היום ר"ח אלול, הוא ללא ספק יום בעל משמעות רבה, הן מצד היותו פותח את "ימי הרחמים והסליחות" והן מצד היותו יום פתיחת שנת הלימודים בעולם הישיבות ("אלווווווווווווווווווווול!"). ואכן, את רובו של חודש אלול נקדיש להכנה רוחנית לחגי תשרי ברוח תודעת המקדש.
אך ליום הזה, א' אלול, יש משמעות הלכתית נוספת שנעלמת מאיתנו בזמן שאין בית מקדש: זהו ראש השנה למעשר בהמה לפי הדעה הראשונה במשנה (לפי הדעה השניה זה בא' תשרי).
*אז מהי מצוות מעשר בהמה?*
כשם שיש חובה להפריש מעשר מכל התבואה מהצומח, כך יש להפריש מעשר מכל הבהמות שנולדו בעדר בשנה החולפת. "ראש השנה למעשר בהמה" הוא התאריך הקובע באיזו שנה נולדה הבהמה, כשם ש(להבדיל!) הראשון לינואר קובע את חישוב הרווחים בשנה החולפת לצורך קביעת גובה המס שיש לשלם…
אנו מכירים את המושג מעשר מעולם הצומח כמובן, אלא ששם אנו מוצאים 3 סוגי הפרשות – תרומה לכהן, מעשר ראשון ללוי, וכן מעשר שני או עני. לעומת זאת במעשר בהמה אנו לא נותנים כלום לכהן וגם לא ללוי!
אז מה כן עושים עם מעשר הבהמה? הייחודיות של מעשר בהמה (בדומה למעשר שני) היא שיש להעלות את הבהמות לירושלים, להקריב אותן כ"קדשים קלים" ולאכול את בשרן בירושלים בתוך יממה מההקרבה!
כדי להבין את המשמעות של הלכה זו, ננסה לדמיין את הציור המלא של אדם המחזיק משק בתקופת המקדש. אדם עובד לפרנסתו שנה שלימה, ובסוף השנה הוא אוסף ומסכם את יבולו. עשירית מהיבול החדש (מעשר שני מהצומח ומעשר בהמה מהבהמות שנולדו) יוקדש כעת לצמיחה הרוחנית שלו!
העלאת המעשר לירושלים ואכילתו שם, מחייבת לשהות תקופה מסוימת בירושלים. בתקופה זו האדם מתנתק מעמל היום יום, והוא "מסתופף בצל השכינה", שומע את זמרת הלווים, רואה את הכהנים בעבודתם וכמובן מתקרב לחכמי התורה הרבים שישבו בירושלים.
בתקופה זו הוא פטור מטרדות הפרנסה ויכול להשקיע את כל כולו בלימוד התורה ובהתפתחות הרוחנית שלו, שהרי יש לו די והותר בשר ותבואה לאכול, ואדרבה – הוא יכול לזכות את העניים לאכול איתו.
אפשרות נוספת היא לשלוח את אחד מבני הבית לירושלים יחד עם מעשר הבהמה והמעשר השני כך שיוכל לשקוע בלימודו לתקופה ארוכה ובכך לטפח את המנהיגות הרוחנית של המשפחה והקהילה.
גם אם תיאור זה הוא מאוד כללי ופשטני אנו יכולים להתחיל להבין שמאחורי המילים אותם אנו רגילים לראות "ללא חשש טבל, שביעית וכו'" מסתתר מנגנון כלכלי-חברתי שלם שדואג לשמר ולטפח את ההתפתחות הרוחנית ולימוד התורה דווקא מתוך קישור למרחב של המקדש.
אמנם בימינו שאין בית מקדש, מצוות מעשר בהמה אינה נוהגת (מתוך חשש של אכילת קדשים מחוץ למקדש) וגם ממצוות מעשר שני נותר רק זכר קלוש. ואולם כל אחד יוכל לבחור כיצד לממש את המנגנון שיאפשר לו לטפח את הצמיחה הרוחנית של עצמו ושל משפחתו וקהילתו בתוך "מירוץ החיים". ברמה הפשוטה ביותר, מעבר למעשר הכספים שמהותו צדקה, ניתן להפריש סכום נוסף שיוקדש להתפתחות רוחנית, וכך לצאת לשנת צמיחה רוחנית אחת ל-7 שנים, או חודש אחד בשנה, או לכל הפחות להחליט שמקדישים עשירית מהזמן (נניח שעה או שעתיים ביום) להתפתחות רוחנית ולימוד תורה. אלו הם רק רעיונות ראשוניים על מנת לגרות את החשיבה, אשמח לשמוע מה בחרת לקחת איתך מרעיון "מעשר הבהמה".
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate