*את התרגיל היום אני מבקש להקדיש לעילוי נשמתו של פדיה מרק הי"ד שעלה בסערה השמימה בתאריך זה בקרב ברצועת עזה בשנת תשפ"ד. פדיה הוא בנו של ר' מיכי מרק הי"ד שהינו בשבילי השראה לאדם שחיבר באמת שמים וארץ*
אנחנו מתחילים היום לצלול לתוך הנושא המרתק של עבודת השינה, לקראת חודש כסלו שזה עניינו, לאחר ההקדמה שעסקה במבנה הכללי של היממה ויחסי הלילה והיום. אפשר לומר שהיחס לשינה הוא יחס מורכב. מצד אחד – יש כאן השבתה של החיים, עבור מי שפעיל במשך היום ומנסה ליצור הישגים שונים – זהו סוג של בזבוז זמן! אם רק היינו יכולים "לחיות" 24 שעות ביממה… להמשיך, להספיק, לשחק, לעבוד, לקרוא, ליהנות, לטייל… כל כך הרבה דברים בא לנו לעשות ופתאום אנחנו עייפים, צריך לעצור הכל וללכת לישון. ואם לא ישנו כמו שצריך אנחנו יודעים שמחר נהיה הרבה פחות אפקטיביים.
מצד שני מחקרים מגלים שהשינה היא בכלל לא עצירה של שום דבר, להיפך – עיקר התהליכים השכליים והגופניים שקשורים ללמידה, זכרון, הפנמה, עיבוד רגשי, החלמה ועוד – מתרחשים דווקא בשינה, ושינה איכותית ומלאה היא קריטית עבורם!
כל זה ברובד הבסיסי הגופני ונפשי, אבל אנחנו כאן בשביל להתחבר למקדש ולכן לא נאריך בנושא המרתק הזה, ומי שמתעניין מוזמן לקרוא את הספר "למה אנחנו ישנים"… אנחנו נתמקד בשאלה: אז מה קורה בשינה מנקודת המבט הרוחנית?
האדם הוא היצור היחידי המורכב משני כוחות הפוכים ומנוגדים. ברמה החיצונית הוא עשוי מגוף ונפש בהמית כמו כל בעלי החיים. אך ברמה הפנימית יש לו נשמה שלמעשה מחוברת כל הזמן לעולמות הרוחניים, למרחב הנסתר שמהווה את ה"שורשים" של העולם הגלוי שלנו. במובן הזה הנשמה יכולה לבקר ב"בבית מקדש של מעלה", אותו הזכרנו בתרגיל הקודם, כל הזמן.
השאלה היא מה אנחנו חווים מהארת הנשמה הזו? הרמח"ל מסביר בספר "דרך השם" שמאז חטא אדם הראשון, האיזון בין הגוף לנשמה הופר! התודעה שלנו חווה ומרגישה את החלק החומרי שלנו בצורה מאוד חזקה וברורה. אנחנו קולטים את העולם דרך חמשת החושים, אנחנו מנתחים אותו בעיני השכל, אנחנו קולטים כל הזמן תחושות גופניות. כל אלה שייכים למרחב החיצוני-חומרי של המציאות. אבל מסתבר שישנו רובד נוסף של החיים, שאנחנו בכלל לא מודעים אליו!
כדי להמחיש את זה, אביא משל מעניין, אותו ראיתי בספר של הרב ראובן ששון אם איני טועה: אדם יושב באמצע חדר, משני צדדיו יש מכשירים המשמיעים מוסיקה חלשה. האחד משמיע מוסיקה קלאסית והשני מוסיקה אלקטרונית. האדם שיושב באמצע יכול להתאמץ ולנסות להתמקד באחד מסוגי המוסיקה, אם כי זה לא יהיה קל כי המכשיר השני קצת מפריע. אבל מה קורה אם ניקח את המכשיר שמשמיע מוסיקה אלקטרונית, נחבר אותו לרמקול ענק, ונסובב את כפתור הווליום למקסימום? כמובן שהחדר כולו יתמלא בצלילי המוסיקה הזו, וכעת אין שום סיכוי לשמוע ולקלוט את צלילי המוסיקה הקלאסית.
האם זה אומר שהיא הופסקה? כמובן שלא. המכשיר ממשיך להשמיע את המוסיקה הקלאסית בדיוק כמו מקודם, פשוט הצלילים הולכים לאיבוד תחת עוצמת המוסיקה האלקטרונית.
מה המשמעות של המשל הזה? על כך נתבונן בתרגיל הבא, אבל אני מזמין אותך כבר לנחש ולכתוב לי בהודעה חוזרת.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate