הודעה חשובה בנוגע ל"זכר למחצית השקל" בסיום התרגיל
אנו מתקרבים לחג הפורים ואיתו לקראת סיום המגילה, על אף שנגענו ממש רק בקצה הקרחון של הסיפור המרתק הזה. ראינו שהאופן שבו התגלגלה ההצלה של עם ישראל כולו ביום אחד – י"ג אדר, חייבה את העם כולו בכל מדינות הגלות וכמובן גם בארץ ישראל, להיזכר איך מתנהג עם ריבוני שיודע להגן על עצמו ולהחזיר מלחמה. הזכרנו גם את הציווי של מרדכי דווקא כן לבזוז את השלל, והבאנו את הרעיון שהמטרה היתה שהיהודים יעלו לארץ ישראל עם משאבים רבים שיסייעו להם להקים מחדש את בית המקדש וממלכת יהודה.
מה קורה לאחר סיום הקרבות? הסוף ידוע: יום משתה ושמחה למחרת בי"ד באדר, ובשושן – בט"ו. מתח של כמעט שנה שלימה משתחרר סופית, ומה עושים היהודים? אוכלים! "יוֹם מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". האם זה הסוף ההכרחי? או שניתן היה לדמיין תסריט אחר לעלילה?
ר' צדוק הכהן מלובלין (מחשבות חרוץ אות כ) מביא רעיון מדהים. הוא אומר שחכמי ישראל חשבו לעשות ממש יום טוב ביום פורים, כי חשבו שאסתר הגיעה למדרגה של מלכות שלימה ממש כמו שלמה המלך בזמנו, והרי זו גאולה שלימה! "אֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ דּוֹר בְּנֵי נְבִיאִים לֹא קַבִּילוּ עֲלָיְיהוּ [יוֹם טוֹב] דְאַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה יְשׁוּעָה גְּדוֹלָה עַל יָדָהּ, מִכָּל מָקוֹם לֹא עָלְתָה בְּיָדָהּ בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ…"
אומר ר' צדוק שבנקודה הזו שהיהודים למעשה משתלטים בפועל על האימפריה הפרסית, מרדכי ואסתר שולטים בארמון והיהודים שבכל מקום משמידים את כל אויביהם ופחדם נופל על כל השליטים המקומיים, בנקודה הזו היה פוטנציאל *לבנות את בית המקדש ולהביא את הגאולה השלימה והסופית מייד!* . נדגיש שמדובר בפעולה שדווקא חורגת מהאישור שניתן ע"י המלך אחשורוש, פעולה שיש בה התקוממות ומרידה בכפיפות למעצמה, ולקיחת אחריות ובעלות על הסיפור ההיסטורי של עם ישראל. ואז ניתן היה להקים מחדש את מלכות בית דוד, ולא להישאר בגדר של מדינת חסות.
אך במקום שהמקדש ייבנה ע"י אסתר ומרדכי – ממשיך ר' צדוק: "וְרַק עַל יְדֵי דָּרְיָוֶשׁ בְּנָהּ נִבְנָה. וְאִלּוּ נִתְקָן [בֵּית הַמִּקְדָּשׁ] הָיָה הַכֹּל טוֹב, וְהָרַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהִתְהַפֵּךְ לְטוֹב הָיָה מִתְבַּעֵר מִן הָעוֹלָם לְגַמְרֵי וּכְמוֹ שֶׁנֶּאֱבָד כָּל זֵכֶר (שֶׁל) נְבוּכַדְנֶצַּר כָּךְ הָיָה נֶאֱבָד כָּל זֵכֶר (שֶׁל) אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. *וְאֶסְתֵּר הָיְתָה נִשֵּׂאת לִזְרֻבָּבֶל פְּחָת יְהוּדָה וְהָיוּ מוֹלְכִים עַל כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.* וּכְבָר הָיוּ רְאוּיִים לְכָךְ בְּאוֹתוֹ דּוֹר… אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא".
וואו. אסתר ומרדכי היו יכולים להרוג את אחשורוש, אסתר היתה מתחתנת עם זרובבל והוא היה הופך להיות מלך העולם כמו שלמה בשעתו! ובית המקדש השני היה הופך להיות בית המקדש האחרון, והגאולה השלימה והסופית היתה מגיעה!!! פשוט בלתי נתפס. ובמקום כל זה, אומרת הגמרא שאחת הסיבות שלא אומרים הלל בפורים היא כי "אַכַּתֵּי (עדין) עַבְדֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֲנַן", כלומר עם ישראל בחר להשאיר את אזיקי המעצמה על ידיו במקום לנתץ אותם ולקחת אחריות על גורלו, מרדכי ואסתר נאלצו לסיים את הסיפור בתקנה של חג מאוד משמח ונחמד, משלוחי מנות זה באמת כיף, אבל זה רחוק מאוד ממה שבאמת יכל לקרות כאן.
אז מה גרם להחמצה נוספת של פוטנציאל הגאולה? המגילה כדרכה מגלה לנו רק רמזים. כאשר אנו מסתכלים על מה שקרה בפועל "במלחמת היום האחד" לעומת הציווי של מרדכי, אנו רואים שגם המילה להשמיד לא התבצעה אלא רק "מכת הרג וחרב ואובדן", אבל הפער הבולט ביותר הוא שלמרות הציווי של מרדכי על ביזת השלל, מודגש מאוד ש"בַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם". הפרט הקטן הזה מספר כנראה את כל הסיפור – קשה להוציא את עם ישראל מהגלות ועוד יותר קשה להוציא את הגלות מעם ישראל, ושוב "גרם החטא". במקום השמדת האויב ושימוש במשאבים שלו לבניית המקדש אותה הוא רצה לעצור, היהודים העדיפו להעביר מסר שכל מה שהם עושים זה רק "הגנה עצמית", הם שומרים על "החוק הבינלאומי" וחלילה לא רוצים לעצבן אף אחד או להראות שיש כאן איזה אינטרס או מטרה נסתרת.
כנראה שכשמרדכי רואה את זה הוא מבין שעדין "אין עם מי לעבוד" והרעיון של להשתלט על האימפריה הפרסית ולהעביר את מרכזה לירושלים, ממש כמו שעשו דריוש וכורש לבלשצאר 18 שנה קודם – עם ישראל לא בשל למהלך שכזה. במקום להיות משנה למלך זרובבל, שהינו נצר לשושלת מלכות בית דוד, הוא נשאר "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ".
ושוב חוזרת השאלה: והגאולה מה יהיה עליה? ומה עם ארץ ישראל? ומה עם בית המקדש שלהזכירנו, *עדין נמצא בהקפאת בניה מטעם השלטון הפרסי*??? ומה בכל זאת "הרווחנו" מסיפור המגילה המדהים?
המגילה מסתיימת אבל הסיפור עוד לא נגמר, ואת הפרק הבא שלו אנו נפגוש בתרגיל הבא 🙂
הודעה חשובה לסיום – בחלק מהשנים היום הוא יום תענית אסתר שבו נהוג לתת זכר למחצית השקל. בזמן המקדש היו משתמשים במחצית השקל לרכישת קרבנות הציבור, וכיום שאין מקדש ניתן לתרום את הכסף לצדקה וניתן גם לתרום אותו לעידוד לימוד תורה המעורר את הרצון לבניית המקדש מחדש. למעוניינים בכך ניתן לתרום למיזם תודעת המקדש ולפרויקט "7 דקות מקדש ביום" הנעשה כולו בהתנדבות. הכסף ישמש לצרכי המחקר, ההפקה, התחזוקה הטכנית וההפצה של המיזם. ניתן לתרום בכל צורה שהיא, והדבר המועיל ביותר הוא תשלום קבוע מידי חודש שמאפשר להתרחב ולהתקיים על בסיס קבוע. כל האפשרויות בקישור הזה: https://doronherzog.org.il/donate