כיום, כאשר פורים חולף ומתחילים להרגיש את פסח באויר, אנו ישר מתחילים לחשוב על לנקות את הבית מחמץ, וזו תנועה מאוד טבעית של התחדשות יחד עם האביב שמתחיל להתפרץ בטבע שסביבנו. אך כאשר ייבנה המקדש בקרוב בע"ה, המיקוד שלנו יהיה שונה לגמרי! נתחיל להיערך למסע העליה לרגל לירושלים שם נפגוש את *כל עם ישראל* ונעשה יחד איתו את ליל הסדר בירושלים סביב קרבן הפסח!
השלב הראשון בתהליך הוא להיערך להיטהרות מטומאת המת באמצעות אפר פרה אדומה. וגם אנחנו נתחיל את הלימוד באמצעות התבוננות בפרשית פרה אותה נקרא בשבת הקרובה. לאחר מכן נתחיל את ההתבוננות על קרבן פסח דרך לימוד "פרשית החודש" שתהיה בשבת שלאחריה, ואחר כך נתחיל את ההכנה לליל הסדר בתודעה מקדשית!
ואכן, אנו נמצאים 30 יום לפני חג הפסח, ועל פי פסיקת השולחן ערוך זה הזמן להתחיל לשאול בהלכות החג. אלא שאם נפתח את הגמרא המביאה את המקור לדין הזה, נראה שהיא לומדת את זה מכך שמשה לימד את הלכות פסח שני בזמן פסח ראשון, כלומר 30 יום לפני. במילים אחרות, הכוונה המקורית היא לעסוק בהלכות קרבן הפסח 30 יום לפני החג!
להיכנס לנושא של קרבן פסח זה אומר לצלול לתוך עולם הקרבנות ברמה המעשית, וקרבן פסח הוא דרך נפלאה לעשות את זה. כי קרבן פסח הוא קרבן מאוד ייחודי ו"מוזר" עם הרבה הלכות ופרטים שאין באף קרבן אחר. דווקא מתוך כך, קרבן הפסח מגלה לנו סודות מדהימים על מהות הקרבנות, ויכול לעזור לנו להבין את העקרונות החשובים והמונחים הבסיסיים של העולם המרתק הזה. אך כאמור אנו נתחיל בנושא ההיטהרות לקראת ההקרבה, באמצעות אפר פרה אדומה. העיסוק בנושא הזה הוא חשוב לא רק כהכנה לקראת העתיד לבוא שאנו מקווים שיהיה בקרוב, אלא גם כי כפי שאנו מזכירים לאורך כל השנה, בית מקדש של מעלה קיים תמיד! והתהליכים הרוחניים של המקדש יכולים להמשיך להתבצע ברמה הנשמתית בבית מקדש של מעלה, גם אם אנו לא יכולים לקיימים ברמה הגופנית בבית מקדש של מטה.
לפני שנתחיל נזכיר רק שברמה המעשית ניתן להקריב את הפסח בטומאה! כלומר, כאשר רוב עם ישראל טמאי מת ואין להם את האפשרות להיטהר עד שיגיע הפסח, לדוגמה אם אין אפר פרה אדומה, אז מותר לעשות את הפסח כולו בטומאה, ואין צורך לדחות לפסח שני. במילים אחרות, במידה וינתן אישור לכך ניתן לעשות את הפסח עוד השנה בהר הבית (שהרי "מקריבים אע"פ שאין בית")… ואולם כאשר אנו בונים בדימיוננו את הציור שאליו אנו רוצים לכסוף ואותו אנחנו רוצים להנכיח בחיים שלנו כדי להרגיש את הדברים קרובים אל הלב, ננסה לצייר ציור אידיאלי יותר – שבו בית המקדש בנוי, יש אפשרות להיטהר וכל עם ישראל מתכנס לעשות את הדברים "כמו שצריך".
כעת לאחר ההקדמות, נתחיל את הלימוד הקצר בעניין פרה אדומה. לא ניכנס לעיון פסוק אחרי פסוק אלא ניגע במספר יסודות מרכזיים.
השאלה הראשונה היא: מה היא בעצם טומאת המת אשר ממנה אנו רוצים להיטהר לקראת הפסח, ומדוע אנו זקוקים לשם כך לאפר פרה אדומה?
טומאת המת מגיעה כמובן מתוך מפגש עם המוות, ולכן כדי להבין את העניין לעומק אנו צריכים לגעת בנושא שפחות נעים לדבר עליו – המוות. באופן פרדוקסלי, המוות נתפס בעיננו כמשהו בלתי נפרד מהחיים… החיים מפתיעים ודינמיים ואף פעם אי אפשר לדעת מה ילד יום, אך יש רק דבר אחד בטוח, כפי שסבתי עליה השלום היתה אומרת: "כולנו נמות בסוף". ועל הנחת המוצא הזו אני רוצה לשים רגע סימן שאלה! הרי בתורה מתואר שהקב"ה ברא עולם כל כך יפה ומיוחד, וברא בו את האנושות (שהיתה אז אדם וחוה), וב"הנחיות היצרן" הוא לא אמר לו מילה על המוות! להיפך, רק בהקשר של עץ הדעת הוזכר המוות בתור סוג של תוצאה של האכילה: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת.
במילים אחרות: כאשר נברא אדם הראשון, הוא היה אמור לחיות לנצח! ולמה לא בעצם?.. למה שהקב"ה יברא מציאות שהיא זמנית בהגדרתה? הרמח"ל כתב ספר מופלא בשם "דרך ה'". זהו ספר קצר אך מסודר להפליא שמארגן את כל עיקרי האמונה היהודית על פי פנימיות התורה, במילים יחסית פשוטות ומובנות. בספר זה מסביר הרמח"ל שאכן כל המציאות שאנו מכירים והיא כל כך מובנת לנו מאליה – היא בכלל תולדה של חטא אדם הראשון! ולפני החטא באדם הראשון היה את הנשמה והגוף שהיו שווים בכוחם, וכל בחירה של האדם היתה מחזקת את אחד הצדדים. מאחר ובמקום לבחור לקיים את ציווי ה', אדם הראשון בחר לאכול מעץ הדעת, הרי שהוא שיבש את האיזון וחיזק את כח הגוף בצורה קיצונית. דבר זה נקרא "שנכנסה בו זוהמת הנחש".
לדבר הזה היו השלכות ברמת הגוף! אני אוהב להביא את המשל הבא: נתאר לעצמנו נורת ליבון (כזו עם סליל בפנים, כמו של פעם…). זהו משל לאדם לפני החטא. הגוף, שהוא הזכוכית במשל הנורה, מאיר החוצה את אור הנשמה שזורח בתוכו, ומשמש עבורה ככלי להופעה בעולם. זוהי מציאות שלימה ואין אפשרות קיום או משמעות לנשמה או לגוף בלי החלק השני. אך בחטא אדם הראשון האיזון הופר, והגוף התעצם והתעבה. נדמיין שהזכוכית הולכת ונהיית עבה וכהה כלפי פנים, עד שהיא חונקת את חוט הלהט של הנורה. כמובן שבמצב כזה גם כשהנורה דולקת, כמעט ולא נראה אור, הזכוכית הפכה להיות אטומה וכהה. כך גם אור הנשמה כמעט ואינו בוקע דרך הגוף כפי שאנו מכירים אותו כיום, במציאות אליה התרגלנו לאחר חטא אדם הראשון.
מהו התיקון למצב הזה?? יש רק דרך אחת להחזיר את הנורה לקדמותה: לפרק אותה ולהפריד בין הזכוכית לבין חוט הלהט, להתיך את הזכוכית בחזרה למצב גולמי ואז לנפח אותה מחדש בצורה צלולה דקה ושקופה, ולחבר מחדש לחוט. וזהו בדיוק המוות, החסד הגדול שברא עבורנו הבורא כאשר אכלנו (כולנו היינו כלולים בנשמת אדם הראשון) מעץ הדעת. המוות מפרק את החיבור העמוק והטבעי בין הנשמה לבין הגוף. עבור הנשמה נברא במיוחד "בית מלון לנשמות", עולם רוחני *זמני* שבו היא יכולה לנוח מהמחנק בגוף העבה לאורך החיים בעולם הזה. והגוף? הגוף מתפרק באדמה וחוזר למצב הגולמי.
אז הבנו כעת מהו באמת המוות, ומדוע הרב קוק אומר עליו שהוא "חיזיון דימיוני" ו"מחלה". אז מה יקרה בעתיד? כיצד יסתיים תהליך התיקון של חטא אדם הראשון שיעלים בחזרה את המוות מהמציאות שלנו? על כך נמשיך ללמוד בתרגילים הבאים. בינתים מזמין אותך להתבונן על החיים מתוך המחשבה שהמוות הוא רק "טעות אנוש". אלו השלכות יש לתפיסה הזו? האם זה משנה משהו מהמבט שלך על המציאות?
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate