היום, י"ד באדר, יום פורים (למעט בירושלים, על כך נדבר מחר). יש משהו מעט מוזר בכך שאנו חוגגים את החג לא ביום שבו אירע נס המהפך (בין אם זה המהפך הרוחני שהתרחש במוצאי פסח ובין אם הנס הצבאי שהתרחש בי"ג אדר), אלא אנו חוגגים את יום השמחה שחגגו היהודים, מה שגורם לפיצול בין ירושלים לבין שאר המקומות, דבר שאין לו מקבילה באף חג אחר.
ניתן להסביר זאת שהדגש של פורים הוא לא ההצלה של היהודים מגזירת הצורר, אלא ההתעוררות העצומה שבאה בעקבותיו והביאה איתה את בניית המקדש בסופו של דבר. אך ההתעוררות הזו היתה חייבת לבוא דווקא לאחר המלחמה בעמלק, נקודה שלא נגענו בה עד כה, והיא מתאימה בדיוק להיום.
הרמב"ם פותח את הלכות מלכים בשלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ: שָׁלוֹשׁ מִצְווֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעַת כְּנִיסָתָן לָאָרֶץ: לְמַנּוֹת לָהֶם מֶלֶךְ … וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁלַּעֲמָלֵק… וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה… ניתן לומר בדרך רמז שזה סדר המאורעות בפורים – מינוי אסתר למלכה, המלחמה בעמלק, ומתוך כך – בניית בית הבחירה בתום 70 השנה לחורבן.
כדי להבין מדוע מחיית עמלק הינה שלב הכרחי בדרך למקדש, נסביר בקצרה את המהות העמלקית כפי שעולה מספרו של הרב יואב אוריאל "כלילת יופי" על מגילת אסתר. הוא מסביר שמאז מגדל בבל, התפצל העולם ל-70 אומות שאמורות להיות מונהגות ע"י עם ישראל. זהו הסדר הטבעי של העולם, ועד סנחריב מלך אשור אף אומה לא ניסתה לערער על הסדר הזה ולהכחיד אומה אחרת.
האיש עמלק נולד כבנו של אליפז ונכדו של עשו, אך הוא נולד מפילגש ולא כחלק מהשושלת המקורית: וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז בֶּן עֵשָׂו וַתֵּלֶד לֶאֱלִיפַז אֶת עֲמָלֵק. מי היא אותה תמנע? בעוד מספר פסוקים אנו נגלה שהיא אחותו של לוטן, שהיה מאלופי החורי. מסביר הרב יואב שבני עשיו למעשה השתלטו על ארץ החורי, ונישואי אליפז לתמנע היו חלק מהמגמה הזו, שבאה לידי ביטוי במיוחד בעמלק שנולד מנישואים אלה. במילים אחרות, עמלק הוא לא *חלק מ-70 האומות אלא עם מלאכותי שנוצר ממגמה של השתלטות* . כבן פילגש, עמלק הודר מהשושלת וכמו הסיפור על יפתח, הוא קיבץ סביבו "אנשים ריקים". למעשה העם עמלק נוצר כל פעם מחדש באמצעות ליקוט ערב רב של נפלטים מהעמים האחרים, ועניינו לערער על הסדר האוניברסלי של החלוקה ל-70 אומות שלכל אחת יש מהות, תפקיד ושטח משלה, ולהשליט כאוס תחת מסווה של אוניברסליות מתחסדת מדומה. זה מסביר כיצד כל פעם שעם ישראל הביס את עמלק אבל לא השמיד אותו *עד הסוף* הוא הצליח להשתקם ולצמוח כל כך מהר, לאסוף אליו את אותם נפלטים מהעמים האחרים, ולחזור ולערער על הסדר של העולם.
זו הסיבה שכל זמן שקיים עוד יהודי אחד בעולם, שמוטבעת בעצם הוויתו בשורת האחדות וההרמוניה האוניברסלית, המהות העמלקית *מוכרחת* למסור את נפשה עבור חזון השמדת החזון העברי. רק כך ניתן להבין כיצד העיזו העמלקים "לקפוץ לאמבט הרותח" ולהילחם בישראל אחרי שיצאו ממצרים בליווי עשרת המכות וקריעת ים סוף. אין כאן שיקולים רציונליים. העמלקים עברו מרחק של מאות קילומטרים ואף יותר, בניסיון לזנב אחרי הנחשלים מישראל. אולי כדי לנסות לגייס אותם כדרכם לשורות העם העמלקי וכך לנכס אליהם את הכח של ישראל. ברור שמדובר היה בהתאבדות, אבל עבור העמלקים אין סיבה לחיות אם לא כדי להשמיד את רעיון ההרמוניה האוניברסלית שעם ישראל נושא איתו, במטרה להשליט את הכאוס ולהכפיף אליו את העולם כולו, בדומה לסנחריב שהצליח "לערבב את האומות". לכן, עשו מה שיכלו כדי לעצור את ישראל רגע לפני הכניסה לארץ והקמת המקדש.
זו הסיבה שהדרך היחידה לתקן את הרוע המלאכותי הזה היא לכלות אותו. כל זמן שיש אפילו עמלקי אחד בעולם, הוא יגייס במהירות את הנפלטים, הנחשלים והאנרכיסטים, ויחזור לאיים על הסדר העולמי, כפי שהמן ניסה לעצור את הקמת המקדש. אמת, זו אחת המצוות הקשות עבור עם ישראל שבמהות שלו הוא עם רחמן, ואכן שאול המלך נפל ממלוכתו בדיוק על הרקע הזה. כל המהות של מלכות ישראל היא לגלות את אור ה' לעולם כולו, ולכן כאשר מתייצבת המלכות היא חייבת לעבור דרך מחיית עמלק, ורק אחרי ה"סור מרע" ניתן לעבור לשלב של "עשה טוב", ולהביא את בשורת האחדות המקדשית לכל העולם.
המלחמה האמיתית בעמלק וממשיכיו, היא לא מלחמה צבאית. בכל הזדמנות, בתקופת התנ"ך ולאחריו, כשצבא ישראל התמודד מול צבא עמלק – התבוסה העמלקית היתה מובהקת (אלא שאם לא עוקרים את העשב הזה מהשורש הוא צומח במהירות מחדש). המלחמה האמיתית היא מלחמה תודעתית. עמלק מבקש לקרר את תשוקת החזון, להטיל ספק בחזון העצום של מלכות ישראל שהעולם כולו מבקש להיות כפוף לה ולקבל מהאור שלה. הוא יכול ללבוש מסכה של התחסדות ומוסר ולהציע באופן שנראה כל כך הגיוני, לקחת בחשבון את ה"לחץ הבינלאומי" ולהימנע מפעולות שעלולות "לערער את הסדר הטוב", בעוד מטרתו האמיתית היא להילחם בבשורת האחדות וההרמוניה שעם ישראל מבקש להביא לעולם.
כנראה שמי שהבין את הנקודה הזו היה מרדכי היהודי מזרע בנימין שסירב לקבל את השלטון העמלקי. נכון, הוא סיכן את עם ישראל כולו, אבל במבט רחב יותר – מה היה קורה לעם ישראל לולא הניעור של מרדכי?? איזו משמעות יש לקיום יהודי שמתמכר לגלות ושוכח את הבשורה האמיתית שלו??? חז"ל מגלים לנו שהסיבה לגזירת המן לא היתה מרדכי אלא היאוש הסופי מבניית המקדש והנכונות להשתתף בסעודת חגיגת החורבן של אחשורוש תוך שימוש בכלי המקדש. מרדכי חייב את היהודי לעמוד עם הגב לקיר ולבחור – או לקבל על עצמו את הייעוד העברי-ישראלי, או להתכחש לזהות שלו ולהיטמע סופית בין הגויים. וברגע האמת – עם ישראל יודע במה לבחור. גם חגי הנביא הבין את הנקודה ואמר לעם ישראל – הגיע הזמן ללכת נגד ההנחיות של המעצמה העולמית שהיא הידידה הגדולה ביותר שלכם!
המלחמה הרוחנית בעמלק נמשכת עד היום, ומופיעה גם כמלחמה צבאית בממשיכי דרכו של עמלק. גדולתו של פורים, בניגוד למה שאנו רגילים לאורך השנה כולה, היא ביכולת דווקא "לזרוק את השכל", להתעלם מהשיקולים הרציונלים ומהכללים הרגילים, וללכת דווקא עם חווית הגוף הישראלי. אותו גוף שהרגיש את החרב על הצוואר, התנער מההתמכרות למנעמי השלטון הפרסי, צם 3 ימים, לבש שק ואפר וזעק, ובסופו של דבר גם החזיק את החרב ונלחם באויבים עד חרמה. זהו גוף קדוש וטהור שמסוגל לשתות "עד דלא ידע" ולהגיע דווקא מתוך כך לשיאים של דבקות רוחנית בה' ודבקות של איש ברעהו (כמובן כאשר זה נעשה בכוונה הנכונה ובתנאים הנכונים).
הרגע של השינוי במגילה מתחיל בציווי של אסתר לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. בפורים יש מצווה ייחודית של משלוח מנות "איש לרעהו". להבדיל ממתנות לאביונים שעניינם חסד, המטרה של משלוח המנות היא להגדיל את הרעות והערבות ההדדית בעם ישראל. הצעה מעשית מומלצת היא להעביר את המוקד במשלוח המנות מקרובי המשפחה והחברים הקבועים בקהילה, אל השכנים שהם לאו דווקא חברים ובני קהילה. כמי שגדל בקהילה דתית, בצעירותי לא הבנתי בשביל מה צריך את המשחק הטרחני של החלפת המשלוחים בין אחד לשני, לוודא שלא שכחנו אף אחד ולסמן וי על הרשימות. רק כאשר הגעתי לישוב מעורב וזכיתי להביא משלוח מנות לאנשים *שקיבלו אותו לראשונה בחייהם(!)* הבנתי את הגאונות שבמצווה הזו. אי אפשר להסביר את גודל ההתרגשות. זו הזדמנות חד פעמית להסיר את המחיצות והמסכות, וליצור קשרים עם אנשים שקרובים אליך פיסית אך רחוקים ממך בגלל הגדרה כזו או אחרת.
אני מאחל לכולנו שנזכה היום "לזרוק את השכל" שיוצר את ההגדרות המפרידות, ולהתחבר לגוף הישראלי הקדוש והטהור שמגלה את האמת הפנימית – אנו לא אנשים נפרדים, אלא תאים על גוף אחד גדול שנקרא עם ישראל.
לחיים לחיים יהודים יקרים!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate