מי שחווה אבלות על אדם קרוב יודע שגם כשנגמרת השבעה זה לא אומר שחוזרים מיד לחיי שגרה. להיפך, פתאום הכל מתרוקן ומשתתק ונשארים עם תחושת החיסרון והגעגוע. צריך זמן התאוששות ועיכול, וחזרה לשגרה איטית ומדודה. אחרי 3 שבועות שבהם האבלות על המקדש הלכה והועצמה עד ליום תשעה באב שהוקדש כולו לעניין, פתאום זה נגמר. החיים ממשיכים כאילו כלום לא קרה. רגע, מה עם כל ההבטחות והתפילות והאבל והתקוות שהיו כל כך נוכחים רק אתמול??? האם זה היה סתם טקס או שבאמת הרגשנו שמשהו חסר בחיים שלנו?
היום, י' באב, הוא יום המעבר מאבלות החורבן לחיי השגרה, ולא סתם שגרה – שיא ימי הקיץ שמוקדשים לבילויים, חופשות והנאות החיים. איך עושים את המעבר הזה? המעניין הוא שחז"ל מלמדים אותנו שעיקר שריפת המקדש היתה דווקא היום, י' באב! אלא שאנו מציינים את היום בו היא התחילה.
אך להלכה, יש לדבר הזה ביטוי סמלי – היום עדיין נמנעים מאכילת בשר ושתיית יין. לכאורה מדובר באיסור קטן ושולי יחסית אך אולי אפשר להציע התבוננות על המשמעות שלו: אמנם אנחנו ממשיכים בשגרת חיינו, פשוט כי אין ברירה. אבל בואו נזכור שמשהו מאוד מהותי חסר לנו: בשר הקרבנות ויין הנסכים!
עבודת המקדש המעשית בטלה עדין מן העולם והיכולת שלנו לרומם את כל רבדי החיים מאוד מוגבלת בהיעדר המקדש. אז כדי לזכור שגם אם מותר לאכול בשר ויין כל השנה, היום הזה אנחנו מציינים לעצמנו שזה רק כי אין ברירה ולתוך שגרת הקיץ ניקח איתנו את הזכרון של מציאות שלימה יותר שמחכה לנו שנופיע אותה.
הימים הבאים יוקדשו להכנה רוחנית למועד הבא עלינו לטובה, חג סודי ומרגש שננסה לפענח יחד את המהות שלו והקשר למקדש:
ט"ו באב!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate