בזמן מגילת אסתר עם ישראל נמצא במצב בינים. מצד אחד רובו של עם ישראל שקוע ואחוז בחשכת הגלות, נהנה מסעודת אחשורוש ונאלץ לראות את כלי המקדש בביזיונם, בלי יכולת להגיב.
מצד שני בארץ ישראל מתחיל להאיר אור חדש. יש כבר מזבח, מקריבים קרבנות, הונחה אבן הפינה להקמת המקדש, מתחילים לעבוד בחזרה את אדמת ארץ ישראל ולקיים מצוות התלויות בארץ.
זמן זה מכונה "איילת השחר", זהו הזמן שהוא סוף הלילה מצד אחד ורגע לפני תחילת היום מצד שני. הירח והכוכבים כבר שקעו, והשמש עוד לא זורחת ולכן דווקא עכשיו זהו הזמן החשוך ביותר. זהו בדיוק הזמן של פורים על מעגל השנה, רגע לפני הזריחה של חודש ניסן. הזמן הזה, הוא זמן של סכנה גדולה עבור עם ישראל שבגלות. מדוע?
בפנימיות התורה מבואר עיקרון שנקרא "נסירה", עיקרון שנעמיק בו בתקופת חגי תשרי, וכעת נזכיר אותו בקיצור. הקשר בין כנסת ישראל (שזו הנשמה הכללית של כל עם ישראל) לבין הקב"ה – נמשל לקשר בין איש ואישה, כפי שעולה מהפסוקים בשיר השירים אותם הבאנו בתרגילים הקודמים. ניתן לתאר שני מצבים של קשר. הקשר המלא של חיים משותפים מתוך אהבה, רצון ובחירה נקרא "פנים בפנים". אך ישנו סוג נוסף של קשר הנקרא "אחור באחור" והוא מתאר חיים משותפים שנובעים מהכרח. כמו קשר בין אחים או בין הורים וילדים שהוא קשר שבלתי ניתן לשבירה, כך גם בין בני זוג יכול להיות קשר שנובע ממענה הישרדותי על הצרכים הבסיסיים אחד של השני – צרכים כלכליים, טיפול בילדים, "מה יגידו" וכד'.
בזמן הגלות, הקשר בין כנסת ישראל לקב"ה הוא קשר מינימלי. אין בו את הארת הפנים של ארץ ישראל והמקדש. אין בו גילוי שכינה מלא. אין בו את הברכה העולה מתוך אדמת ארץ ישראל. מה שיש בו זה "ד' אמות של הלכה", צמצום של החיים העבריים המלאים להנהגות יומיומיות של האדם הפרטי. שלב המעבר מהגלות לארץ ישראל ולגאולה, הוא לא עניין טכני של מעבר דירה המוני. זהו שינוי של כל תפיסת העולם, הרוחנית, החברתית, הלאומית, האוניברסלית, הכלכלית, התרבותית, הגופנית – הכל. כאשר אנחנו מדברים על שינוי כזה בהיקף של עם שלם, זה חתיכת תהליך!
תהליך זה מכונה "נסירה" והוא מתואר בפרק ב' בספר בראשית בתיאור של בריאת האישה מן האיש. חז"ל דורשים שאדם הראשון היה "אנדרוגינוס" כלומר הוא היה מורכב מאיש ואישה שהיו מחוברים אחד לשני גב אל גב ("צלע" במובן הזה הוא צד, כמו בפסוק "צלע המשכן"). כדי שיוכלו להיפגש פנים אל פנים, יש צורך קודם כל להפריד ביניהם. תחילת התהליך היא הפלת התרדמה, המכונה בקבלה "דורמיטא" על האיש. התרדמה היא הסתלקות המוחין, סילוק של השגחה מהסוג שהיה רגיל לאורך הגלות, מה שקראנו שקיעת "אור הירח והכוכבים".
השלב הבא הוא למעשה שלב הגאולה, שבו האישה, המסמלת את כנסת ישראל, נבנית מחדש בצורה שלימה יותר ומקבלת "מוחין חדשים". בין לבין ישנו שלב מסוכן, ההנהגה של ה' לעם ישראל היא כבר לא הנהגה של גלות, אבל גם עוד לא בגאולה שלמה. בדיוק בשלב הזה, על פי הסבר האריז"ל, ניסו המן ואחשורוש לחבל בתהליך, ולהשמיד את עם ישראל לפני שיספיקו להשלים את תהליך הגאולה והקמת המקדש. זו הטענה שהמדרש שם בפה של המן: "אלוקיהם ישן".
תופעה דומה מצאנו בדור הקודם כאשר מצד אחד בארץ ישראל התחיל להתעורר תהליך גאולי של שיבת עם ישראל לארצו, ומצד שני רוב עם ישראל נותר בגלות, ופתאום נוצרה מציאות של הסתרת פנים שהביאה לגזירה נוראית וסכנה כליה – השואה.
אך הגזירה של המן היתה חמורה אף יותר. למעשה מדובר בגזירה נוראה שכמוה לא היתה, לא בזמן גלות מצרים, לא בחנוכה ואפילו לא בזמן השואה, שם הצליחו הנאצים ימ"ש להשמיד במשך מספר שנים כשליש מעם ישראל לצערנו הרב. אך אצל המן מדובר על ניסיון להשמדת *כל עם ישראל, כולל הטף, הנשים והזקנים* ביום אחד!!!
דווקא בדורנו ראינו ניסיון לגזירה דומה במלחמה שפרצה בשמחת תורה תשפ"ד. גם פה מדובר על צורר יהודים פרסי שביקש להשמיד את כל היהודים מטף ועד זקן ביום אחד ושללם לבוז, באמצעות שליחים הנמצאים במקומות שונים והיו אמורים לתקוף באותו היום מכל כיוון. עצתו הופרה בסיעתא דשמיא ובזכות מסירות הנפש האדירה של לוחמים ואזרחים, אך במחיר כבד מנשוא. מעניין להתבונן מה היתה ה"דורמיטא" בתקופה זו אך כנראה שיש צורך במבט מרוחק יותר כדי להתבונן בזה. אשמח לשמוע מחשבות ושיתופים.
נחזור לתקופת שיבת ציון: הניגוד בין ההנאה של היהודים מסעודת אחשורוש החוגגת את חורבן המקדש ועצירת תהליך הגאולה, לבין המציאות הקשה בארץ ישראל של חוסר אונים מול הקפאת הבניה, דלות, עוני ובצורת והתנכלות של העמים בארץ לאותם אלה שכן עלו, הניגוד הזה מעורר את הדין ומביא את הגזירה הנוראה הזו.
אלא שאם נתבונן בפסוקים המתארים בספר דברים את היציאה מהגלות, נראה שהשיבה לארץ ישראל מחייבת גם שיבה רוחנית: וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ *וַהֲשֵׁבֹתָ* אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. *וְשַׁבְתָּ* עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ. *וְשָׁב* ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת *שְׁבוּתְךָ* וְרִחֲמֶךָ *וְשָׁב* וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. עד סוף הפרשיה יחזור השורש "שיבה" 7 פעמים. ברור שהשיבה אל הארץ והשיבה אל ה' הולכות יד ביד כתהליך אחד.
גם בנבואת ירמיהו על הגאולה בתום 70 השנה, אנו מוצאים ביטויים מאוד דומים: וּקְרָאתֶם אֹתִי וַהֲלַכְתֶּם וְהִתְפַּלַּלְתֶּם אֵלָי וְשָׁמַעְתִּי אֲלֵיכֶם. וּבִקַּשְׁתֶּם אֹתִי וּמְצָאתֶם כִּי תִדְרְשֻׁנִי בְּכָל לְבַבְכֶם. וְנִמְצֵאתִי לָכֶם נְאֻם ה' *וְשַׁבְתִּי* אֶת *שְׁבוּתְכֶם* וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הַגּוֹיִם וּמִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּי אֶתְכֶם שָׁם נְאֻם ה' *וַהֲשִׁבֹתִי* אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִגְלֵיתִי אֶתְכֶם מִשָּׁם.
הנביא מתאר את תהליך התשובה הרוחנית שיגיע במקביל לתהליך השיבה אל הארץ. והנה לא מצאנו שום התעוררות רוחנית בזמן שיבת ציון, ואפילו להיפך! השאלה היא – האם תהליך הגאולה תלוי בתשובה? ואם כן – כיצד ניתן לעורר תהליך תשובה גורף בכל העם המפוזר ב127 מדינות, ועוד בתקופה שבה אין ווטאסאפ ורשתות חברתיות..??
בשאלות האלה ועוד נתמקד בתרגיל הבא.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate