אז אחרי שהקדמנו אזהרת מסע שכל מה שנדבר על הקב"ה זה רק בדרך השאלה, נעלה את השאלה הבאה: אנו מבינים שראש השנה הוא יום בריאת האדם והשלמת בריאת העולם. אך מה זה בעצם אומר "לברוא עולם"?
ובכן המקובלים מסבירים לנו שלפני בריאת העולם למעשה לא היה מציאות של "בורא ונברא" אלא הכל בעצם היה הבורא ושום דבר אחר לא יכל להתקיים. ה' היה אחד באחדות פשוטה ושלימה, לא היה שום פירוד, שום שניות, שום זרות.
כדי להופיע עולם עם חיים, הקב"ה ברא מציאות המכונה "חלל פנוי", שזה בעצם מרחב שבו נוכחות ה' היא נסתרת ולא מורגשת. במקום הנוכחות הגלויה יש מערכת שנקראת "טבע" והטבע מבוסס על חוקיות שחוזרת על עצמה, לפחות למראית עין. כלומר ממצב של אחדות פשוטה יש מצב של פירוד, ריחוק, העלם, ניכור. זהו למעשה תהליך הנסירה – תהליך הפרדה ובניית זהות נפרדת ועצמאית, בעלת בחירה. אמנם כאשר אנו מדברים על המציאות כבעלת בחירה, אנחנו מדברים למעשה על הייצוג העליון ביותר שלה, הלא הוא האדם. ולכן יום בריאת האדם הוא היום שבו הושלמה הבריאה, והוא היום שמבטא את התהליך הזה.
וכך פותח האריז"ל את אחד הדרושים העוסקים בעניין זה (שער הכוונות לחג הסוכות דרוש ג): וְדַע כִּי לִהְיוֹת כִּי בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה נִבְרָא הָעוֹלָם, לָכֵן חוֹזֵר לִהְיוֹת בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה כְּעִנְיָן מָה שֶׁהָיָה בְּיוֹם רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם. אומר כאן האר"י כלל יסודי שלמעשה ילווה אותנו לאורך השנה כולה: המועדים במעגל השנה העברי הם לא ימי זיכרון לאירועים היסטוריים, הזדמנויות להתחבר לערכים מסויימים או "מסיבות" משפחתיות או לאומיות. אלא כל מועד הוא למעשה התרחשות רוחנית שקרתה בעבר וחוזרת ומאירה מחדש בכל שנה ושנה! ובהקשר של ראש השנה, התהליכים הרוחניים שהיו בעת בריאת העולם חוזרים על עצמם בכל שנה ושנה, וכך יש הזדמנות להיות חלק מתהליך תיקון בן 6,000 שנה.
ממשיך האר"י ומסביר שבהתחלה העולם היה בבחינת אחור באחור ביחס לאלוקות, וכפי שהסברנו מדובר על מציאות שהיא אחדות חזקה מאוד שמזכירה את האחדות שבין האם לעובר. יש כאן כבר קיום של גרעין שבמהותו הוא נפרד, אבל למעשה הוא עדיין חלק מהאם. כאמור השלב הראשון בתהליך ה"נסירה" נקרא דורמיטא והוא הפלת התרדמה על האדם. במהלך הלילה של ראש השנה מתחיל תהליך הנסירה, אשר מתחלק לעשרה שלבים ולמעשה יימשך עד לערב יום כיפור.
אלא שבתקיעת השופר בראש השנה קורה משהו. השופר למעשה "מעיר" את האדם משנתו. עצם הבחירה לשמוע את קול השופר, הופכת את האדם להיות שותף בתהליך. השופר מבטא קול פנימי שהוא חסר מילים. הקול העמוק הזה מזכיר את תחושת האחדות החזקה שהיתה טרום הנסירה. האמת הפנימית שיודעת שכולנו במהות חלק מהאלוקות. נכון אנחנו מקבלים עכשיו בחירה חופשית, ועם הבחירה החופשית עניינים יתחילו להסתבך, מה שבא לידי ביטוי בקולות התרועה והשברים המקוטעים והנפרדים. וכשהם יסתבכו – נבקש להיזכר באותה ידיעה פנימית שהיתה לנשמה שלנו לפני כן, מה שיבוא לידי ביטוי בקול התקיעה האחיד והפשוט המגיע בסיום תקיעת השופר.
תהליך הנסירה ימשיך כאמור עד ליום כיפור, אבל הוא כבר יקרה עם מודעות, ועם בחירה שהנסירה הזו לא תהיה הפרדה שחלילה תגרום לניתוק אלא להיפך – חיבור מחודש שמתרחש מתוך בחירה, רצון ואהבה. תהליך זה מכונה "חיבוק השמאל" על פי הפסוק "שמאלו תחת לראשי". השמאל הוא סמל לבחינה של דין ושל ריחוק. אבל כאשר הריחוק הזה משמש לבחירה מחודשת בקשר שבאה לידי ביטוי בתקיעת השופר, אז למעשה זהו ריחוק שמאפשר התקרבות מחדש. ולכן זה נקרא ש"הדין מתמתק בשרשו" ולכן הוא נקרא "חיבוק השמאל".
מה קורה בהמשך התהליך? מדוע ראש השנה הוא שני ימים, ואיך כל זה קשור למקדש? על כך בתרגילים הבאים…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate