מנורת הזהב היתה לאורך כל ההיסטוריה הסמל הדתי והלאומי של עם ישראל, ולא סתם בשער טיטוס המנורה מסמלת את הניצחון על ממלכת ישראל (מעניין לדעת שהסמל "מגן דוד" הפך להיות סמלו של העם היהודי רק במאה ה-19, כלומר ב-250 שנים האחרונות). בתורה עצמה אנו לא מוצאים התייחסות מיוחדת למנורה מעבר לכלי המקדש, אך בבית שני שם לא היה ארון בקודש הקדשים, המנורה היא הכלי המרכזי המסמל את שכינת ה' בבית המקדש. בשבת חנוכה נוהגים לקרוא נבואה מיוחדת של הנביא זכריה שעוסקת במנורת זהב כעין זו שהיתה במקדש.
כדי להבין משהו ממשמעות הנבואה הזו, נתחיל קודם עם תמונה "ממעוף הציפור" על ספר זכריה שכולל בתוכו מראות נבואה מופלאים וססגוניים ביותר המזכירים את המראות מספר יחזקאל!
זכריה התנבא במקביל לנביא חגי, בתקופת שיבת ציון. רוב הספר הוא רצף נבואי של מראות שונים שנאמרו ביום כ"ד שבט בשנה השניה לדריוש מלך פרס. חודשיים בדיוק לאחר נבואת חגי בכ"ד כסלו, על "יום יסוד היכל ה'", אותה הזכרנו בלימוד לקראת חנוכה.
את המראות השונים סידר הרב יואל בן נון כסדר של מנורת שבעה קנים, כאשר כל זוג קנים הוא מראות המקבילים אחד לשני, ואילו הקנה האמצעי הוא למעשה המראה הנבואי שעוסק במנורת שבעת הקנים! הנבואה הזו (זכריה ב') היא הנבואה שנקבעה כהפטרה בשבת חנוכה. המסר הכולל של כלל המראות עוסק בחזרת השכינה לבית המקדש בירושלים, כאשר הפסוק החותם את הנבואה מתנה את התגשמותה בכך שאכן ישמעו בקול ה' וישמרו את מצוותיו.
נבואת המנורה היא למעשה נבואה כפולה, המיועדת לשני אנשים: זרובבל בן שאלתיאל, המנהיג מזרע בית דוד שאמור לחדש את המלוכה, ויהושע בן יהוצדק שהוא הכהן הגדול.
בתחילת ההפטרה מתואר כיצד ה' יחזור לשכון בציון, וביום ההוא יבואו עוד "גויים רבים" שכנראה יבקשו גם הם לעבוד את ה' (הארכנו בנושא בסדרה שאחרי סוכות). ואז הנביא רואה את יהושע הכהן הגדול שהוא "אוד מוצל מאש" (כנראה אש החורבן או אש הגלות) ולבוש "בגדים צואים" (מלוכלכים, כנראה מאותה אש. ויש מחז"ל שפירשו שהכוונה לחטא נישואי תערובת של בניו). השטן עומד על ימינו "לשטנו" וה' גוער בשטן שלא יפריע! הוא מצווה להלביש את יהושע בגדים טהורים במקום אותם "בגדים צואים". ה' מזהיר את יהושע שאם ישמור את מצוות ה' – יזכה להלך בין המלאכים. החלק הזה מסתיים בכך שהקב"ה "ימיש" (יעלים) את עון הארץ ביום אחד (אולי בדומה להחלפת הבגדים המלוכלכים בבגדים נקיים), ונראה שהכוונה הוא ליום הגאולה האחרונה, כי לאחר מכן "תִּקְרְאוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה".
לאחר מכן הנבואה עוברת לעסוק בזרובבל – המנהיג שעלה מבבל, מזרע בית דוד. בתפילת שחרית אנו מתפללים "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח". מלכות בית דוד היא דבר שצומח, מתחיל כזרע קטן שהולך וצומח, הולך ומתחזק, עד שהופך לעץ גדול וחזק, ונראה כי המקור לכך הוא הנבואה שלנו בה הוא מכונה "עבדי צמח".
המלאך מעיר את זכריה באמצע החיזיון, "כאיש אשר יעור משנתו" ושואל אותו "מה אתה רואה??". וזכריה עונה: "מנורת זהב כולה". זכריה רואה מנורה כדוגמת מנורת המקדש, העשויה מקשה זהב. למנורה יש 7 נרות. אך זוהי מנורה מיוחדת: כי מעל המנורה ישנה "גולה", שמשני צידיה יש שני שיבולי זיתים (ומכאן ההשראה לסמל מדינת ישראל) ממנה יוצאים שבעה "מוצקות" והכוונה כנראה למעין צינורות שמזרימים כל הזמן שמן מאותם זיתים אל הגולה ומשם אל שבעת הנרות. במילים אחרות, זוהי מנורה שאורה הוא אינסופי והשמן שבה לא ייגמר לעולם!
ומה משמעות המנורה? על כך מפורש בהפטרה: "זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת". זרובבל מנהיג ישראל נדרש לאתגר עצום שנראה בלתי אפשרי, לקומם את מלכות ישראל ללא כח צבאי, ללא כח מדיני, תחת אימפריה עולמית ואל מול התנכלות של העמים שהשתלטו על הארץ בזמן שעם ישראל היה בגלות. (נשמע מוכר?..)
אל מול האתגר הזה לא יעזרו "החיל והכח"! אלא רק דבר אחד "רוח ה'", שתהפוך כל הר גדול, כל אתגר שנראה בלתי אפשרי – למישור. כאשר עסקנו בבית ראשון, הצענו שהוא היה צריך להיבנות דווקא ע"י שלמה ולא ע"י דוד, כדי לבטא את הרעיון שהמקדש נבנה לא בזכות הכח אלא בכח הזכות. נראה שרעיון זה חוזר כאן – המנורה המייצגת את השראת השכינה בעם ישראל והארתה לעולם כולו, דולקת מאליה ולא באמצעות הדלקת האדם! השמן הזורם אל המנורה מגיע באופן "אוטומטי" מתוך שני (עצי) הזיתים העומדים מימין ומשמאל. על פי כל המפרשים, זיתים אלו רומזים למוסדות המלוכה והכהונה שעקרונית אמורים להימשח בשמן המשחה (אם כי בפועל בבית שני לא היה שמן המשחה, אולי כי נבואות "הבית האחרון" לא התממשו במלואן בסופו של דבר…).
אם כך, המסר לזרובבל הוא שתפקידו הוא אמנם להיות מלך, אך כזה שמשמש כשליח המשרת את "אדון כל הארץ" *ביחד עם* יהושע הכהן הגדול. שניהם יחד אמורים להיות הצינורות דרכם השמן האלוקי זורם מאליו, ללא מאמץ, ומאיר דרך מנורת המקדש והשראת השכינה בעם ישראל, את אור ה' בעולם. נשים לב להדגשה על כך שחייבים להיות *שני זיתים,* וזאת, אולי, בניגוד לחשמונאים שהיו כהנים וביקשו להיות *גם* מלכים.
כאמור, נבואה זו היא הלב של כל רצף המראות שקיבל זכריה הנביא בכ"ד שבט, וחז"ל שיבצו אותה כהפטרת שבת חנוכה, אולי כדי שנבין שנס חנוכה, גם נס הניצחון הצבאי וגם נס אור המנורה הבלתי נגמר (נס פך השמן), הם המשך של אותו מסר שמקבל הנביא זכריה בתחילת בית שני: "לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת".
בשולי הדברים נאיר נקודה מעניינת והיא שמדינת ישראל בחרה לה את מראה הנבואה הזה כסמל המדינה, ואולי באופן לא מודע קיבלה על עצמה את המפתח להצלחתה – אם היא תהיה צינור המזרים את השמן האלוקי אל המציאות – אורה יאיר וכל הר יהפוך למישור, אך אם תנסה להצליח בזכות "החיל והכח" האנושיים… נו, אין צורך להשלים את המשפט, ההיסטוריה הקרובה מדברת בעד עצמה.
לסיום, האם יתכן שהנביא זכריה למעשה ביקר במראה הנבואה בבית מקדש של מעלה, ושם ראה את המנורה הנמצאת בבית מקדש של מעלה??? מנורה אשר דולקת לא מכח הדלקת האדם אלה "מאליה" באמצעות רוח ה'. אם כן, נוכל לומר שאותה מנורה ממשיכה להשפיע את אורה לעם ישראל מתוך אותם שני "בני יצהר". רוח ה' היא הנותנת לעם ישראל את הכח לעשות "את החיל הזה", וכאשר אנו קוראים את ההפטרה בשבת חנוכה אנו יכולים להרגיש כיצד אור המנורה של בית מקדש של מעלה ממשיך להאיר לנו את הדרך הארוכה עד להחזרת אור המנורה גם בבית מקדש של מטה!
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate