אנו מתקרבים לסיום לימוד "פרשיית החודש". לאחר שראינו את יום "חג הפסח" שהוא בזמן שאינו יום ולא לילה, ואת "חג המצות" בן שבעת הימים שמגיע אחריו, הפסוקים חוזרים והופכים את התמונה למורכבת מחדש:
יז וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַיּוֹם הַזֶּה לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.
על איזה יום מדובר בפסוק הזה? האם חזרנו לעסוק ביום חג הפסח, או שמדובר על חג המצות? הפסוק הבא מבהיר את התמונה:
יח בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב.
הפסוק מדבר על החודש הראשון, הוא חודש ניסן, ביום י"ד *בערב* . זוהי לשון שכמעט אינה מצויה בתורה, ודווקא מזכירה את העברית של ימינו. במהלך חודש חשון נעסוק בע"ה באריכות בנושא יחסי היום והלילה בעולם ובמקדש. נראה את פירוש הרשב"ם שאומר שבבריאת העולם דווקא היום קדם ללילה. כמובן שאין לפירוש זה משמעויות הלכתיות, ולהלכה נפסק שהיממה מתחילה בלילה. אך ניעזר בפירושו כדי להבין את הפסוק: יום "ארבעה עשר בערב" הוא בעצם הלילה שמתחיל אחרי יום ארבעה עשר. מהלילה הזה יש להתחיל לאכול מצות שבעת ימים, עד לסיום *יום* כ"א. הלילה הזה, הוא הלילה בו אנו חוגגים את ליל הסדר, הוא לילה שלמעשה מאחד את שני החגים לרגע אחד. אכילת המצות בלילה הזה (שלהלכה זה הלילה היחיד שיש מצווה מהתורה לאכול מצות) בעצם מאחדת שני סוגי מצות – גם את המצות שעליהם יש לאכול את קרבן הפסח (מה שאנו קוראים כיום "מצת אפיקומן") וגם את המצות שיש לאכול כחלק מחג המצות שמסמלות את השחרור מהשעבוד התודעתי לתרבות המצרית!
כעת מגיעים הפסוקים המסיימים את הפרשיה ומסכמים את "התמונה הגדולה" שבה שני החגים, חג הפסח וחג המצות, מתאחדים לחג אחד ארוך שמתחיל בצהרי י"ד נמשך אל תוך הלילה המשותף לשני החגים וממשיך לשבעת ימי החג המצות:
יט שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ.
נשים לב בפסוק הזה להדגשה הרבה שיש על אי הימצאות החמץ *בבתים* . כזכור ראינו שביציאת מצרים הבית הישראלי היה בחינת מזבח, ואנו יודעים שישנו איסור מפורש להעלות חמץ על גבי המזבח כמו שכתוב: כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַה' לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה. ! זה מסביר מדוע השבתת החמץ מתחילה עוד ביום י"ד כפי שכתוב במפורש בהמשך החומש: לֹא תִשְׁחַט עַל חָמֵץ דַּם זִבְחִי.
נמשיך לסיום פרשיית החודש, פסוק כ: כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת.
הפסוק האחרון של הפרשיה מחבר בחזרה את הבתים והמשפחות המייצגים את הפרט, אל התמונה החברתית הגדולה של הכלל: "בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם תֹּאכְלוּ מַצּוֹת".
לסיכום פרשיית החודש אותה למדנו פסוק אחרי פסוק, ראינו את המשמעויות הרבות שגנוזות בקרבן הפסח כפי שמתואר ב"פסח מצרים". הרגע של לידת עם ישראל מתרחש דווקא באמצעות האכילה המשותפת של קרבן הפסח, משפחות משפחות. במצרים לא היה מקדש, לא היה מזבח ולא היה אש, ולמרות זאת עשו את הפסח שבהמשך יתברר שמעמדו הוא כקרבן. רגע הלידה מגלה את סגולת ישראל, קדושה עליונה שבה כל בית ישראלי הוא במדרגה של מזבח, והגוף הישראלי הוא במדרגה של אש המזבח היכולה להעלות את אנרגיית החיים לשורשה באמצעות האכילה.
הלידה של עם ישראל לא מתבססת על הפרט, על האינדיבדואל, אלא על התא המשפחתי הבסיסי, ועל החיבור בין משפחות. ניתן לראות את עם ישראל כעם של משפחות.
דם הפסח ודם המילה הם למעשה "דם הלידה" של התינוק שזה עתה נולד – עם ישראל, ועל כך אנו אומרים בליל הסדר "בדמייך חיי". ברגע שבו מתרחשת מכת בכורות, נוכל להסתכל על ארץ מצרים ממבט הציפור, אנו נראה הרבה נקודות "שחורות" אלו בתי המצרים ובתי צאצאי האבות שלא קיימו את הפסח – שם נכנס המשחית והיכה את מכת בכורות. ביניהם אנו נראה הרבה נקודות "אדומות" אלו בתי ישראל *שבחרו לקבל על עצמם את הבחירה של ה' בהם* ולהזדהות איתה. בכך הם קיבלו על עצמם את "הסיפור העברי" והפכו להיות עם ה'. זהו הרגע המכונן שהתחיל את סיפורו של עם ישראל בעולם!
לאחר שראינו את היסודות העמוקים הללו, נמשיך בלימוד לקראת פסח כדי להבין כיצד עקרונות אלו באים לידי ביטוי בהלכות המעשיות של הקרבת קרבן הפסח מידי שנה בשנה, בתקווה שנזכה ליישם אותם בקרוב…
כהנחיה מעשית אני מזמין אותך להתבונן על סיכום הפרשיה, לשאול את עצמך מה התחדש לך, עם מה הזדהית ועם מה פחות, ומה מכל זה באפשרותך לקחת להכנות לקראת חג הפסח המתקרב ובא!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate