אנו נמצאים ביום האחרון להתבוננות במצוות ניסוך המים ושמחת בית השואבה. לאחר שלמדנו את המדרש המופלא על השיתין של המזבח והקשר למצוות ניסוך המים של סוכות ברוח פירושו של הרב ניר מנוסי, לאחר שקראנו וניתחנו את המדרש, נסיים עם כיוון אחר להסבר של מצוות אלו, שעלה מתוך לימוד ושיח עם ידידי ר' רועי זאגא וחברים נוספים:
הזכרנו את פסוקי הבריאה שכוללים את המילה תהום. אם נתבונן על ההקשר נראה כי המים היו אלמנט מאוד משמעותי במהלך הבריאה: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם. המים מכסים את כל הארץ, ורק רוח אלקים מרחפת מעליהם. ביום הראשון נברא האור והובדל מן החושך (ועל פי חז"ל נגנז לצדיקים לעתיד לבוא) וביום השני הובדלו המים "שמעל לרקיע" מהמים "שמתחת לרקיע". כמובן שאלו מילים סתומות שרומזות לעומקים לא ידועים, וקשה להבין בדיוק למה התכוונה התורה, אך מה שאנו יכולים לומר בעקבות הפסוק הוא שיש כעת הפרדה בין מים שהם "מעל" לבין מים שהם "מתחת" לרקיע. הזכרנו כבר את מחזוריות הגשמים שבטבע: השמש מחממת את מי האוקיינוס, הם מתאדים ועולים "למעלה", שם הם מתעבים עד שהופכים לעננים המורידים גשם, הגשם זורם בנחלים אל הים וחוזר חלילה. אם נניח כעת שהים מייצג את ה"מים התחתונים" והגשם את ה"מים העליונים" הרי שאנו רואים שלא מדובר על מצב קבוע אלא על מחזוריות.
חז"ל קראו להם "מים עליונים" ו"מים תחתונים", ועל פי הקבלה המים העליונים הם מים "דכורין" (מ"ד) כלומר מים זכריים, ואילו המים התחתונים נקראים "מים נוקבין" או בראשי תיבות מ"ן. תיאור זה מחבר אותנו חזרה אל עולם הזוגיות ואל מודל הנסירה שבו העמקנו לאורך חודש תשרי. ניתן לראות את המ"ן והמ"ד שהם בעצם היו באחדות קמאית בבחינת אחור באחור, בעת בריאת העולם. ואז ביום השני היתה את הנסירה וההפרדה בין המים שמעל לרקיע למים (בבחינת זכר) למים שמתחת לרקיע (בבחינת נקבה). כיצד יתבצע החיבור מחדש בבחינת פנים בפנים?
אם נחזור אל מודל הגשם הרי שניתן לתאר אותו מנקודת מבט זוגית – ישנו מקור של חום, שמחה ואהבה שמגיע מלמעלה, שמעורר את המים הנוקבין להתחיל ולעלות, ובעצם להתעורר לקראת המים הזכריים. פעולה זו נקראת בקבלה "העלאת מ"ן והיא בעצם הכנה לקראת המפגש, לקראת הייחוד. פעולה זו מעוררת את המ"ד שיורד כשפע של גשם שמפרה בחזרה את המציאות התחתונה, הנקבית, האדמה. אך כידוע, ממש כמו בזוגיות ואהבה, לא מדובר בתהליך טכני כי אם בתהליך שיודע עליות וירידות, ממש כמו בעולם הרגש. לא תמיד יש את האהבה והברכה, ולעיתים נכנסים לתקופת יובש, או בצורת. הזמן של סוכות הוא זמן של אסיף ושמחה על השנה שהסתיימה, אבל יש בו גם מתח ודין מסוים – עד כמה גשומה ומבורכת תהיה השנה החקלאית המתחילה כעת?
כאן נכנסת לתמונה שמחת בית השואבה, שניתן לראות אותה כסוג של שבעת ימי שמחת החתונה. כמו השמש המחממת את המים, כמו שמחת החתונה הנותנת לבני הזוג נקודת פתיחה עוצמתית לקשר שלהם, כך השמחה הזו לאורך סוכות משפיעה על הדין של הגשמים (שהרי "בחג נידונים על המים"). נשים לב לנקודה מעניינת, למרות שהמצווה נקראת "ניסוך המים", השמחה שמלווה את התהליך נקראת "שמחת בית *השואבה"* ולא "שמחת ניסוך המים". תהליך הניסוך מתחיל ביציאה מהמקדש וירידה לכיוון מעיין השילוח. הירידה הזו בעצם מבטאת את ההגעה אל אותם מים תחתונים, מיין נוקבין. משם מעלים את המים אל הר הבית וממשיכים ועולים איתם עד לראש המזבח, הנקודה הגבוהה ביותר. זוהי בעצם פעולת "העלאת המ"ן", או שאיבת המים, שעל שמה נקראת השמחה כולה! כעת למעשה המים האלה הופכים להיות "מים עליונים" והירידה שלהם אל מי התהום דרך השיתין שבמזבח היא למעשה הפריה של אותה מציאות נקבית שמה שיוולד ממנה לאורך השנה יהיו גשמי הברכה, כפי שאומר ר' עקיבא בתוספתא: הֲבֵא נִסּוּךְ הַמַּיִם בֶּחַג, כְּדֵי שֶׁיִּתְבָּרְכוּ עָלֶיךָ מִי גְּשָׁמִים!
כמובן שמעבר לחתונה המרגשת בין המים העליונים והמים התחתונים שמשפיעה על הגשם, הרי שניתן לראות את התהליך הזה גם כמשל לחתונה האמיתית, החתונה בין הרעיה לדוד, בין כנסת ישראל לקוב"ה, אותו תהליך שאנו מלווים לאורך כל חודש תשרי. ראינו את יום כיפור כיום ה"אירוסין", סוכות כחיבוק וכשבעת ימי המשתה, והכל מכין אותנו לקראת היום הגדול, יום שמיני עצרת, יום הייחוד המלא והאינטימי בין עם ישראל לקוב"ה, ובהקשר הזה ניתן לראות גם את מצוות ניסוך המים ושמחת בית השואבה כחלק מאותה התעוררות והכנה לייחוד של שמיני עצרת.
לסיכום: ראינו שני כיוונים עיקריים להסבר מצוות ניסוך המים, שניתן לומר שהם נובעים מהפרשנויות השונות לפסוקי הבריאה הסתומים והשאלה מה הם אותם "מים תחתונים". כיוון אחד זיהה את המים התחתונים עם מי התהום, המבטאים מציאות קמאית ,כאוטית ולא מתוקנת, וניסיון לקשר אותה חזרה אל הקדושה בכח השמחה הגדולה.
כיוון שני זיהה (על פי האריז"ל) את המים התחתונים עם מי המעיינות ומי האוקיינוס, וראה בפעולת השאיבה והניסוך תהליך של התעוררות זוגית לקראת ייחוד מחודש שיוליד את גשמי הברכה של השנה, הן ברמה הפשוטה של המים והן ברובד הנמשל – כחלק מהקשר הזוגי שבין עם ישראל לקב"ה לקראת שמיני עצרת.
כך או כך, נכוון בימי הסוכות לשאוב שמחה ממעיני הישועה של בית מקדש של מעלה, ומכוחם להתפלל ולזכות לשנה מבורכת הן גשמית (מלשון גשם) והן רוחנית בבחינת הקשר עם הקב"ה.
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate