את התרגיל הקודם סיימנו עם השאלה – מה גרם לשינוי העצום בתודעה היהודית בתקופת החשמונאים, מתודעה גלותית של בני חסות של האימפריה השלטת שמקבלים בהכנעה את הגזירות השונות, לתודעה עצמאית שנלחמת ומחזירה מלחמה בשביל לשמור על הערכים החשובים? כדי לענות על השאלה, נבחן מספר מקורות המתארים את רגע השינוי.
ישנו ספר שנקרא "אוצר מדרשים" שיצא בשנת 1915 ע"י יהודה דוד איזנשטיין, שהוא לקט של מדרשים ממקורות שונים מסודרים לפי נושאים. בחלק על חנוכה מופיעים כמה מהמדרשים המפורסמים על חנוכה, שחוזרים על עצמם בגרסאות שונות. אחד המדרשים מתאר את השתלשלות הגזירות. מאחר והמדרש ארוך אביא חלקים ממנו, ומי שרוצה יכול לעיין במקור כאן: https://www.sefaria.org.il/Otzar_Midrashim%2C_Chanukah%2C_Midrash_The_Tale_of_Chanukah.3?lang=he
המדרש מתחיל בכך שהיוונים ביקשו לעקור את האמונה של היהודים בה' ולגרום להם להאמין בעבודה זרה של היוונים. הם התחילו מגזירה קלה כביכול, לבטל את המנעולים של הבתים. המטרה היתה למנוע פרטיות ואינטימיות בבתים וליצור תחושה של הפקרות. התגובה של היהודים היתה לעקור את הדלתות של הבתים ובכך "להרוס את המשחק". אחרי 3 שנים (!) ראו היוונים שהיהודים לא נשברים, וחידשו גזירה לכתוב על קרן השור "אין לי חלק באלקי ישראל". אז היהודים מכרו את כל הבהמות! והיו צריכים ללכת ברגל ולעבוד בשדה בעצמם. מה עשה הקב"ה בתגובה? שלח להם צבאים ויונים דרך פתחי הבתים הפתוחים, כך שלפחות מזונם יהיה מצוי להם בדרך נס.
בשלב הבא גזרו היוונים שהנשים לא תלכנה לטבול במקווה. הקב"ה עשה להם נס ומעיינות התחילו לנבוע בבתים כך שהנשים יכלו לטבול מבלי לצאת מהבית! וכך ממשיך המדרש ואומר:
"כֵּיוָן שֶׁרָאוּ יְוָנִים שֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל מַרְגִּישִׁין בִּגְזֵרוֹתֵיהֶם, עָמְדוּ וְגָזְרוּ עֲלֵיהֶם גְּזֵרָה מָרָה וַעֲכוּרָה, שֶׁלֹּא תִּכָּנֵס כַּלָּה בַּלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן מֵחֻפָּתָהּ אֶלָּא אֵצֶל הַהֶגְמוֹן שֶׁבַּמָּקוֹם הַהוּא. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל כָּךְ רָפוּ יְדֵיהֶם וְתָשַׁשׁ כֹּחָם וְנִמְנְעוּ מִלְּאָרֵס, וְהָיוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל בּוֹגְרוֹת וּמַזְקִינוֹת כְּשֶׁהֵן בְּתוּלוֹת, וְנִתְקַיֵּם עֲלֵיהֶם "בְּתוּלֹתֶיהָ נוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ" (אֵיכָה א׳:ד׳), וְהָיוּ יְוָנִים מִתְעַלְּלִים בִּבְתוּלוֹת יִשְׂרָאֵל, וְנָהֲגוּ בַּדָּבָר הַזֶּה שָׁלֹשׁ שָׁנִים וּשְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים".
המדרש מתאר כיצד כל הגזירות של היוונים לא "מזיזות" את היהודים יותר מידי. לא נעים, אבל גם לא נורא. מצליחים לחיות עם זה, בעיקר בזכות ניסים משמים. עד שמגיעה הגזירה הנוראית שאומרת שכל כלה שמתחתנת צריכה ללכת בלילה הראשון להגמון (הנציב היווני המקומי). כאן אומר המדרש שכבר "רפו ידיהם של ישראל ונמנעו מלארס" – הגזירה כבר מתחילה להשפיע בצורה משמעותית וגורמת לעם ישראל להפסיק להתחתן!!! ובכל זאת, המשיכו במצב הזה במשך 3 שנים ו-8 חודשים!!! כלומר התודעה הגלותית של "זה מה יש ואין מה לעשות", ממשיכה אפילו כשהדבר מעלה סימן שאלה על המשך הקיום הפיסי של עם ישראל בארצו!
אז מה היה רגע השינוי? מה שבר את רצף ההכלה וקבלת המרות של הגזירות הנוראות?? את זה נשאיר לתרגיל הבא…
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate