בתרגיל הקודם ראינו שתקופת שלטונו של שלמה – האיש שהשלום שלו, היא תקופה שבה יש שלום בכח הזכות, ולא בזכות הכח. סיפור אחד ומיוחד מתקופה זו, ממחיש בצורה מדהימה את הרעיון הזה ומראה לנו כיצד זה קורה בפועל (מלכים א פרק י):
א וּמַלְכַּת שְׁבָא שֹׁמַעַת אֶת שֵׁמַע שְׁלֹמֹה לְשֵׁם ה' וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ בְּחִידוֹת. ב וַתָּבֹא יְרוּשָׁלְַמָה בְּחַיִל כָּבֵד מְאֹד גְּמַלִּים נֹשְׂאִים בְּשָׂמִים וְזָהָב רַב מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה וַתָּבֹא אֶל שְׁלֹמֹה וַתְּדַבֵּר אֵלָיו אֵת כָּל אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבָהּ.
ישנה מחלוקת בין הפרשנים והחוקרים מי היא אותה מלכת שבא. רוב הפירושים אומרים שמדובר באיזור הנמצא בדרום חצי האי ערב (תימן של ימינו?), והוא איזור שמאופיין בתעשיית בשמים ייחודית. יש האומרים שמדובר במלכת מצרים (!) ויש מסורות האומרות שמדובר על כוש (אתיופיה) ואפילו הודו. כך או כך, ברור שמדובר בממלכה מאוד עשירה וחזקה. ייתכן שהקשר עם מלכות שלמה נוצר דרך ייצוא הבשמים שהארמון היה בין לקוחותיו הגדולים, וייתכן שהקשר נוצר באמצעות שליחיו של שלמה שיצאו באניות באיזור ים סוף כמתואר בפסוקים.
כך או כך, סיפורנו מתחיל בשמועה שמלכת שבא שומעת לגבי מלכות שלמה וחכמתו הרבה. כאשר מלכת שבא שומעת את הסיפורים האלה היא פשוט לא מאמינה שזה יכול להיות, ומחליטה לעשות בעצמה את כל הדרך לירושלים יחד עם פמליה עצומה. ישנן מסורות בהם מצוין שהמסע ארך 3 שנים (!).
ג וַיַּגֶּד לָהּ שְׁלֹמֹה אֶת כָּל דְּבָרֶיהָ לֹא הָיָה דָּבָר נֶעְלָם מִן הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא הִגִּיד לָהּ. ד וַתֵּרֶא מַלְכַּת שְׁבָא אֵת כָּל חָכְמַת שְׁלֹמֹה וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה. ה וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבֻּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וְעֹלָתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית ה' וְלֹא הָיָה בָהּ עוֹד רוּחַ.
מלכת שבא זוכה לשמוע מחכמת שלמה ולראות את כל מפעליו ועושרו, ובסופו של דבר גם את "עולתו אשר יעלה בית ה'" והתוצאה – "לא היה בה עוד רוח", היא ממש עומדת להתעלף…
ו וַתֹּאמֶר אֶל הַמֶּלֶךְ אֱמֶת הָיָה הַדָּבָר אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי בְּאַרְצִי עַל דְּבָרֶיךָ וְעַל חָכְמָתֶךָ. ז וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לַדְּבָרִים עַד אֲשֶׁר בָּאתִי וַתִּרְאֶינָה עֵינַי וְהִנֵּה לֹא הֻגַּד לִי הַחֵצִי הוֹסַפְתָּ חָכְמָה וָטוֹב אֶל הַשְּׁמוּעָה אֲשֶׁר שָׁמָעְתִּי.
הביקור בירושלים מפתיע. לא רק שהשמועות מתאמתות, אלא מסתבר שהיא לא שמעה אפילו חצי מהאמת. והתוצאה של זה?
ח אַשְׁרֵי אֲנָשֶׁיךָ אַשְׁרֵי עֲבָדֶיךָ אֵלֶּה הָעֹמְדִים לְפָנֶיךָ תָּמִיד הַשֹּׁמְעִים אֶת חָכְמָתֶךָ. ט יְהִי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּרוּךְ אֲשֶׁר חָפֵץ בְּךָ לְתִתְּךָ עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבַת ה' אֶת יִשְׂרָאֵל לְעֹלָם וַיְשִׂימְךָ לְמֶלֶךְ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה.
שם ה' מתקדש, מלכת שבא מברכת את כל מי שזוכה להיות בקרבת שלמה המלך, מבינה שמקור כל החכמה, הברכה והשפע הזה מאת ה', ומברכת את ה' על אהבתו לישראל ועל בחירת שלמה המלך שעושה "משפט וצדקה".
אנו רואים כאן את התגשמות החזון של ירושלים כמקור לחכמה, משפט וצדקה שמהעולם כולו ישמעו ויבואו אנשים להתבשם מהאור המיוחד הזה, ובעקבותיהם יעלו מלכים ובאופן רשמי וממלכתי יכירו בגדולת ה' השוכן בירושלים.
עד כאן תיאור הפסוקים של הביקור המופלא. על פי המדרשים, הקבלה ולהבדיל מסורות מתרבויות אחרות, נוצר גם קשר זוגי בין שלמה לבין מלכת שבא, ונולד להם בן משותף. ישנה אפילו מסורת מאוד חזקה שארון הברית הועבר מירושלים ונשמר עד היום במבנה עתיק בעיר אקסום באתיופיה.
אם כך, מלכות שלמה נותנת לנו טעימה מהטעם המיוחד של החזון האוניברסלי של המקדש, ועם זאת יש להדגיש שעדין לא מדובר בהתגשמות מלאה של חזונות הנביאים אותם ראינו מאחר ועיקר המוקד של הביקור הוא חכמת שלמה, ובסופו של דבר לא נוצרת כאן מערכת יחסים קבועה של עבודת ה', אלא רק הכרה בגדולתו. אך עצם האפשרות של מעצמה עולמית שהעולם כולו מעריך ומכבד, לא בזכות העוצמה הצבאית אלא מכח החכמה, הצדק המשפט והשלום שיוצאים מירושלים לעולם כולו – אפשרות זו אכן התממשה בפועל בתקופת שלמה וממחישה לנו שלא מדובר בחזון רחוק כי אם במציאות שהיתה ובע"ה תתגשם שוב בקרוב!
אלא שישנו גם צד שני למטבע. כנראה ששלמה ראה בחזונו את בית המקדש כמוקד אוניברסלי של קשר בין האנושות לבין בורא העולם, אך נראה שהוא חשב שאת החזון הזה יגשים באמצעות קשרי נישואין פוליטיים עם בנות מלכים נכריות מהעולם כולו. אלא שבכך הוא עבר על איסור התורה להרבות נשים וכמובן להינשא לנשים נכריות. בכך דווקא חכמתו הרבה של שלמה הפכה לרועץ מאחר וחשב שהוא יוכל בזכות חכמתו הרבה לעבור על האיסור ולהימנע מהתוצאה הכתובה בפסוק, כפי שאומר המדרש: וְאָמַר ר' יִצְחָק: מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְגַּלּוּ טַעֲמֵי תּוֹרָה? שֶׁהֲרֵי שְׁתֵּי מִקְרָאוֹת נִתְגַּלּוּ טַעְמָן – נִכְשַׁל בָּהֶן גְּדוֹל הָעוֹלָם. כְּתִיב (דְּבָרִים יז, יז) "לֹא יַרְבֶּה לוֹ נָשִׁים", אָמַר שְׁלֹמֹה: אֲנִי אַרְבֶּה וְלֹא אָסוּר, וּכְתִיב (מְלָכִים א יָא, ד) וַיְהִי לְעֵת זִקְנַת שְׁלֹמֹה נָשָׁיו הִטּוּ אֶת לְבָבוֹ…
אם כך, מלכות שלמה גם מציפה את האתגר הגדול והסכנות שבחזון זה. נראה כי המפתח לשמירה על מימוש החזון באופן נקי שלא יושפע לרעה מהקשר הזה אלא יהיה רק בנתיב של השפעה חיובית, הוא שמירה על מצוות ומנגנוני המלוכה אותם ציוותה התורה. אנו נתבונן ונעמיק עוד במהלך חודש אדר ב' בנושא זה, במהלך סדרה שתעסוק במנגוני השלטון בתקופת המקדש.
אתגר הקשר עם אומות העולם הוא אתגר המלווה את עם ישראל באופן פרטי-אישי לאורך כל שנות הגלות, אך מאז חזרתנו לארץ ישראל וכינון ריבונות עצמאית, האתגר הזה הפך להיות אתגר לאומי. מצד אחד החזון האוניברסלי מלמד אותנו שהקשר הזה הוא חשוב, ומצד שני מזכיר לנו שנתיב ההשפעה אמור להיות מארץ ישראל החוצה ולא הפוך, כמאמר הפסוק כִּי מִצִּיּוֹן *תֵּצֵא* תוֹרָה.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate