ראינו שבני ישראל מצווים לקחת שה, לשמור אותו במשך ארבעה ימים ולשחוט ביום י"ד ניסן. הסברנו שהשחיטה יוצרת פיצול בין הדם של הקרבן לבין הבשר, וראינו שאת הדם נתנו על פתח הבית ממש כמו שבהמשך יתנו את דם הקרבנות על המזבח, מה שהופך את הבית של המשפחה הישראלית למעין מזבח. הסברנו גם שעל פי הפסוקים ביחזקאל והמדרש עליהם, דם הפסח ודם ברית המילה הם למעשה הדמים של לידת עם ישראל.
אך מה עושים עם הבשר עצמו? הפסוקים הבאים בפרשיה אותם נלמד כיחידה אחת, עונים על השאלה הזו. אך לפני שניכנס לקרוא אותם, נקדים היום יסוד חשוב ביותר מעולם הקרבנות שבאמצעותו נוכל לבחון את הפסוקים ולהבין את המהות המדהימה העולה מהם:
באופן כללי יש לחלק את עולם הקרבנות לשני סוגים שונים של קרבנות, שיש ביניהם הבדל עצום. הסוג הפשוט יותר הוא קרבנות שנקראים *"קודשי קודשים".* אלו קרבנות שלאדם המקריב אותם אין יכולת לאכול מהם, כי ברמה העקרונית הם עולים עם אש המזבח ושייכים לקדושה שלו. הקרבן המפורסם ביותר הוא כמובן קרבן העולה, שמוקטר כולו באש המזבח. (במאמר מוסגר נעיר שאין להשתמש בביטוי "להישרף באש המזבח" מאחר ושריפה והקטרה אלו פעולות שונות לחלוטין. השריפה מכלה את הדבר הנשרף, ואילו הקטרה עושה פעולה של התמרה של אנרגיית החיים מתוך החומר ומקשרת אותה אל השורש הרוחני שלה. נרחיב על כך בסדרה העוסקת במהות הקרבנות לאחר י"ז בתמוז).
לעומת קרבן העולה שעולה כולו, גם קרבנות החטאת והאשם הם קודשי קודשים, אלא שבהם יש הפרדה בין החלקים הפנימיים המכונים "אמורים" או "חלבים" והם מוקטרים על המזבח, לבין החלק של הבשר שנאכל ע"י הכהנים כחלק מפעולת הכפרה של הקרבן ("כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים"). על זה נאמר ש"כהנים אוכלים משולחן גבוה" כלומר מקבלים את החלק שלהם מתוך מה ששייך למזבח.
לעומת קודשי הקודשים, ישנו סוג אחר לחלוטין של קרבנות, שנקראים *"קודשים קלים".* אלו קרבנות שהמהות שלהם היא לא ההקטרה באש המזבח, כי אם האכילה של האדם המקריב. אלא שבניגוד לסתם אכילה של בשר שאדם יכול לעשות (מה שמכונה "אכילת חולין"), כאשר הוא מקריב קודשים קלים, כמו קרבן שלמים לדוגמה, הוא זוכה לאכילת הבשר בקדושה. הדם המכיל את אנרגית החיים של הבהמה לא נשפך סתם כך לאדמה, אלא נזרק על המזבח ובכך אנרגיית החיים הזו חוזרת לשורשה. האמורים של הקרבן כן מוקטרים על גבי המזבח, וגם הכהנים מקבלים חלק קטן מהבשר. אבל רוב רובו נאכל ע"י הבעלים של הקרבן, וכך האכילה הופכת להיות דבר קדוש ומצווה גדולה.
למעשה, בזמן שעם ישראל היה במדבר סביב המשכן, נאסר עליו לאכול "בשר חולין" מבלי להקריב את הבהמה כקרבן שלמים! הפסוקים בויקרא יז משווים אדם ששוחט בהמה במחנה ישראל לצורך אכילה מבלי להביא אותה אל המשכן כקרבן שלמים, לאדם העובד עבודה זרה ומקריב לה קרבן! מדוע? שמעתי לכך פעם השוואה יפה מפי ר' ארז ניר: כאשר אדם נוסע לעיר רחוקה הוא כמובן יכול לישון בבית מלון, אבל אם הוא נמצא בעיר שלו, אשתו בבית והוא הולך לישון בבית מלון… איך נאמר – זה לא נראה טוב. כך גם כאשר בני ישראל היו סביב המשכן ויכלו להביא בקלות את הבהמה למשכן, לשחוט אותה שם, לזרוק את דמה אל המזבח ולהקטיר את האמורים ואז לאכול את הבשר בקדושה, ובמקום זה בוחרים לשחוט במדבר מחוץ למשכן… כנראה שיש שם כוונות פולחניות בעייתיות, ואין שם כוונה לשם שמים. אבל כאשר בני ישראל נכנסים לארץ ומתפזרים בנחלות שלהם והמרחק בין הבית למקדש הוא גדול, אי אפשר לצפות שכל פעם שרוצים לאכול בשר, יבואו עם הבהמה למקדש ויאכלו אותה שם, ולכן מותר לאכול בשר חולין. רק חשוב להיזהר לא לאכול את הדם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, ולכן חובה לשפוך אותו אל האדמה, ובעצם לקבור אותו וכך לכבד את אנרגיית החיים הגנוזה בו. ועדיין, אכילת הבשר בצורה האידיאלית שלה היא באמצעות קרבן שלמים.
כעת שיש בידינו את המושגים החשובים האלה, נשאל שוב – היכן נמצא קרבן פסח ביחס להגדרות האלה? בפשטות, קרבן הפסח נאכל ע"י הבעלים ולא ע"י הכהנים, ולכן הגדרתו ההלכתית היא "קודשים קלים", כפי שאומרת במפורש המשנה במסכת זבחים פרק ה: הַבְּכוֹר וְהַמַּעֲשֵׂר וְהַפֶּסַח – קָדָשִׁים קַלִּים.
ואולם, עיון בפסוקים המפרטים את דיני אכילת הפסח בפרשיה שלנו, יגלה שהדבר לא פשוט עד כדי כך… ועל כך נדבר בתרגיל הבא!
לסיום, צללנו היום עמוק לחלוקה מאוד בסיסית וחשובה בעולם הקרבנות: החלוקה לקודשי קודשים וקדשים קלים. מה שנראה בהתחלה זר, רחוק ומורכב, ייתכן ומתחיל לקבל שמות, הגדרות ותמונות. אני מזמין אותך להתבונן אלו שאלות עולות בתוכך בעקבות הדברים? האם יש התבהרות או להיפך – ערפול? והאם נוצרת סקרנות להעמיק ולהבין טוב יותר את המהות של הפרטים השונים? אשמח לשיתופים בהודעה חוזרת או בקבוצה.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate