ברגע הלידה של עם ישראל מתגלה העוצמה האמיתית והמלאה של סגולת ישראל, הקדושה האלוקית הטבועה בעם ישראל מעצם קיומו, בלי קשר למעשים או לבחירות שאדם עושה בחייו! הדבר הזה מתבטא ברגעים הראשונים של כל פרט ופרט בכך שעושים לו את ברית המילה, שזו בעצם מצווה אלוקית שטבועה בבשר, אות ברית קודש שמציינת שמדובר פה בגוף קדוש! וכפי שראינו בתרגיל הקודם – זה בא לידי ביטוי ברגעי ההיווצרות של עם ישראל כעם, כאשר לא רק הבית הוא בחינת מזבח שזורקים עליו דם, אלא המשפחה הישראלית היא בחינת אש המזבח שאוכלת את הפסח ומעלה אותו כמו שאש המזבח מקטירה את קרבן העולה!
נתבונן בעוד מספר פרטים הנמצאים בפסוקים בהם ה' מצווה על אכילת קרבן הפסח ובמשמעות שלהם. ראשית נשים לב שאת הפסח יש לאכול "צְלִי אֵשׁ וּמַצּוֹת עַל מְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ". כלומר את הפסח יש לאכול יחד עם מצה ומרור, והציווי הזה כמובן מגיע עוד לפני שעם ישראל יוצא ממצרים ובצקם לא מספיק להחמיץ. זה אומר שיש מצווה מיוחדת לאכול את הפסח יחד עם מצה, וזו מצווה נפרדת מהמצווה לאכול מצות שבעה ימים ב"חג המצות" (שגם זה ציווי שמגיע לפני היציאה ממצרים והבצק שלא תפח). אחד ההסברים ששמעתי לכך ממורי ורבי הרב רא"ם הכהן הוא שזו פשוט דרך האכילה הטבעית של הבשר. כמו שהרבה פעמים כשעושים "על האש" אוכלים את הבשר עם פיתה וירקות, כך עם ישראל מצווים לאכול את בשר הפסח עם מצה ומרור. (כמובן הכוונה למצה רכה שנאפית במקום בתוך דקות, מעין לאפה כזו, ולא המצה הקשה שאנו רגילים אליה). לזכר מצווה זו, יש המקפידים לאכול בליל הסדר דווקא מצות שנאפו בערב פסח לאחר חצות היום – זמן העשיה של קרבן הפסח.
בפסוק הבא אנו מוצאים הנחיה נוספת:
יא וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'
בניגוד לדימוי שיש לנו על ליל הסדר לדורות, שבו אנו מצווים להסב, כלומר לאכול בשכיבה כמו בני מלכים שאוכלים בנחת, ביציאת מצרים בני ישראל היו צריכים לאכול את הפסח כאשר הם מוכנים ליציאה בכל רגע, ולעשות זאת "בחיפזון". זוהי לא אכילה רגילה שבה אוכלים בשביל לתת מענה לגוף, וזה נעשה מתוך נוחות. האכילה כאן היא דבר אחר, צריך להתרכז באכילה עצמה ולעשות את זה בחיפזון ובלי הפרעה. ולמה? כי זה פסח "לה'". זוהי אכילה שהיא מעין אש המזבח שאוכלת את הקרבן ומעלה אותו לה'.
לאחר התיאור של מה בני ישראל צריכים לעשות, מגיע התיאור של מה הקב"ה עומד לעשות:
יב וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּלַּיְלָה הַזֶּה וְהִכֵּיתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מֵאָדָם וְעַד בְּהֵמָה וּבְכָל אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים אֲנִי ה'.
כפי שאומרים בהגדה של פסח, ישנו הבדל מהותי בין מכת בכורות אותה ה' עשה בעצמו, לעומת המכות האחרות שבוצעו ע"י שליח. המכות האחרות הוכיחו את השליטה המלאה של הקב"ה בטבע והיכולת לשנות ולהפוך אותו ברגע אחד. אבל מכת בכורות היא משהו אחר לגמרי. במכת בכורות ישנו *גילוי הייחוד* המלא של הקב"ה, והוא נלחם ישירות בתפיסת האליליות המצרית. נראה ששני חלקי הפסוק קשורים אחד לשני, כלומר הקב"ה מכה את הבכורות של מצרים מאחר והמצרים ייחסו גם להם קדושה וכוחות, וכמובן שה' הכה גם את כל האלילים האחרים של מצרים. נשים לב שלא כתוב שה' יכה את בכורי מצרים, אלא כָל בְּכוֹר *בְּאֶרֶץ* מִצְרַיִם. אחרי מאות שנים של שעבוד, ישנו טשטוש מי באמת שייך לזרע ישראל ומי כבר נטמע בתוך החברה המצרית. לחילופין יכול להיות מצב שבו בכור מצרי ינסה להינצל באמצעות כניסה לבית עברי, כפי שאכן אומר המדרש. לכן הסכנה היא לכל בכור שנמצא בארץ מצרים! וממילא גם לבכורות ישראל. אז כיצד יינצלו בני ישראל?
יג וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם
כאמור, ברגע של יציאת מצרים כבר לא ברור מי זה ישראל ומי זה מצרים, אחרי מאות שנות שעבוד. למעשה, בשביל להיגאל הישראלי לא היה צריך להילחם או להתאמץ, אלא לעשות רק פעולה פשוטה – לבחור לומר "רוצה אני". דם הפסח מסמן את הבית ומכריז: כן, אנחנו רוצים להיגאל, לצאת ממצרים ולהיות עם ה'! וחז"ל מגלים לנו שזה בכלל לא היה מובן מאליו, ושרק חמישית (ויש אומרים אחד מחמישים) מבני ישראל אכן יצאו ממצרים! לרעיון הזה יש חיזוק מעניין אליו שם לב ידידי פרופ' אלחנן מאיר ז"ל. בספר במדבר מתואר שפקדו (ספרו) את הבכורות כדי לפדות אותם. והנה בכל עם ישראל יש בסה"כ 22,273 בכורות, כאשר לפי חישוב פשוט המספר היה אמור להיות גדול לפחות פי 5 או פי 10! מכאן אנו מבינים שהרבה מאוד בכורות כנראה מתו במכת בכורות ומסתבר שהמשפחות שלהם לא יצאו ממצרים.
לסיכום, ראינו שבקרבן פסח מתגלה הסגולה האדירה של ישראל בכך שבכל אחד מישראל יש פוטנציאל להיות "בית מקדש מהלך". כעת מתגלה לנו העיקרון השני החשוב – כדי שהסגולה הזו תבוא לידי ביטוי, אני צריך לרצות בזה, אני צריך *לבחור* להיות חלק מהסיפור שנקרא עם ישראל! מי שבוחר להתכחש לזהות הזו, בסופו של דבר יתנתק מעם ישראל ויישאר במצרים.
אבל מי שאומר "כן אני רוצה – אני עושה ברית מילה ואני עושה פסח כי אני חלק מהסיפור" זה מספיק בשביל להיגאל!
כתרגול מעשי נתבונן על היחס בין החלק של הסגולה, שזה הפוטנציאל המלא שלי, לבין החלק של הבחירה שבו אני בוחר כיצד להוציא את הפוטנציאל הזה מן הכח אל הפועל, ובמיוחד בהקשר הרוחני – האם יש לי הזדמנות לומר במשך היום "כן אני רוצה ובוחר לממש את הפוטנציאל הרוחני שלי"?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate