אנו נמצאים בליבו של לימוד הפרשיה הראשונה בתורה בה עם ישראל נצטווה על מצוות קרבן הפסח. באמצעות לימוד הפסוקים אנו מתוודעים ליסודות חשובים בעולם הקרבנות בכלל וקרבן פסח בפרט. מידי פעם נשלים חלק מהפרטים גם ממקורות אחרים שלא נמצאים במפורש בפסוקים אלו.
הזכרנו שישנה מצווה לשחוט את הפסח, ולא רק כהכנה לאכילתו. השחיטה מוציאה את דם הפסח, וכידוע "הדם הוא הנפש". כלומר, אנרגיית החיים של הבהמה מרוכזת בתוך הדם, זו נקודת החיבור בין הגוף הפיסי לבין החיים האלוקיים שמחיים אותו. אז מה עושים עם הדם הזה? נמשיך בלימוד:
ז וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם.
בני ישראל מצווים לקחת את דם הפסח, ולתת אותו על שתי מזוזות הפתח (הכוונה היא לשני המשקופים האנכיים בשני צידי הפתח, המילה מזוזה נקראת כך על שם הכינוי המקראי למה שאנו קוראים כיום משקוף), ועל המשקוף העליון. כאשר משה מצווה את בני ישראל את הציווי הזה בפרשיה הבאה, הוא אומר להם כך: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף. כלומר מכאן ברור ששחיטת השה היתה בפתח הבית, והדם יצא על סף הפתח. יוצא שפתח הבית על כל היקפו היה מסומן בדם.
המונח "נתינת הדם" הוא מונח שמוזכר בהמשך התורה בהקשר של נתינת דם קרבן חטאת על ארבע קרנות המזבח – כלומר מסמנים את כל היקפו של המזבח, באופן המזכיר מאוד את נתינת הדם על היקפו של פתח הבית בפסח מצרים! בתחילת הסדרה שאלנו שאלה – כיצד ניתן לעשות קרבן פסח בארץ מצרים, בלי בית מקדש ובלי מזבח?? כעת אנו מתחילים לגלות את התשובה. מה שאנו רואים כאן, הוא שהבית של המשפחה הישראלית הופך להיות למעשה מזבח!
נתבונן רגע מהו בעצם פתח הבית. לא לחינם נהוג לכתוב את שם המשפחה שגרה בבית – על הדלת. פתח הבית בעצם מספר את הסיפור של הבית כולו, הוא מייצג את המשפחה שנמצאת בפנים. זוהי נקודת החיבור בין הפנים לחוץ. לכן כאשר בני ישראל נותנים את הדם על פתח הבית הם בעצם אומרים: כאן גרה משפחה שרוצה להיות חלק מעם ישראל! כך מגן דם הפסח על המשפחה בעת מכת בכורות, כפי שנראה בפסוקים הבאים. הבית הישראלי הופך להיות "מרחב מוגן", או בצורה מדוייקת יותר – זוהי למעשה רחם, ממנה הולך להיוולד עם ישראל.
בהגדה של פסח אנו קוראים את הפסוקים המפורסמים מספר יחזקאל, המתארים את כנסת ישראל כתינוקת שזה עתה נולדה והיא עזובה ונטושה. הקב"ה אומר "וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי". מה הם אותם דמים? בפרשיות הבאות מופיע שתנאי לעשיית הפסח הוא ברית המילה. אומרים חז"ל בפרקי דרבי אליעזר: "הָיוּ יִשְׂרָאֵל לוֹקְחִין דַּם בְּרִית מִילָה, וְנוֹתְנִין עַל מַשְׁקוֹף בָּתֵּיהֶם דַּם בְּרִית מִילָה וְדָם פֶּסַח, וְנִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ' – 'בְּדָמֵךְ' לֹא כְּתִיב אֶלָּא 'בְּדָמָיִךְ', בִּשְׁנֵי דָּמִים – דַּם בְּרִית מִילָה וְדָם פֶּסַח". המדרש מסביר את הפסוק שהמילה "בְּדָמַיִךְ" רומזת לדם ברית המילה ודם הפסח, שאלו שתי המצוות שעם ישראל נוצר דרכן. אך אם נתבונן בהקשר של פשט הפסוקים ביחזקאל, אותה תינוקת שמתבוססת בדם – זהו דם הלידה שעוטף אותה בעת לידתה. וכמובן שאין סתירה, אלא המדרש רומז לעומק פשט הפסוק: הדם שבאמצעותו נולד עם ישראל הוא דם הפסח ודם ברית המילה.
מדוע צריך את שתי המצוות האלה? הרב קוק באגרת מפורסמת (תקנ"ה) מסביר שיש "שני דברים עיקריים" שביחד מרכיבים את קדושת ישראל, והם נקראים "סגולה" ו"בחירה". הסגולה היא בעצם קדושה פנימית שטבועה בעם ישראל מכח ירושת האבות, בלי קשר לתודעה או למעשים של האדם בכלל! והבחירה היא ביטוי לרצון של האדם וזה העניין של הקדושה המגיעה מהמצוות ולימוד התורה. מה היחס בין שני כוחות אלו? אומר הרב קוק: הַחֵלֶק שֶׁל הַסְּגֻלָּה הוּא הַרְבֵּה, בְּאֵין עֲרֹךְ כְּלָל, יוֹתֵר גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ מֵהַחֵלֶק הַתָּלוּי בַּבְּחִירָה, אֶלָּא שֶׁבְּרִית כְּרוּתָה הִיא שֶׁהַסְּגֻלָּה הַפְּנִימִית לֹא תִּתְגַּלֶּה בַּזְּמַן הַזֶּה כִּי אִם לְפִי אוֹתָהּ הַמִּדָּה שֶׁהַבְּחִירָה מְסַיַּעַת אֶת גִּלּוּיֶיהָ. כלומר הקדושה של סגולת ישראל, עצם היותם מזרע ישראל, גדולה הרבה יותר מהקדושה של הבחירה, אלא שהיא לא יכולה להופיע בעולם ולצאת מן הכח אל הפועל ללא הבחירה בתורה ובמצוות! הבחירה החופשית מאפשרת לגלות קדושה שגנוזה בכל יהודי ויהודי מעצם היותו!
את ברית המילה עושים ליהודי בגיל 8 ימים, כאשר אין לו שום דעת ויכולת בחירה בכלל. יש כאן משהו שהוא גדול הרבה יותר ממנו, זוהי סגולת ישראל שהוא נולד אליה, ניתן לומר שהיא בוחרת בו, ולא הוא בוחר בה. כאשר התינוק גדל, הוא מקבל את הבחירה האם להופיע את הסגולה והקדושה שטבועות בו, או לנסות להתכחש אליהן ולהחניק אותן. בני ישראל היו צריכים לעבור ברית מילה לפני שעשו את הפסח, כדי לגלות את קדושת סגולת ישראל הטבועה בהם. השלב השני היה לעשות את הפסח, ובאמצעות סימון הפתח בדם הפסח לומר בקול ובצורה ברורה: אני *בוחר* להזדהות עם הסגולה הטבועה בי, ולהיות חלק מהסיפור הגדול שנקרא עם ישראל!
ייתכן שזו הסיבה שבני ישראל נדרשו לקחת את הפסח 4 ימים לפני עשייתו, כדי שיספיקו בינתים לעשות ברית מילה ולהחלים ממנה במשך 3 ימים, ואז יוכלו לעשות את הפסח.
זה מסביר מדוע אלו שתי מצוות העשה שחייבים על ביטולם עונש כרת. מי שמתכחש לסגולה שלו או בוחר שלא להיות חלק מהסיפור של עם ישראל, דומה לאדם שיושב על ענף של עץ וכורת את הענף. הוא פשוט מנתק וכורת את עצמו מהעץ הגדול שנקרא עם ישראל.
לסיכום מעשי של התרגיל הזה, אני מזמין אותך להתבונן על מונח הסגולה. מה המשמעות שבתוך כל אחד מישראל, ולא משנה מה התודעה או המעשים שלו, גנוזה קדושה שהיא גבוהה בהרבה מכל בחירה חופשית שהיא?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate