בתרגיל הקודם התחלנו להתבונן בחידה של ט"ו באב. היום נתחיל לאסוף את כל הרמזים שאנו יכולים למצוא במעט המקורות שיש לנו ולחבר את חתיכות הפאזל אחת לשניה במטרה לגלות את התמונה הגדולה! אז הנה מה שאנחנו יודעים:
– המשנה מתארת שט"ו באב מקביל ליום כיפור ובשני המועדים האלה בנות ירושלים יוצאות "וחולות" (רוקדות במעגלים) בכרמים בבגדי לבן שאולין (המזכירים לנו את בגדי הכהן הגדול), והמטרה היתה לאפשר לבחורי ישראל שאין להם אישה לבחור להן אישה. בעצם היה כאן מעמד שידוכים ענק!
– הגמרא שדנה במשנה בתענית מבינה שזה שביום כיפור בנות ישראל יצאו במחולות זה דבר פשוט, שהרי זהו יום של "סליחה ומחילה". נראה שיש להבין מכך שעצם הרעיון שבנות ישראל יצאו במחולות בכרמים, ויגידו לבחורי ישראל "שא עיניך מה אתה בוחר לך" זה לא דבר כל כך פשוט. ראשית, במקורות הקלאסיים אנו מוצאים שתפקידו של הגבר הוא לחזר אחרי האישה ולא הפוך!
שנית, יש משהו מאוד מפתיע בתיאור הזה, לא נשמע כל כך מתאים שהבחורים יתבוננו על הבחורות הרוקדות וככה יבחרו להם אישה… נראה שביום כיפור "שיש בו סליחה ומחילה" וכולם בבגדי לבן שמסמלים את הנקיות והטהרה בעקבות אותה סליחה ומחילה, ביום זה אין שליטה ליצר הרע, וישנה אפשרות שמעמד כזה יהיה כולו לשם שמיים, לשם בניית בית בישראל. גם השינוי במערכת היחסים הרגילה בין הגבר לאישה מלמד שמשהו מאוד שונה ומיוחד קורה כאן ברמה הרוחנית.
אם כך, לגמרא פשוט שדבר כזה קורה ביום כיפור. והדבר רק מעצים את השאלה: מה התייחד ט"ו באב שהוא באותה מדרגת נקיות וטהרה כמו ביום כיפור, עד כדי כך שניתן גם בו לקיים מעמד שהוא כל כך לא פשוט ולא רגיל??? מעמד שרק במדרגת יום כיפור אפשר לעשות אותו!
מחר נתייחס לתשובות שהגמרא נתנה לשאלות, אבל לפני כן נראה תשובה אותה שמעתי מנתנאל אלינסון בשיעורי "תנ"ך ישראלי", אשר מתייחסת להיבט הטבעי חקלאי של המועד הזה. בארץ ישראל יש 4 יבולים עיקריים עליהם מתבססת הכלכלה: החיטה, השעורה, הזית והענבים. ובלשון התורה: דגן, תירוש ויצהר. לכל אחד מהמינים האלו יש גם חג שמציין את ביכורי אותו המין – סוכות (עד חנוכה) לזית, פסח לשעורה, שבועות לחיטה. ומהו חג ביכורי הענבים? זהו ט"ו באב! בניגוד לעבודת הקציר לדוגמה שהיא עבודה מאוד קשה ומאומצת פיסית, בציר הענבים הוא עבודה עדינה וקלה יחסית, שבה יכלה לקחת חלק כל המשפחה, לרבות הנשים והילדים. בציר הענבים לווה בשמחה מתפרצת גדולה, וזהו למעשה המקור הטבעי-חקלאי למנהג המחולות בכרמים!
אך זהו לא הסוף. המשנה בביכורים מתארת שהמקומות הרחוקים היו מביאים כביכורים יין מוכן, כי הענבים ממילא היו מתקלקלים. ממילא ברור שהם העלו את הביכורים יחד עם שאר הפירות, בסביבות חודש תשרי. אך המקומות הקרובים למקדש, היו מעלים את ביכורי הענבים בו ביום! מכאן אנו לומדים שלמעשה ט"ו באב הוא מעין חג עליה לרגל רביעי, וכנראה שהתיאור החגיגי של העליה לרגל במסכת ביכורים מתאר את העליה הזו. נוכל לדמיין זאת, כולם מתאספים בכרמים לבצור את הענבים הראשונים, בשמחה, שירים וריקודים, בסוף היום מתאספים עם הביכורים ב"עיר של מעמד", העיר המרכזית של האיזור, לנים ברחובה של עיר ובבוקר כולם ממשיכים בשיירה גדולה ועולים למקדש בירושלים! (ובתקופת השופטים – לשילה!). אנו נעמיק יותר בנושא מצוות הביכורים מיד לאחר חג השבועות בע"ה.
אם כן, זהו הרובד הבסיסי של יום ט"ו באב, יום שמחבר את השמחה הטבעית המתפרצת עם הבציר הראשון, אל נקודת הקודש דרך מצוות הביכורים. אך ליום זה יש עוד הרבה משמעויות, אותן נפגוש בתרגיל הבא באמצעות התשובות שנותנת הגמרא לשאלה אותה העלינו אתמול.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate