דיברנו על הכוונות המרכזיות באמירת הפסוק "שמע ישראל" מתוך קריאת שמע שעל המיטה, ודיברנו על התשובה שלפני השינה שמתבטאת בוידוי ובבקשת מחילה על חטאי היום, שכמובן ניתן ורצוי להוסיף לה חשבון נפש ווידוי ספציפי על פעולות מסוימות שרוצים "לנקות", בבחינת הסרת החציצה לפני הטבילה ב"מעיין החיים" של הנשמות, במהלך השינה.
כעת ניגע באחד הפסוקים המרכזיים הנאמרים במהלך סדר קריאת שמע שעל המיטה. הגמרא במסכת ברכות מביאה את הדין של קריאת שמע שעל המיטה (הקטע עבר תרגום לעברית):
אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אַף עַל פִּי שֶׁקָּרָא אָדָם קְרִיאַת שְׁמַע בְּבֵית הַכְּנֶסֶת מִצְוָה לִקְרוֹתוֹ עַל מִטָּתוֹ… אָמַר רַב נַחְמָן: אִם תַּלְמִיד חָכָם הוּא – אֵין צָרִיךְ. אָמַר אַבַּיֵּי: אַף תַּלְמִיד חָכָם רָאוּי שֶׁיֹּאמַר פָּסוּק אֶחָד שֶׁל רַחֲמִים כְּגוֹן (תְּהִלִּים לֹא, ו) "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת"
אנו רואים בסוגיה הזו מחלוקת מעניינת בנוגע לקריאת שמע שעל המיטה. לפי רב נחמן, תלמיד חכם שרגיל לחזור על לימודו כל הזמן, אינו צריך לומר קריאת שמע שעל המיטה, שהרי הוא ממילא יחזור על לימודו לפני השינה, ובכך ילך לישון מתוך לימוד תורה והיא תשמור עליו במהלך השינה מפני הכוחות הגופניים שמתחזקים במהלך השינה ומשתחררים מהדחקת המודע.
אך לפי אביי, גם תלמיד חכם צריך לומר לפחות פסוק אחד של רחמים, והפסוק שהוא מביא כדוגמה הוא: בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת.
כלומר, לפי אביי ישנה פעולה או השפעה כלשהי שמתרחשת בשינה, שאפילו תלמיד חכם צריך לבקש אותה, למרות שהוא בכל מקרה שקוע בתורה. כדי להבין זאת, נתבונן בפסוק שהוא ממליץ לבקש באמצעותו "רחמים" – בידך אפקיד רוחי. פסוק זה מוזכר גם בסיום פיוט "אדון עולם" – בְּיָדוֹ אַפְקִיד רוּחִי בְּעֵת אִישַׁן וְאָעִירָה. כאשר אנו מבקשים מה' "בידך אפקיד רוחי" אנו בעצם הולכים לישון עם כוונה לא רק להינצל מההשפעות הרעות של הלילה, שזה אולי מובטח לתלמידי החכמים בכל מקרה, אלא לעשות משהו מעבר לזה. אנו מבקשים להפקיד את רוחנו בידיים של הקב"ה כביכול! להעלות את רוחנו מהמרחבים הרגילים והבסיסיים שבהם היא נמצאת, למרחבים עליונים, או כפי שכינינו זאת – לבקר בבית מקדש של מעלה.
כשהולכים לישון, אפשר פשוט לקרוס ולהירדם מעייפות. ואפשר לראות בשינה עבודה בפני עצמה, תהליך רוחני שלא נגיש לנו במהלך שעות העירות. אבל זה מחייב כוונה ותפילה מיוחדת, בקשה שאכן נחרוג מהתהליך הטבעי הקורה בשינה, נתרומם מעל ברירת המחדל, ונזכה לטבול במעיין החיים. בקשה זו מגיעה לשיא ונאמרת במפורש בפסוק הנאמר במהלך סדר קריאת שמע: "בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי".
כדי להבין את המשמעות של "ידי ה'" המוזכרות בפסוק הזה, נתבונן בפסוק אחר בו הן מוזכרות, פסוק שהינו חלק משירת הים, שהיא מעמד נבואי עליו נאמר ש"ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא". הפסוק הוא: "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָ-י כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ". מהו אותו מקדש? הרי באותו זמן בעת קריעת ים סוף עוד לא היה מקדש בעולם, ואפילו לא משכן! ממילא ברור שהכוונה היא לבית מקדש של מעלה, עליו נאמר שהוא קדם לבריאת העולם! וכך גם כותב רבינו בחיי: וְעַל אוֹתוֹ שֶׁל מַעְלָה הִזְכִּיר "מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ", זֶהוּ בֵּית מִקְדָּשׁ שֶׁל מַעְלָה. אם כך, אנו יכולים לכוון בפסוק "בְּיָדְךָ ה' אַפְקִיד רוּחִי" שהכוונה היא לאותם ידיים שכוננו את בית המקדש של מעלה, ושם אנו מבקשים להפקיד את רוחנו.
הידיים הם איבר ייחודי בכך שמיקומם ביחס לגוף יכול להשתנות. במצב הבסיסי הם פחות או יותר בגובה המתניים, אך ניתן להרים את הידיים לכיוון הלב, הראש ואפילו "ידיים למעלה" גבוה גבוה. המשל כאן הוא נפלא, ניתן לדמות כביכול שהקב"ה מושיט אלינו את ידיו, אל המקום בו אנו נמצאים, אנו מפקידים את רוחנו ונשמתנו בידיו והם נושאות אותנו גבוה למעלה, אל בית מקדש של מעלה, כפיקדון לשמירה, התחדשות והתברכות לאורך השינה!
אם נסכם את המשמעות המעשית של הגמרא שלמדנו היום, ננסח זאת כך: בנוסף לבקשה לשמירה על הנפש שלא תיפול לתהומות התת מודע, לכוון במיוחד בפסוק בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי ה' אֵל אֱמֶת, שנזכה להפקיד את כל חלקי הנפש בידיו של הקב"ה אשר ישאו אותנו עד לבית מקדש של מעלה!
תנסו את זה בבית?..
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות פרסום, אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate