לא יאמן אבל אנחנו מתקרבים לסיומו של החג המופלא – חג הסוכות. הלילה יתחיל הלילה השביעי והאחרון המכונה "ליל הושענא רבה". לאחר שהקדשנו את רובו של החג לעיסוק במצוות ניסוך המים, התרגיל היום יתמקד בהכנה לקראת הושענא רבה והתרגיל מחר בע"ה – לקראת שמיני עצרת.
יש הרבה מאוד עניינים ייחודיים להושענא רבה: יום חיתום הדין, המנהג ללמוד כל הלילה, מנהג חיבוט הערבות וכמובן שבע הקפות הבמה ב"הושענות". אנחנו נתמקד כהרגלנו בזוית המקדשית במה שמכונה "מצוות ערבה" כפי שמתואר במשנה: מִצְוַת עֲרָבָה כֵּיצַד? מָקוֹם הָיָה לְמַטָּה מִירוּשָׁלַיִם, וְנִקְרָא מוֹצָא. יוֹרְדִין לְשָׁם, וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם מֻרְבִּיוֹת שֶׁל עֲרָבָה, וּבָאִין וְזוֹקְפִין אוֹתָן בְּצִדֵּי הַמִּזְבֵּחַ, וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ .
בְּכָל יוֹם מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ פַּעַם אַחַת, וְאוֹמְרִים: אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֲנִי וָהוֹ הוֹשִׁיעָה נָּא.
מצוות ערבה היא מצווה מקדשית פחות מוכרת ועניינה הבאה של ערבות ממקום שהוא "למטה מירושלים", וזקיפה של הערבות בצידי המזבח. לאחר מכן היו עולי הרגל מחזיקים את ארבעת המינים ומקיפים יחד (כך על פי הרמב"ם) בתהלוכה גדולה את המזבח עם הלולבים ומתפללים *אנא ה' הושיעה נא!* תהליך זה התרחש בכל יום במקדש! ולזכרו אנו מקיפים בכל יום את הבמה בבית הכנסת ואומרים את סדר ה"הושענות".
ביום הושענא רבה היו "מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים" וזוקפים את הערבות אפילו אם היה נופל בשבת.
מה המשמעות של המצווה הזו? מבין ארבעת המינים, כידוע הערבה היא הצמח שהכי רגיש להיעדר מים, והיא מתייבשת בקלות. כמו כן כידוע אין לערבה "איכויות" מיוחדות של ריח או טעם כמו לשאר ארבעת המינים. אז מה כן מסמלת הערבה?
ברצוני להציע שהערבה מבטאת את כח התפילה. דווקא הערבה ש"אין לה מעצמה כלום" יכולה לבטא את עוצמת התפילה מלב שבור, כפי שאומר הפסוק "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף". ניתן למצוא רמז לכך שהערבה דומה לשפתים. התיאור של זקיפת הערבות בצידי המזבח כאשר "ראשי הערבות כפופין על גבי המזבח" והידיעה שבתוך שעות ספורות תתחיל הערבה להתייבש אם לא תקבל מיידית מים, מבטאים לעניות דעתי בקשה עמוקה ומיידית למים. יחד עם הבקשה הטבעית העולה מהטבע, עם ישראל כולו סובבים את המזבח וזועקים בפשטות *אנא ה' הושיעה נא!* זעקת האדם וזעקת הטבע עולות יחד דרך המזבח.
המזבח שמקשר את כל כוחות החיים אל שורשם, שדרכו יורדת ברכה לעולם, שכפי שראינו סביב ניסוך המים – המזבח מקושר גם לתהומות ולכוחות החיים המודחקים, כולם ביחד זועקים לה' שיושיע, בחג הזה שבו נידונים על המים.
דבר זה מגיע לשיא ביום השביעי של סוכות הוא יום הושענא רבה. יום זה מתייחד בשני דברים – היו מקיפים את המזבח שבע פעמים ולא פעם אחת, והיו זוקפים את הערבות אפילו אם היה חל בשבת! (לעומת זאת בשאר הימים מצוות ערבה היתה נדחית מפני השבת).
גם סביב פרט זה היה ויכוח עם הצדוקים שלא קיבלו את מצוות ערבה (שגם היא אינה מפורשת בתורה לפי רוב הדעות ונחשבת "הלכה למשה מסיני"), ובטח שלא את הרעיון שתדחה את השבת. מסופר שפעם אחת כיסו באבנים את הערבות שהוכנו מערב שבת. דבר זה יצר שאלה גדולה מה לעשות – האם להזיז את האבנים ובכך לפגוע בדין "מוקצה" בשבת, או לוותר על קיום מצוות הערבה בשבת?
אך מסופר בתוספתא שכאשר ראו זאת "עמי הארץ" הם לא חיכו לפסיקה, ופשוט שלפו את הערבות מתחת לאבנים. הרב קוק (מועדי הראי"ה קיב) מדגיש שעמי הארץ הם ביטוי לכח הפשטות של הערבה שלא מתפלפל יותר מידי אלא פשוט עושה! אם כך, היום השביעי של סוכות, הוא יום הושענא רבה מביא לשיא את אלמנט התפילה והזעקה סביב המזבח, יחד עם הערבות. הזווית של הדין בסוכות קצת נסתרת עם כל השמחה הרבה שבו, אך היא מופיעה דרך מצוות הערבה, וממילא אנו מציינים את היום הזה כיום של חיתום הדין, סיום של "הימים הנוראים" ולימוד ותפילה כל הלילה.
בסיום המשנה מופיע "טקס פרידה" ייחודי של עם ישראל מהמזבח, וייתכן שהדבר קשור לכך שלפי חלק מהשיטות סוכות היה הזמן היחיד שבו עם ישראל נכנס לאיזור המיוחד שנקרא "בין האולם והמזבח" בעת שהקיפו אותו. וכך אומרת המשנה: בִּשְׁעַת פְּטִירָתָן, מָה הֵן אוֹמְרִים? יֹפִי לְךָ, מִזְבֵּחַ; יֹפִי לְךָ, מִזְבֵּחַ. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ; לְיָהּ וּלְךָ, מִזְבֵּחַ.
עם ישראל פונה למזבח בגוף שני וממש משבח אותו, מודה לו ונפרד ממנו! המזבח כביכול התעורר לחיים והיה שותף מלא של עם ישראל בתפילות. אז כיום אין לנו עדין מקדש ומזבח ואנו עושים זכר למצוות הללו בהקפת המזבח ובמנהג חיבוט הערבות. אך נזכור שבמקביל, בבית מקדש של מעלה שורשי הנשמות יחד עם השורשים הרוחניים של הערבה ממשיכים להקיף את המזבח ולהצטרף לתפילות שלנו. נתחבר גם אנחנו בכח הדימיון והכוונה לתיאור הכל כך מרגש ומיוחד שהתרחש בכל אחד מימי החג ובמיוחד בהושענא רבה ונזעק דרך בית מקדש של מעלה לשנה ברוכה ושופעת בגשמים ובגשמיות, גשמיות שהיא מבורכת ומקודשת מכח המקדש ולא חלילה מנותקת ממנו: *אנא ה' הושיעה נא!*
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate