יום שושן פורים הוא פלא גדול. בכל הארץ (והעולם) המולת פורים שככה וזהו יום רגיל, ואילו בירושלים אתמול היה יום רגיל לחלוטין והיום זהו "זמן אחר" – יום פורים! אין עוד שום מועד כזה בלוח השנה העברי, והעובדה הזו מזמינה אותנו להתבוננות במשמעות הפיצול הזה.
המגילה מתארת באריכות רבה את תהליך קבלת תקנות חג הפורים על עם ישראל, תהליך שהיו לו מספר שלבים. השלב הראשון היה החגיגות הספונטניות למחרת נס ההצלה הצבאית מגזירת ההשמדה. מאחר ובשושן קיבלו היהודים רשות להילחם יום נוסף, הם יכלו לחגוג רק למחרת – בט"ו אדר. בשנים הבאות, אנו מוצאים מנהג שהתחיל אצל הַיְּהוּדִים הַפְּרָזִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת להמשיך לחגוג את יום י"ד באדר. מי הן אותן ערי פרזות ואותם יהודים פרזים, ולמה שהם דווקא יקבלו על עצמם לחגוג את פורים בכל שנה? יש שהסבירו שהכוונה היא דווקא לירושלים! באותה תקופה חומת ירושלים היתה מנותצת, ועל פי ספר נחמיה מה שיקבע את גורל ירושלים ואיתה הגאולה כולה – הוא שאלת החומה. לכן הוא מגייס את העם כולו לפרויקט אדיר של השלמת החומה בתוך 52 יום אל מול ניסיונות חבלה של "צרי יהודה", והתיאור המדהים הוא על יד אחת שמחזיקה כלי עבודה ויד שניה מחזיקה כלי נשק.
אם כך, "עיר הפרזי" בה"א הידיעה באותה תקופה היא לא פחות מאשר ירושלים! והנה דווקא תושבי ירושלים ויהודה כולה, היו הראשונים לציין את חג הפורים. רעיון זה מחזק את ההסבר שבארץ ישראל נס פורים הביא להתרוממות רוח שתורגמה לחידוש בניית המקדש ותהליך הגאולה כולו. אמנם לא ברור האם החגיגות התחילו בתוך 4 השנים בין נס פורים לחידוש בניית המקדש או לאחריהם, אך נראה שהתרוממות הרוח והציפיה לשינוי (שאכן היה אמור להגיע כזכור) התחילו מיד. ממילא גם ברור מדוע הם ציינו דווקא את יום י"ד – יום ההתעוררות הרוחנית ולא את יום י"ג, יום המלחמה, וכן ברור מדוע לא חגגו את יום ט"ו שמדגיש רק את הנס המקומי שנעשה בגלות שושן, כמו ניסים רבים שנעשו לעם ישראל בגלות ולא הפכו להיות אירוע לציון יוצא דופן. נקודה מעניינת נוספת היא שהם הפכו את היום הזה *ליום טוב* (אסתר ט, יט), כלומר ממש יום אסור במלאכה כמו שאר הימים שהם חלק מסיפור הגאולה של עם ישראל המופיעים בתורה! נראה שהם ממש הרגישו שהם מתקרבים לאחרית הימים והסיפור ההיסטורי מתקרב לסיומו הטוב, והם רק מחכים שכל אחיהם יעלו מהגלות ויצטרפו אליהם!
בהמשך מתואר שמרדכי כותב ושולח ספרים "אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מְדִינוֹת *הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ* הַקְּרוֹבִים *וְהָרְחוֹקִים* ". מרדכי כבר יודע את המשך הסיפור. הוא יודע שעם ישראל בחר שלא לנצל את ההזדמנות, ויתר על השלל הגשמי (וממילא הרוחני), ונשאר עדין בגלות. הוא מבין שעם ישראל יהיה זקוק לשתי הבחינות של פורים, בחינת השמירה בגלות המבוטאת דווקא בפורים של שושן ביום ט"ו, ובחינת התלהטות אש הגאולה המקדשית הבאה לידי ביטוי בפורים של "ערי הפרזי" – פורים של ירושלים, ביום י"ד. לכן הוא מדגיש להם – אנחנו עדין תחת שלטונו של המלך אחשורוש, והפסוק מדגיש שהוא שלח את זה לא רק לקרובים, אלא גם, ואולי בעיקר – לרחוקים.
בשלב הבא מתואר שאכן היהודים קיבלו על עצמם כהנהגה מחייבת את קריאתו של מרדכי, וממילא אנו מבינים שזה לא מובן מאליו. יתכן שרגע קבלת הספרים האלה הוא הרגע שבו "נופל האסימון" לאנשי ירושלים, והם מבינים שצריך לשחרר את רעיון שחזור מקדש שלמה, לוותר על ארזי הלבנון, ולעלות להר כדי לבנות עם מה שיש. גאולה שלימה לא תהיה כאן, אבל התקדמות משמעותית בהחלט כן. מרדכי מוריד את הרעיון לציין ימים אלו כימים טובים, כלומר חגים בסדר גודל מקראי, ומנגד מוסיף את מצוות מתנות לאביונים שמטרתה לזכור את התשתית המוסרית החברתית שהיא תנאי הכרחי לבניית המקדש, כפי שזעקו הנביאים. לא קל להפנים את הויתור הזה, אך היהודים קיבלו על עצמם אֵת אֲשֶׁר כָּתַב מָרְדֳּכַי אֲלֵיהֶם. על פי פשט הפסוק נראה שמרדכי ביקש שכולם יחגגו את שני ימי הפורים, כַּיָּמִים אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאוֹיְבֵיהֶם. כלומר מאחר ובשני הימים חגגו היהודים את ההצלה, יש להמשיך לחגוג את שניהם.
ואולם בפועל עם ישראל קיבל על עצמו לחגוג יום אחד בלבד, אבל פיצל בין המקומות השונים. יתכן שניתן להסביר זאת שעם ישראל מדגיש שיש כאן שני סיפורים של פורים – פורים של הגלות ופורים של ארץ ישראל. אלא שכאן חוזר עיקרון ההיפוך, ודווקא יום ט"ו מונהג בערים המוקפות חומה מימות יהושע בן נון. עיקרון ערי החומה הוא עיקרון הלכתי שאומר שיש קדושה בערים אלו, יותר מאשר בשאר ארץ ישראל, ועל כן יש לשלח מתוכן מצורעים לדוגמה. הקדושה הזו הופיעה בעת כיבוש הארץ בימי יהושע, ופקעה בעת החורבן ע"י בבל. כאשר עלה עזרא מגלות בבל, הוא חזר ותיקן את קדושת ערי החומה, וייתכן שהדבר נעשה במקביל לתקנת "פורים דמוקפים" בט"ו אדר. כך, במקום להדגיש את הפורים שהיה בשושן באמצעות יום מיוחד ושונה, הדגש הוא על ירושלים ושאר הערים שמשמרות את רעיון הופעת הקדושה של ארץ ישראל מימות יהושע.
עם רעיון זה אנו מסכמים את הסדרה שעסקה בהתבוננות והכנה לחג הפורים. אכן, מגילת אסתר היא גם מגילת הגלות וגם מגילת המקדש, ולפורים יש את שתי הבחינות. יום זה, פורים דמוקפים, מנכיח דווקא את בחינת פורים הארץ ישראלי, פורים המקדשי. זה לא משנה היכן גרים ומתי חוגגים בפועל, מה שחשוב הוא שביום זה מתחדשת בכל שנה ההארה של פוטנציאל הגאולה השלימה שיכול להופיע אפילו, ואולי דווקא, מתוך המציאות של ההסתר הגדול ביותר.
לנוחיותכם, קיבצתי את כל הקטעים על פורים לחוברת הניתנת להורדה והדפסה, בקישור הזה: https://doronherzog.org.il/purim
חג הפורים מגיע בדיוק 30 יום לפני חג הפסח, שגם בו יש ציון מיוחד ביום י"ד וביום ט"ו. פשט הגמרא שאומרת ש"שואלין ודורשין בהלכות הפסח קודם הפסח שלשים יום", היא שהכוונה היא להלכות *קרבן פסח* ולא להלכות הכשרת הבית מפני החמץ! זהו החיבור שבין חג הפורים שעניינו התעוררות הרצון לבניית המקדש, לבין חג הפסח שעניינו חידוש הברית בין עם ישראל לבין הקב"ה בבית המקדש – בפועל. זוהי עוד סיבה לדעתי שבשנה מעוברת חוגגים את פורים דווקא באדר השני, וזאת על מנת לשמר את הקשר הזה בן 30 הימים.
ואכן אנו נתחיל מחר בע"ה את ההכנה לקראת הפסח, ונתמקד בעיקר לא בחג המצות, כי אם ביום י"ד – יום קרבן הפסח. הולך להיות מרתק במיוחד!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate