בתרגיל הקודם הבאנו את המדרש המופלא בנוגע לכריית השיתין של המזבח בהם היו מנסכים את היין והמים עד למי התהום, ומה שקרה בעקבות כך. בסוף המדרש העלינו מספר שאלות שמצביעות על העומק והמורכבות של המדרש. כעת נתחיל "לגלות טפח" מהמשמעויות האלה וממילא נשפוך מעט אור על מצוות ניסוך המים, אך בוודאי שיש כאן יותר מ"טפחיים" של עומקים לא גלויים ועל כן אשמח לקבל כל מחשבה נוספת בעניין.
אנו רואים שהשיתין במזבח הגיעו עד ל"תהום". בפסוק הראשון בתורה המתאר את בריאת העולם נאמר ש"הארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום". התהום היא הרובד הקמאי והכאוטי במציאות, לפני שהתחיל השלב של התיקון והסידור, או ה"בריאה" שזה כזכור הוצאה מן הכח אל הפועל.
מתברר שמתחת למעמקי ה"ארץ" נמצאת עדין התהום! כוחות חיים אדירים ש"מודחקים" אך ברגע שהם "נבקעים" – הם יכולים לשטוף ולהחריב את העולם, בדיוק כפי שקרה במבול כאשר "נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת *תְּהוֹם* רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ".
המזבח הוא המקום בו כוחות החיים המתוקנים מתקשרים ומתעלים אל המקום הגבוה שלהם, אל שורש החיים שלהם, וחוזרים משם מבורכים. (נעמיק בנושא בתקופת "בין המיצרים"). אך כשדוד בונה את המזבח זה לא מספיק. הוא מבקש לקשר דרך המזבח לא רק את כוחות החיים המתוקנים, כי אם גם את התהומות, אותם כוחות חיים מודחקים שהם בבחינת התת מודע של העולם והאדם.
אז הוא "פותח להם פתח", אבל הם מיד פורצים ועולים ומאיימים לשטוף שוב את העולם. התגובה הראשונית שלהם היא למעשה חוסר נכונות להיכנס לתיקון ולסדר.
לפי הגרסה הראשונה של הסיפור במדרש, הגרסה שצפה ועלתה מיידית בזכרון של מסדר האגדות לפני ר' חסדא, דוד זעק 15 תפילות שהורידו את המים בחזרה אל התהום. אלא שר' חסדא מקשה שאם כך פרקים אלו היו צריכים להיקרא "שירי המורדות" ולא שירי המעלות!
ר' חסדא הודף מיד את הזכרון המיידי של מסדר האגדות, בדיוק כפי שדוד ביקש להדוף מיד את ההתפרצות של מי התהום. כעת עולה בזיכרון של מסדר האגדות גרסה ארוכה ומורכבת יותר של הסיפור, שבה דוד משתמש בשם ה' כדי להוריד את המים ולקיים את העולם, בדומה לשימוש שנעשה בשם ה' עם מי סוטה, במטרה לקיים את ה"עולם המשפחתי" של הזוג.
אלא שכעת מתברר שלתהום יש תפקיד חשוב בקיום העולם וחיוניותו, והדחקה מלאה שלה תהפוך את העולם להיות "יבש". כעת דוד מתפלל את שירי *המעלות* ומעלה בחזרה את המים באופן שישמרו מרחק של 1000 אמה מפני הארץ, לא רחוק ויבש מידי ולא קרוב ומציף מידי.
השיתין, אותם חורים שכרה דוד מהמזבח עד לתהום, שומרים על הקשר עם מי התהום, וסוכות הוא החג היחידי שבו אנחנו מנסכים לתוכם מים, ובכך שומרים על קשר עם אותם "מים תחתונים".
עד כאן הסבר למדרש ברוח הפירוש של הרב ניר מנוסי. למעוניינים ניתן לקרוא את המאמר המלא בקישור הבא: https://nirmenussi.com/2015/10/03/de-profundis-king-david-the-abyss-and-rectifying-the-subconscious
כעת נסכם את הדברים וננסה להבין מדוע מצווה זו מתרחשת דווקא בסוכות:
המים הוא אותו יסוד קמאי ופשוט שכיסה את המציאות כולה בעת בריאת העולם ובעת בריאתו מחדש לאחר המבול. המים הכרחיים לקיום החיים והם גם "חומר הגלם" של החיים בעצמם (כ70% מהעולם "הגדול" וכן מהעולם "הקטן" – האדם, זה מים!).
מחזור המים התקין כולל אידוי המים המלוחים מהים, "המתקתם" בעננים וירידתם בחזרה, והופעתם במעיינות ובנחלים. לעומתם יש את המים ה"לא מתוקנים", המים הקמאיים שנמצאים בתהום ומצד אחד הם נסתרים ומודחקים על מנת שלא יחריבו את העולם ומצד שני הדחקה גדולה מידי של כוחות חיים אלו תגרום לייבוש העולם.
ניסוך המים מבקש לחבר גם את מי התהום לתהליך התיקון. הרבה פעמים אנחנו מגיעים למסקנה בחיים ששורש הבעיה נמצא בתת מודע, ואז ניגשים לפתוח כל מיני "פצעי ילדות" וכד'. פתיחה לא מבוקרת עלולה לגרום להצפה של מי התהום הנפשיים והחרבת העולם המתוקן. היכולת לנסך את המים בסוכות ו"לשתף" בשמחה הגדולה גם את "מי התהום" כדי שהם "ירטיבו" את המציאות ויאפשרו לשנה להתברך באמת, מגיעה דווקא אחרי התהליך הארוך של שלושת הרגלים מצד אחד, וחגי תשרי מצד שני.
כידוע, בחג הסוכות אנו נידונים על המים, כלומר זהו השלב שבו תוכרע (ברמה הרוחנית) עד כמה השנה הקרובה תהיה מבורכת מבחינת גשמים. ניתן לחשוב שהדבר תלוי רק במחזור הגשם הרגיל ואולם המדרש שקראנו מלמד אותנו שלמי התהום יש השפעה עצומה על רמת הרטיבות והשפע של האדמה. יתירה מזו, הגמרא בתענית אומרת שישנו קשר מיוחד בין המים שיורדים מלמעלה למים שמגיעים מלמטה: "תַּנְיָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֵין לְךָ טֶפַח מִלְּמַעְלָה שֶׁאֵין תְּהוֹם יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ שְׁלֹשָׁה טְפָחִים".
סוכות מופיע את המצב של התיקון השלם והמלא בו אנחנו כבר נקיים ומתוקנים לגמרי מזוהמת הנחש, יושבים בצל השכינה במקדש או בהופעה הביתית שלו בסוכה, ואז אנחנו יכולים לגשת להתמודדות ולחיבור הנקי והמדויק אפילו עם כוחות התהום שבכל השנה נשארים מודחקים.
באותו אופן נוכל להסביר גם את היכולת של סוכות לתקן ולהעלות את כל 70 אומות העולם באמצעות פרי החג, כפי שנעמיק בכך לאחר החג בע"ה.
דבר זה יכול להסביר את השמחה הגדולה והעניין המיוחד שהיה סביב ניסוך המים והופיע כ"שמחת בית השואבה" מצד אחד ומצד שני את ההתנגדות של הצדוקים שרצו לשמור על עולם סטרילי ונקי מבחינה רוחנית, ולכן לא הודו בניסוך המים והעדיפו לשפוך אותם לרגלים, עד כדי כך שפעם אחת "רגמו כל העם את הכהן באתרוגיהם"…
נשים לב שבסוכות אנחנו לא נידונים "על הגשם" אלא "על המים". מים אלו כוללים גם את המים העליונים שמגיעים מלמעלה ויורדים למטה, וגם את המים התחתונים שחייבים לעלות למעלה ולהיות מקושרים אל הקדושה על מנת שיופיעו חיים במציאות ולא חלילה הרס וחורבן.
כסוג של תרגול מעשי, נוכל לשאול את עצמנו לאלו כוחות חיים מודחקים אנחנו יכולים לגשת בסוכות הזה מכח השמחה הגדולה?
************************************************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate