בתרגיל הקודם ראינו שלא רק עונשים ואירועים קשים מסתתרים מאחורי אירועים שנראים טבעיים ואנושיים מבחינה היסטורית, גם תהליכים גאוליים כמו היציאה מגלות בבל – היה תהליך שהתלבש בתוך המציאות הטבעית, לעומת היציאה ממצרים לדוגמה. המצב הזה יצר מציאות שאת הצהרת כורש ניתן היה להסביר בכל מיני צורות, ולא בהכרח לשמוע את קול ה' הדופק על דלת ליבו של עם ישראל ומזמין אותו להתעורר מתרדמת הגלות.
אז מה היתה באמת תגובתו של עם ישראל?
הפרק הראשון בספר עזרא נראה מבטיח: וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ לַעֲלוֹת לִבְנוֹת אֶת בֵּית ה' אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלָ͏ִם. וְכָל סְבִיבֹתֵיהֶם חִזְּקוּ בִידֵיהֶם בִּכְלֵי כֶסֶף בַּזָּהָב בָּרְכוּשׁ וּבַבְּהֵמָה וּבַמִּגְדָּנוֹת לְבַד עַל כָּל הִתְנַדֵּב. וְהַמֶּלֶךְ כּוֹרֶשׁ הוֹצִיא אֶת כְּלֵי בֵית ה' אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר מִירוּשָׁלַ͏ִם, וַיִּתְּנֵם בְּבֵית אֱלֹהָיו.
הפסוקים מתארים התעוררות של עם ישראל לקראת העליה לארץ לבניית המקדש, ואת הוצאת כלי המקדש שלקח נבוכדנצאר, על מנת להעלותם לירושלים!!
אלא שכבר בפסוק הבא משהו במציאות הזו מתחיל להיסדק. הממשל הפרסי היה מסודר מאוד, והכלים נספרים ונרשמים ע"י פקידי המלך. אך כשאנו מביטים ברשימה, נראה שמשהו חסר כאן: וְאֵלֶּה מִסְפָּרָם אֲגַרְטְלֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים אֲגַרְטְלֵי כֶסֶף אָלֶף מַחֲלָפִים תִּשְׁעָה וְעֶשְׂרִים. כְּפוֹרֵי זָהָב שְׁלֹשִׁים כְּפוֹרֵי כֶסֶף מִשְׁנִים אַרְבַּע מֵאוֹת וַעֲשָׂרָה כֵּלִים אֲחֵרִים אָלֶף. כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת הַכֹּל הֶעֱלָה שֵׁשְׁבַּצַּר עִם הֵעָלוֹת הַגּוֹלָה מִבָּבֶל לִירוּשָׁלָ͏ִם.
מה הם אותם אגרטלים, מחלפים וכְּפוֹרים? לא ברור לחלוטין. מה שברור הוא שאין כאן שולחן, מנורה, מזבח, כיור וכו'… אלא כלים שהם יחסית שוליים ולא מוכרים, כנראה כלי קיבול כאלו ואחרים.
הפרק הבא עובר לתאר את שיירת העולים מגלות בבל לארץ ישראל במטרה לבנות את המקדש! גם כאן הפרק מתחיל בצורה מרשימה ומעוררת תקווה: וְאֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה הָעֹלִים מִשְּׁבִי הַגּוֹלָה אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְבָבֶל וַיָּשׁוּבוּ לִירוּשָׁלַ͏ִם וִיהוּדָה אִישׁ לְעִירוֹ.
הפסוק הבא עובר לתאר את מנהיגי העולים בשמותיהם, "אֲשֶׁר בָּאוּ עִם זְרֻבָּבֶל". הפסוק מזכיר כבדרך אגב אדם בשם זרובבל. לא מוזכר שם אביו, תפקידו, ייחוסו או מעמדו, אבל ברור שהוא מנהיג העולים. ובכן, אותו זרובבל הוא לא פחות מאשר נכדו או נינו של יכניה מלך יהודה שהוגלה ע"י נבוכדנצאר בגלות החרש והמסגר! במילים אחרות, הוא יורש העצר של מלכות בית דוד, ועמידתו בראש העולים לירושלים מציבה מסר מאוד ברור על הכוונה לא רק לבנות את בית המקדש, אלא למעשה לכונן מחדש את מלכות בית דוד, או לפחות ליצור את התנאים שיאפשרו את זה. כמובן שזהו מסר מאוד בעייתי בתור בני חסות של האימפריה הפרסית, ולכן ברור למה הפסוקים מצניעים את המידע הזה העולה במפורש מספרים אחרים בתנ"ך. האדם הבא ברשימה הוא "יֵשׁוּעַ" שהוא למעשה יהושע בן יהוצדק, שאמור להתמנות בתור הכהן הגדול! זהו מבנה ההנהגה הדו ראשי הקלאסי של עם ישראל – מלך וכהן גדול.
הרשימה ממשיכה עם מנהיגים נוספים שככל הנראה היו חכמי הסנהדרין: נְחֶמְיָה, שְׂרָיָה, רְעֵלָיָה, *מָרְדֳּכַי בִּלְשָׁן,* מִסְפָּר, בִּגְוַי, רְחוּם, בַּעֲנָה.
והנה סוף סוף אנו סוגרים את המעגל עם *מרדכי בלשן* שלפחות לפי חז"ל, הוא הוא מרדכי היהודי אשר בשושן הבירה, והנה עוד חלק חשוב בפאזל – מרדכי שהיה תלמיד חכם צעיר אך חשוב מאוד בתקופת בית ראשון, ואולי אחד מחכמי הסנהדרין – הוגלה לבבל בגלות החרש והמסגר, משם הגיע לשושן הבירה והיה חלק ממנגנון השלטון הפרסי, מה שאיפשר לו ללמוד שפות רבות. הוא היה בין הראשונים להיענות לקול הדוד הדופק בדלת באמצעות הצהרת כורש, ועמד בראש שיירת העולים לירושלים יחד עם זרובבל ויהושע. בארץ ישראל הוא הפך להיות אחד מראשי הסנהדרין.
המשנה במסכת שקלים מוסרת לנו עדות על בעלי התפקידים במקדש: אֵלּוּ הֵן הַמְמֻנִּין שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ… פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּין; פְּתַחְיָה זֶה מָרְדְּכַי. לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ פְּתַחְיָה? שֶׁהָיָה פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן וְיוֹדֵעַ שִׁבְעִים לָשׁוֹן. מסביר פרשן המשנה ר' עובדיה מברטנורא: וְהָיָה צָרִיךְ שֶׁיִּתְמַנֶּה עַל זֶה חָכָם גָּדוֹל וּבָקִי, כְּפִי שֶׁכָּתוּב בְּמַסֶּכֶת אָבוֹת "קִנִּים וּפִתְחֵי נִדָּה הֵן הֵן גּוּפֵי הֲלָכוֹת." כלומר ברור שמרדכי היהודי הוא אחד מהמנהיגים התורניים החשובים ביותר בארץ ישראל בתקופת שיבת ציון.
אם כך, מה הוא עושה בשושן הבירה בתחילת סיפור פורים? אלו חתיכות שעדיין חסרות בפאזל ואליהן נגיע בקרוב.
הפסוקים הבאים מתארים את המשפחות השונות שעלו יחד עם חסרי הייחוס, ובסופן סיכום מספרי של כל העולים בשיירה. ממצרים יצאנו 60 ריבוא (600,000) גברים, בנוסף לנשים ולטף. וכמה יצאנו ביציאת בבל הראשונה? את התשובה המספרית ומשמעותה הרוחנית אנו נראה בתרגיל הבא.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate