סיימנו את התרגיל הקודם עם מעין "חידה" – כמה יהודים נענו להצהרת כורש וקמו ויצאו מתוך גלות בבל? התשובה מופיעה בפרק ב בספר עזרא לאחר פירוט המשפחות השונות שעלו: כָּל הַקָּהָל כְּאֶחָד אַרְבַּע רִבּוֹא אַלְפַּיִם שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים – 42,360 איש. מה ניתן לומר על המספר הזה?
בגלות החרש והמסגר בה הוגלתה שכבת המנהיגות של העם, מתואר שהוגלו כ10,000 איש. לא ברור כמה הוגלו בחורבן הסופי של ממלכת יהודה לאחר החרבת המקדש, וכמה יהודים היו בסופו של דבר בבבל לאחר 70 שנות התבססות. מה שברור הוא, שרובו של עם ישראל, ובמיוחד שכבת המנהיגות ועמוד השדרה הרוחני והכלכלי של העם – *בחרו להישאר בגלות למרות הצהרת כורש* .
הגמרא במסכת סנהדרין אומרת ש"רְאוּיִים הָיוּ יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם נֵס בְּבִיאָה שְׁנִיָּה כְּבִיאָה רִאשׁוֹנָה אֶלָּא שֶׁגָּרַם הַחֵטְא". כלומר פוטנציאל הגאולה של "הביאה השניה" – היציאה מגלות בבל, היה כמו של יציאת מצרים! ומהו אותו החטא שגרם? יש על כך הסברים שונים, ואולם נראה בפשטות שהחטא הוא "שלא עלו כחומה" כלומר הקושי להיפרד מהגלות. קושי זה מתואר בשיר השירים שהיא כידוע משל ליחסי הקב"ה וכנסת ישראל. הפסוק מתאר את המצב בגלות שנמשל לשינה, במהלכה הלב עדין ער ומתגעגע: אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר. בתוך השינה הזו מגיע הרגע להתעורר ולהפוך את החלום למציאות! זהו קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק: פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי, שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה! אך ברגע האמת, מופיע לפתע קושי לעשות את השינוי: פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם? והתוצאה היא טרגית: דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו. יש ניסיון להתעוררות ותיקון: קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל. פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי… אבל זה כבר מאוחר מידי: וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי, יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי
תהליך הגאולה מורכב מרצף של הזדמנויות שלא נענות. הרב יואב אוריאל בספרו "כלילת יופי" על מגילת אסתר, מביא פירוש שכבר בעת שדריווש הראשון (דריווש המדי) פרסם את הצו "אֲשֶׁר בְּכָל שִׁלְטוֹן מַלְכוּתִי יִהְיוּ זָעִים וִירֵאִים מִלִּפְנֵי אֱלֹהָיו שֶׁל דָּנִיֵּאל" בעקבות הצלתו של דניאל מגוב האריות, עם ישראל יכל להתעורר ולהחליט שהוא עולה לארץ ישראל בלי לבקש רשות ובלי לחכות לקריאה מפורשת, שהרי עברו 70 שנה למלכות בבל, ואף אחד לא היה מתנגד להם. עליה המונית שכזו ללא תלות באישור השלטון – היתה מייצרת ריבונות לאומית בארץ ישראל *ללא שיעבוד למלכות פרס.*
לאחר שהוחמצה הזדמנות זו, נוצרה הזדמנות חדשה בעת עלית כורש לשלטון והצהרתו, אך כאמור – היא מומשה באופן חלש מאוד. אמנם העולים לארץ תכננו להקים את מקדש שלמה מחדש, ולשם כך יצרו קשר עם ממלכת צור במטרה להביא ארזי לבנון, אך בפועל לא היו את הכוחות והאמצעים למפעל בניה שכזה. הם מתחילים בהקמת המזבח והקרבת קרבנות, ונערכים לתהליך בניית המקדש. העמים שהיו בארץ מאז חורבן ממלכת ישראל בשומרון, מבקשים להצטרף לבניית המקדש, אך הנהגת העולים מסרבת. דבר זה גורם באופן טבעי לטינה ויריבות קשה בין העולים לבין העמים שהיו בארץ, והם עושים הכל כדי לעצור את בניית המקדש: וַיְהִי עַם הָאָרֶץ מְרַפִּים יְדֵי עַם יְהוּדָה וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת. וְסֹכְרִים עֲלֵיהֶם יוֹעֲצִים לְהָפֵר עֲצָתָם כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס.
דבר זה מגיע לשיא בפסוק אותו ראינו בתחילת הסדרה: וּבְמַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בִּתְחִלַּת מַלְכוּתוֹ כָּתְבוּ שִׂטְנָה עַל יֹשְׁבֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלָ͏ִם. במכתב המופיע בספר עזרא, מובאת טענה מעניינת והיא שיהודה היא מדינה "מרדנית", שעלולה למרוד במלך. נראה שלא מדובר בטענה מופרכת שהרי אכן יש היסטוריה של מרידות לממלכת יהודה, וברור שהתקווה הבסיסית של עם ישראל היתה לחזור לימי הגדולה של שלמה המלך ולא להישאר לנצח תחת חסות מלך פרס. ועם זאת, ברור גם שבפועל – ההתנהלות היתה כפיפות מוחלטת וקבלת המרות של המלך. בעקבות מכתב השטנה, נשלח צו מאת המלך אחשוורוש לעצור את בניית המקדש בירושלים, שהוקפאה עד השנה השניה למלך דריווש השני!
העובדה שהקמת המקדש היתה תחת חסות המלך הפרסי וללא עצמאות וריבונות, הביאה לתלות מוחלטת בגחמות שלו, ולעצירת הבניה למשך 18 שנה! אין ספק שאם היו עולים "כחומה" (כאיש אחד) עוד לפני הצהרת כורש, אי אפשר היה לעכב את הבניה, ונראה שגם אם כל עם ישראל היה מתעורר ועולה בעקבות הצהרת כורש – גם כן היה קשה למנוע ולעצור התארגנות חזקה שכזו. יתירה מזו, נראה שההצקות מצד "צרי יהודה ובנימין" הם למעשה שיקוף של הגמגום וחוסר הביטחון של עם ישראל בנוגע לחזרתו לארץ ישראל ובניית המקדש. כך שגם ההתעוררות החלשה שכן התרחשה בעקבות הצהרת כורש, בסופו של דבר התמסמסה אל מול המניעות הפוליטיות.
על הרקע הזה אנו מוצאים את מרדכי בשושן הבירה, *לאחר שכבר עלה לארץ עם זרובבל!* חז"ל מסבירים שהוא הגיע לשושן על מנת להציג את עמדת היהודים ולנסות לשכנע את המלך לאפשר את המשך בניית המקדש בירושלים, אל מול שליחיהם של צרי יהודה שהם המן ובניו!
במילים אחרות – מרדכי הוא לא סתם "איש יהודי", אלא הוא נציגם של ארץ ישראל ושל בית המקדש – בשושן, והסכסוך מול המן הוא לא סתם עניין של אגו אלא מאבק על חזרתו של עם ישראל להיסטוריה האוניברסלית באמצעות הקמת בית המקדש בירושלים מחדש!
רק לאחר השלמת הרקע הזה אנו יכולים להיכנס לתוך סיפור פורים ולהתחיל לקרוא את מגילת אסתר בהקשר המלא שלה… במהלך הלימוד שלנו כאן, לא נוכל להתעכב על כל הפסוקים אך ננתח אירועים מרכזיים במגילה על רקע נושא הפסקת בניית המקדש בירושלים.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate