לאחר שעברנו את ראש חודש, אנו נכנסים היום בפועל לימי חודש אלול, חודש מיוחד מאוד במעגל השנה העברי. חודש שמוקדש כולו להכנת הלב, הנפש והגוף לקראת חגי תשרי הבאים עלינו לטובה. חגי תשרי הם תקופה מאוד צפופה עם חגים מאוד משמעותיים שהיתה בהם התרחשות מקדשית מאוד גדולה, ולכן נקדיש בע"ה את כל חודש אלול בשביל להתכונן לאותם חגים, ובעיקר לראות את התמונה הגדולה של המהלך הרוחני שמתרחש בימים אלו. אך לפני כן, היום בלילה יחול יום פטירתו של הרב קוק זצ"ל, ואת התרגיל של מחר נקדיש לזכרו. את התרגיל היום נקדיש לחודש אלול עצמו.
חודש אלול מאופיין בשני שינויים מרכזיים בתפילה: הוספת הסליחות, והוספת מזמור כ"ז בתהילים פעמיים ביום – מזמור "לדוד ה' אורי וישעי".
בנוגע לאמירת המזמור, נאמרו טעמים רבים מדוע נהגו לומר אותו בחודש אלול, ולא נחזור על כולם. המזמור מתחיל בביטחון גדול בה' ("ממי אפחד") וממשיך בבקשה מופלאה:
"אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי, לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". דוד המלך מבקש רק "בקשה אחת" והיא לשבת בבית ה' כל ימי חייו! מה הכוונה כאן? הרי בית המקדש עוד לא נבנה, וגם אם היה נבנה, הרי דוד הוא לא כהן…
אין ספק שדוד המלך כסף להגשים את החלום של בניית בית ה', מתוך הבנה שזהו האמצעי להתקרבות ודבקות בה', והוא מבקש פשוט לשבת בבית ה' ולחוות בגופו את הקירבה והקשר החזקים האלה. אך נראה שמעבר לרצון הקונקרטי לבנות את בית המקדש, שאותו הוא לא זכה להגשים, יש כאן בקשה כללית יותר שמדברת על לחיות בתודעה רוחנית "מקדשית" "כָּל יְמֵי חַיַּי", כלומר שהתודעה הזו לא תעזוב אותו בכלל.
כיצד עושים זאת?
יש הרבה מאוד פירושים והסברים יפים לפסוק הזה. אבל אני מבקש להביא את ההסבר של האדמו"ר מסלונים בנתיבות שלום: "בַּקָּשָׁה אַחַת אֲנִי מְבַקֵּשׁ מֵאֵת ה': שֶׁאֶזְכֶּה לְמַתָּנָה שֶׁל "זָכוּ – שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶם", שֶׁאָז יַהֲפֹךְ בֵּיתִי שֶׁלִּי לִהְיוֹת בֵּית ה', בֵּית מִקְדָּשׁ מְעַט, וּמִמֵּילָא הֲרֵינִי יוֹשֵׁב תָּמִיד בְּבֵית ה'."
פירוש זה פותח לנו פתח כיצד ניתן להפוך את הבית הפרטי של כל אחד, למעין בית מקדש מעט שהשכינה שורה בו, וממילא ניתן לקיים את הפסוק "שבתי בבית ה' כל ימי חיי". אנו נראה בהמשך החודש שהמרחב הזוגי נוכח מאוד בתהליכים של חודש תשרי כמייצג את הקשר בין עם ישראל לקב"ה, ולכן הבקשה הזו מאוד מתאימה לחודש אלול. (בנושא של "זוגיות בתודעת מקדש" נרחיב בע"ה במהלך חודש תמוז.)
בחודש אלול אנו גם נוהגים באמירת סליחות. בעניין זה ישנם שני מנהגים – מנהג הספרדים לומר סליחות מתחילת החודש, ומנהג האשכנזים לומר סליחות בשבוע שלפני ראש השנה. הרב ראובן ששון בספר "באור פניך" על חגי תשרי מביא הסבר יפה להבדל בין שני המנהגים. ישנה מחלוקת תנאים מתי נברא העולם, שהיא משפיעה על המשמעות שמיוחסת לחגי תשרי. לפי ר' יהושע העולם נברא בכלל בניסן. לעומת זאת לפי ר' אליעזר העולם נברא בכ"ה באלול, והאדם נברא בא' תשרי, וביום זה חטא את "החטא הקדמוני", חטא עץ הדעת. מאז בכל שנה אנו עושים צעד נוסף בתיקון חטא זה, וזו המהות של חגי תשרי, שהיא יותר מכוונת לתיקון הכללי של העולם.
כעת נחזור לשיטת ר' יהושע שסובר שהעולם נברא בניסן. אם כך יש לשאול מה מהותם של חגי תשרי? מסביר הרב ששון שעל פי שיטה זו, עניינו של חודש אלול הוא ימי הרחמים והסליחות בהם משה התפלל לקב"ה לאחר חטא העגל, עד שבראש השנה הקב"ה התחיל את תהליך המחילה שהושלם עד ליום כיפור. ממילא בכל שנה אנו עושים ימי תחנונים וסליחות בימים אלו, ובראש השנה הקב"ה עושה איתנו דין על מנת שזה יהיה בימי רחמים, וביום כיפור זהו יום המחילה. אם כך כשם שבימים אלו משה התפלל על חטאי עם ישראל והקב"ה סלח להם, כך בכל שנה זהו זמן מתאים לבקש מהקב"ה רחמים ומחילה על החטאים הפרטיים של האדם.
אז מי צודק?..
מביא הרב ראובן ששון את דברי רבינו תם שאלו ואלו דברי אלקים חיים, מאחר והעולם עלה *במחשבה* להיבראות בחודש תשרי, *ובפועל* נברא בניסן (ניתן לראות זאת אולי כיחס שבין תהליך העיבור לתהליך הלידה בפועל). ובאמת בראש השנה יש גם את תהליך התיקון הכללי וגם את תהליך התיקון האישי. כנגד שתי נקודות המבט האלה, השתלשלו שני מנהגים באמירת הסליחות – מנהג הספרדים האומרים סליחות לאורך כל חודש אלול מתאים לשיטת ר' יהושע, שהעולם נברא בניסן וימים אלו הם ימי התחנונים של משה רבינו לאחר חטא העגל. מנהג האשכנזים הוא לומר סליחות בשבוע שלפני ראש השנה על מנת לתקן את התיקון הכללי של העולם שנברא בששת ימי הבריאה, מכ"ה באלול.
שתי הבחינות האלה באות לידי ביטוי כמובן גם במקדש, שעניינו גם לבשר בשורה של תיקון אוניברסלי שמקדם את העולם במסע לתיקון חטא אדם הראשון, וגם מאפשר לכל אדם לעבור את התיקון הפרטי שלו הן במעגל השנה הקבוע והן בעת הצורך באמצעות הקרבת הקרבנות השונים ועליה למקדש לתפילה והשתחוויה.
ובינתים שעוד אין לנו מקדש, נכוון באמירת מזמור "לדוד ה' אורי וישעי", שנזכה לחיות בתודעה מקדשית וביתנו יהיה בבחינת בית מקדש מעט. וכן באמירת הסליחות נכוון גם לתיקון הפרטי האישי בבחינת תחנוני משה לאחר חטא העגל, וגם לתיקון האוניברסלי של חטא האדם הראשון.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate