במהלך השבוע וחצי האחרונים זכינו להעמיק ב"פרשיית החודש" בפסוקים המתארים את מה שנקרא "פסח מצרים", כלומר הציווי לבני ישראל לעשות את הפסח בעת יציאת מצרים. זה היה אירוע מיוחד עם מאפיינים שהיו נכונים לאותו הרגע, ולמדנו ממנו הרבה על המהות של קרבן הפסח והקרבנות בכלל.
והנה בפסוקים הבאים מתארת התורה שמשה ואהרון מקבלים ציווי לא רק על רגע היציאה, אלא גם ציווי לדורות. הפסוקים הבאים הם מורכבים ולא במקרה:
יד וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ.
מה הוא אותו "יום" שאותו יש להפוך לזכרון ולחג שיש לציין בכל דור? בפשטות הפסוק מתייחס ל"יום הזה", אותו יום שעליו דובר עד עכשיו. אך אם נסתכל חזרה בפסוקים אותם קראנו, נראה שהזמן שעליו דובר התחיל למעשה ביום י"ד "בין הערבים", כלומר אחרי הצהרים. עיקר ההתרחשות מתרחשת למעשה בלילה, כאשר בני ישראל אוכלים את הפסח בבתים מבלי לצאת, ובחוץ הקב"ה עובר בחצות הלילה ומכה את כל בתי מצרים.
אז מהו היום הזה שמתחיל בצהרי היום ומסתיים בחצות הלילה???
זהו "יום" הפסח. זהו יום שפורץ את ההגדרות הרגילות של הזמן. בדיוק כפי שראינו על קרבן הפסח, שלהלכה צריך להישחט לאחר זמן התמיד של בין הערבים, כלומר הפסח נמצא מחוץ למסגרת ה"יום המקדשי". הרעיון הזה ממש מהדהד את השורה אותה אנו נוהגים לשיר בסיום ליל הסדר: *קָרֵב יוֹם אֲשֶׁר הוּא לֹא יוֹם וְלֹא לַיְלָה.* כלומר אם נתבונן על זמן היציאה ממצרים, על המהלך שמתחיל אחרי חצות היום של יום י"ד בניסן, שבו מתחילה שחיטת הפסח, ממשיך אל אכילת הפסח בלילה ומגיע לשיא בחצות עם מכת בכורות – זהו מהלך שהוא גם ביום וגם בלילה אבל למעשה הוא לא יום ולא לילה. זה זמן שהוא מעל הזמן. וכך בדיוק מתוארת הגאולה של אחרית הימים בספרי הנביאים. לדוגמה בספר זכריה: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן: וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לה' לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה, וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר.
מבלי להיכנס לפרשנות של כל מילה, המסר של הפסוק הוא ברור מאוד – ההבדלה בין היום והלילה, שנבראה ביום הרביעי של הבריאה – מתחילה להיטשטש. ייתכן שיש כאן חזרה לאותו אור שנברא ביום הראשון, אותו אור גנוז. ובליל יציאת מצרים, שהיא הגאולה הראשונה שכל הגאולות נשענות ויונקות ממנה עד לגאולה האחרונה של אחרית הימים, בליל יציאת מצרים היתה הארה של אור שהוא למעלה מהחלוקה הרגילה של היום והלילה, זמן שהוא מעל הזמן. בשפה הקבלית זה נקרא "גילוי הייחוד", זוהי הנהגה שבה הקב"ה מתגלה בצורה ישירה ונוכחת, ולא בצורה שמוסתרת ומתלבשת בתוך הטבע כמו בדרך כלל.
ההתגלות הזו מביאה איתה דין גדול מאוד, שנפרע מהרשעים ומביא עליהם את עונשם. באותה נקודה לא היתה לעם ישראל שום זכות, כפי שאומר המדרש "הַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְהַלָּלוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה". חז"ל אומרים שישראל היו שקועים ב"מ"ט שערי טומאה". כלומר כמעט לא היה שום הבדל בינם לבין מצרים. רק הנקודה הפנימית ביותר, אותו "שער הנ'", הנקודה הנשמתית שנמצאת בישראל מתוקף היותם בני אברהם, יצחק ויעקב, רק היא נשארה כהבדל בין ישראל למצרים. ולכן ישראל היו חייבים לעשות את הפסח, בשביל לגלות שהם בוחרים להיות קשורים לנקודה הזו, ממנה יוכלו לעלות ולקבל בחזרה את מ"ט שערי הקדושה, במהלך שבעת השבועות הבאים עד למתן תורה בחג השבועות.
היום הזה, שבו ה' התגלה לעולם והבדיל בין ישראל לעמים, לא מכח המעשים שלהם אלא מכח הסגולה שבהם, על אותו היום מצווה התורה "וְהָיָה הַיּוֹם הַזֶּה לָכֶם לְזִכָּרוֹן וְחַגֹּתֶם אֹתוֹ חַג לַה' לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ". יש לזכור ולחגוג את היום הזה בכל שנה ושנה, כדי להמשיך להיות קשורים לנקודה הפנימית הזו, בשביל לא ליפול חלילה מחדש אל מ"ט שערי הטומאה שעלולים להגיע מתוך השכחה, מתוך השקיעה בעול שעבוד הזמן, ואפילו ואולי דווקא בתקופות שפע – הסכנה לא פחות גדולה. על כן כבר בנקודה הזו, כאשר בני ישראל עדין במצרים ומשה ואהרון רק מקבלים את הציווי על הפסח לקראת מכת בכורות – הקב"ה כבר אומר להם: את הנקודה שהולכת להתגלות עכשיו, יש לזכור. יש לקחת איתכם. יש להטמיע מדור לדור ולציין את היום הזה, שבו מתחדשת ההארה הזו מחדש. שאלת ההבדלה בין ישראל לעמים עולה מחדש, מידת הדין המופיעה מתוך גילוי ייחודו של הבורא בודקת – האם נשארתם נאמנים לאותה נקודה פנימית שמייחדת אתכם כ"ישראל"? או ששכחתם אותה? ולכן בכל שנה ושנה יש לעשות את הפסח, ולומר מחדש: כן! גם השנה אני בוחר להיות חלק מהסיפור, להישאר נאמן לנקודה הפנימית הסגולית שלי בתור עם ישראל.
ומי שחלילה יבחר להתעלם ולהכחיש את הנקודה הזו – לא נענש בעונש מוות רגיל כמו שיש במקרים אחרים (כמובן כפי שהזכרנו כבר – בפועל כמעט ולא היה מתקיים עונש מוות), אלא נענש ישירות בידי שמים בעונש "כרת", מאחר והוא כאמור בחר לכרות את הקשר לאותה נקודה פנימית שמחברת אותו ל"עץ החיים" הגדול של עם ישראל.
אנו נראה שהמורכבות ביחס לציר הזמן ממשיכה גם לפסוקים הבאים, בהם משה ואהרון מצווים על חג נוסף מלבד חג הפסח… תוכלו לנחש איזה חג?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate