנחנו מתכוונים בשמיעת השופר "לשמוע" כביכול גם את תקיעת ההמלכה בבית המקדש של מעלה אנחנו בכל זאת נותנים מקום וביטוי לרעיון זה במציאות הנוכחית שלנו! וככל שהרעיון הזה יהיה נוכח וברור לנו ברמה התודעתית, כך יתקצר הזמן עד שהוא גם יופיע בעולם בפועל ממש…
דבר זה יכול להעניק משמעות עמוקה וכללית למצוות תקיעת השופר יותר מאשר רק קיום המצווה באופן פרטי אישי.
לסיום שלב זה, אשמח לשמוע ממך האם הדברים היו בהירים מספיק עד כמה שניתן כאשר עוסקים ברבדים עדינים ומורכבים שכאלו…
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate