בתרגילים הקודמים ציירנו את התמונה המורכבת של תפיסת הרב קוק בנוגע לצמחונות – מצד אחד הוא רואה את זה כאידיאל מוסרי עליון ומצד שני הוא אומר שמימושו בטרם עת עלול לגרום לאסון מוסרי!
ועדיין, מדובר באמירה כללית עקרונית, אך נשאלת השאלה כיצד יש לנהוג באופן פרטי מעשי? אולי אנשים מסוימים שהגיעו למדרגה מוסרית אישית מסויימת, עבורם כן מתאים לאמץ את האידיאל הזה?
לשם כך נעיין במספר קטעים מצומצם מתוך מכתבים ששלח הרב קוק לקרוביו ובמיוחד לבנו הרב צבי יהודה קוק זצ"ל. במכתב זה לדוגמה הרב קוק מדגיש כמה חשוב לאכול בשר "ולפחות מרק" כדי לשמור על הבריאות: "מַר קִמְחִי מִתְאוֹנֵן בְּמִכְתָּבוֹ עַל אֲשֶׁר הִנְּךָ מְמַעֵט בַּאֲכִילָה. לָמָּה זֶה? בֶּטַח תִּשְׁתַּדֵּל לְהַרְבּוֹת בְּפִתּוּחַ הַבְּרִיאוּת כָּרָאוּי, וּבִפְרָט בְּעִנְיְנֵי אֲכִילַת בָּשָׂר, לְפָחוֹת מָרָק בְּכָל יוֹם. כִּי לְפִי דַּעְתִּי אֵינֶנּוּ, וְלֹא הָאֱנוֹשׁוּת בִּכְלָלָהּ מֻכְשָׁרָה עֲדַיִן לִנְזִירוּת מִבָּשָׂר. וְדֵי אוֹמֵר דִּבַּרְנוּ וְהֵעַרְנוּ בָּזֶה בְּשִׂיחוֹתֵינוּ יַחַד"
(אגרות הראי"ה ג, עמ' קנב-קנג)
ניתן להבין מהמכתב שהרב צבי יהודה ביקש לצמצם את כמות האכילה ובמיוחד של הבשר, והרב קוק מדגיש שאין לעשות זאת הן מבחינה בריאותית והן מהבחינה שעוד לא הגיעה העת להתנזרות מבשר!
באיגרת נוספת חוזר הרב קוק על עידודו לאכול בשר, ומפנה את תשומת הלב לכך שהרבה מהדוגלים בצמחונות מוסרית הם בו זמנית גם נלחמים בכל המקודש לעם ישראל, והדבר מלמד על הבוסריות של התופעה. ואז מוסיף הרב קוק זוית נוספת: "וְהָרַעֲיוֹן הַמְּקֻדָּשׁ שֶׁל הַעֲלָאַת נֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית וְנִיצוֹצוֹת הַקֹּדֶשׁ, הַהוֹלֵךְ בְּסוֹד שִׂיחַ צְפוּנוֹת רָזֵי תּוֹרָה," הרב קוק מדבר כאן על אכילה של אדם המקושר לפנימיות התורה ועושה עבודה הרוחנית של "העלאת ניצוצות" של הנפש הבהמית, במהלך אכילתו. נגענו מעט ברעיון של אכילה בתודעת מקדש בתרגיל של ב' אב ("יש דבר כזה אכילה קדושה?") ובע"ה ניגע בו בהרחבה בהמשך השנה בחודש שבט.
כעת נחזור לאיגרת של הרב קוק. אז הרעיון הזה של העלאת הניצוצות באכילה, "הוּא נוֹתֵן לְאֹמֶץ הַמּוּסָר הָאֱנוֹשִׁי, וּלְאֹשֶׁר כָּל חַי בִּכְלָלוֹ, בְּהִצְטָרְפוּת כָּל הַיֵּשׁ, כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדוֹל, הַרְבֵּה יוֹתֵר מִכָּל מָה שֶׁתּוּכַל כָּל חֶמְלָה חֲנוּקַת רוּחַ לִתֵּן בְּחֻלְשָׁתָהּ וְכָעֲסָה גַּם יַחַד. " המילים קצת קשות אבל הרעיון הכללי שאומר הרב קוק – דווקא אכילת בעלי החיים מתוך עבודה פנימית של העלאת הנפש הבהמית שלהם אל הקודש, מחזק הרבה יותר את המוסר האנושי ומביא אושר גדול יותר לעולם, מאשר אותה רחמנות שמגיעה טרם זמנה ומלווה הרבה פעמים באנרגיה של כעס ולוחמנות.
ועוד משפט אחד אחרון מתוך איגרת נוספת בו הרב קוק מעודד את בנו לא פחות מאשר ללמוד ולתרגל שחיטה הלכה למעשה! "הַהִתְחַלְתְּ אֶת לִמּוּד הַשְּׁחִיטָה בְּהִתְרַגְּלוּת הַהַרְגָּשָׁה וְהַהַעֲמָדָה בְּסַכִּין? אוֹ אוּלַי כְּבָר נִיסֵתַ בְּמַעֲשֵׂה לִשְׁחֹט אֵיזֶה עוֹף? יִהְיֶה לִי לְרָצוֹן כִּי תִּרְכֹּשׁ לְךָ עוֹד חַד מֵהָנִי תְּלַת (אֶחָד מֵאוֹתָם שְׁלוֹשָׁה דְּבָרִים) שֶׁתַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ שֶׁיֵּדַע אוֹתָם" אומר הרב קוק לבנו – תלמיד חכם צריך לדעת לשחוט! וחשוב לי שתתנסה בזה.
אני חושב שמכתב זה מביא לשיא את היכולת המופלאה של הרב קוק לשאת בתוכו את "אחדות ההפכים". מצד אחד ראינו את עוצמת האידיאה המוסרית שהוא מתאר ביחס לבעלי חיים כחזון שנעוץ בראשית הבריאה מצד אחד ובאחרית הגאולה מצד שני, ומצד שני אנו רואים את היכולת לחיות בצורה שונה לחלוטין מבחינה מעשית וללכת "עד הסוף" עם האמת ה"זמנית" גם אם בפנים יש הבנה שאמת גדולה ממנה, בוא תבוא לעתיד לבוא.
כעת, לאחר שראינו את התמונה המלאה והמורכבת של שאלת היחס לבעלי חיים ולאכילתם, אנו יכולים לעבור לדון בשאלת הקרבנות מן החי. האם וכיצד היא מושפעת משאלת הצמחונות, מה ניתן לצפות שיהיה בבית המקדש השלישי והאם ומתי זה ישתנה? גם לשאלות אלה מתייחס הרב קוק ואנו נראה את הדברים בתרגילים הבאים.
בינתים אני מזמין אותך להתבוננות האם יש תחומים נוספים בהם עמדה מוסרית עליונה לכאורה מתבררת כעמדה פחות מוסרית ברמה המעשית, ואילו המעשה שנראה כפחות מוסרי מתברר כמוסרי באמת?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate