בסיום התרגיל הקודם הזכרנו שאלה מעניינת: מדוע תיקנו חז"ל לומר בברכת "על הניסים" שהחשמונאים "הדליקו נרות *בחצרות* קדשך". הרי הדליקו את נרות המנורה בתוך ההיכל ולא בחצר המקדש?
על שאלה זו ניתנו מספר תשובות ופרשנויות לאורך השנים, וזה לא המקום לפרוש את כולן. להבנתי התשובה היא חלק מהבנת הקשר העמוק בין חג החנוכה לבין חג הסוכות. ישנן הקבלות רבות מאוד בין שני החגים, והעיקרית שבהן היא קשר שמפורש בקטע מפורסם מתוך ספר חשמונאים ב':
(ח) וּמֵאֵת ה' הָיְתָה זֹאת לְחַטֵּא אֶת הַבַּיִת בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַהוּא אֲשֶׁר טִמְּאוּ אִתּוֹ הַגּוֹיִים, וְהוּא יוֹם הָעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לְיֶרַח כִּסְלֵו. (ט) וַיָחוֹגּוּ חַג לָה' שְׁמוֹנַת יָמִים *כִּימֵי חַג הַסֻּכּוֹת,* וַיִּזְכְּרוּ אֶת הַיָּמִים מִקֶּדֶם בְּחַגְגָּם אֶת חַג הַסֻּכּוֹת בֶּהָרִים וּבַמְּעָרוֹת, וַיִתְעוּ בַּיְּשִׁימוֹן כִּבְהֵמוֹת שָׂדֶה. (י) וַיִּקְחוּ עַרְבֵי נַחַל וְכַפּוֹת תְּמָרִים וַיָשִׁירוּ שִׁיר שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לָה', אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם עֹז וּתְשׁוּעָה לְטַהֵר אֶת בֵּית מִקְדָּשׁוֹ. (יָא) וַיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה לָחֹג אֶת הַחַג הַזֶּה מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה.
קטע זה מראה מדוע נקבע חנוכה כחג שמונת ימים: כי הוא היה מעין שחזור והשלמה של חג הסוכות (ושמיני עצרת) אותו נאלצו לחגוג בהרים במקום במקדש! ולכן הם אפילו לקחו "ערבי נחל וכפות תמרים" כדי לחגוג את שמונת ימי השמחה על טיהור המקדש וחנוכתו מחדש! נשים לב – לא מדובר פה בארבעת המינים! כי אם בערבי נחל וכפות תמרים המזכירים את מצוות הערבה וחריות הדקל שהם חלק משמחת בית השואבה בחג הסוכות!
כעת ניתן להבין טוב יותר את הדלקת הנרות ב"חצרות" המקדש, כלומר בעזרה. בסדרה על סוכות ראינו את המשמעות הגדולה של מצוות "שמחת בית השואבה" שהיתה המוקד של אירועי סוכות במקדש. חלק מרכזי ביותר ממצווה זו היה להאיר את חשכת הלילה עם כמויות עצומות של שמן זית שהודלק בנרות גבוהים ועצומים שהיו בעזרה, עד כדי כך שכל ירושלים הוארה מאור זה, באופן ש"לילה כיום האיר". כעת שזכו החשמונאים לחזור למקדש וביקשו "להשלים" את חג הסוכות שנלקח מהם, הם חגגו את שחרור המקדש באותו אופן שחוגגים בחג הסוכות במקדש מידי שנה!
נקודה זו מזכירה שוב את הקשר העמוק בין חג הסוכות, שהוא זמן תחילת מסיק הזיתים לבין חג החנוכה – סיום המסיק, וכמובן שישנם עוד קשרים והקבלות רבות בין החגים.
כפי שהזכרנו בתרגיל הקודם, גם אנו מדליקים את נרות החנוכה מחוץ לפתח הבית, על מנת להאיר את אור "בית המקדש מעט" – הבית היהודי, החוצה – לעולם כולו. כמובן שמעבר להארה החוצה, יש גם משמעות לאור הפנימי של המקדש כמקום חיבור בין עם ישראל לבין הקב"ה, כשם שיש משמעות לאור של החיבור בין האדם לאשתו ב"בית המקדש הפרטי". משמעות זו באה לידי ביטוי הלכתי "בשעת הסכנה" – זו מציאות שבה העולם שבחוץ לא פתוח עדין לקבל את השפעת האור הזה, ואז ניסיון שכזה עלול להביא לסכנה. בזמן כזה מדליקים את הנר בתוך הבית פנימה ומתחזקים בפני עצמנו מאור המקדש. וכך עם ישראל נהג לאורך הגלות.
כעת כשאנו בארץ ישראל, אנו עוברים את השינוי שעניינו להתחזק מאור המקדש, ומתוך כך להתחיל להתרגל לרעיון להאיר את האור החוצה ולקיים מערכת יחסים טובה עם אומות העולם – מערכת יחסים שבה יש השפעה רוחנית מאיתנו החוצה (כפי שהארכנו והעמקנו בעניין בתרגילים שאחרי סוכות), ולכן אנו רואים יותר ויותר הקפדה על ההלכה המקורית של הדלקת נרות החנוכה דווקא בפתח הבית כלפי חוץ.
הערב כשנדליק את הנרות נוכל להוסיף לכוונתנו גם זכרון של הדלקת הנרות "בחצרות קדשך" – כמעין הד לשמחת בית השואבה העצומה של סוכות שחוזרת ומאירה גם בחנוכה דרך הדלקת שמן הזית בנרות החנוכה, ומתוך כך להתפלל שנזכה להאיר את אור המקדש לעולם כולו!
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate