בתרגיל הקודם התחלנו לתאר את התהליך ההדרגתי של התעלות העולם, עד מצב שלאנושות כולה יהיה ברור שלא שייך בכלל לאכול בעלי חיים מאחר והם יהיו מפותחים כמעין "ילדים" של האנושות
. ומה יקרה בינתים במקדש? כל זמן שלא היתה לבעלי החיים דעת, מסביר הרב קוק, הם לא יכלו להתקרב לקב"ה מכח דעתם כמו בני האדם, ולכן ההתקרבות שלהם היתה באמצעות הקרבת נפשם במזבח. אך כאשר הם מתחילים לקבל דעת, הם יכולים להתקרב לקב"ה בדרכים אחרות, וכבר לא יהיה צורך בקרבנות מן החי.
אך מדובר בתהליך הדרגתי ולא מיידי. בתקופת הביניים אומר הרב קוק, יתכן שבעלי החיים יתנדבו למסור את נפשם על מזבח המקדש כדי לסייע לבני האדם לקשר את החיים כולם לשורשם! ומצד בני האדם, הם יצטרכו לעקוד על מזבח עבודת השם אפילו את רגש הצדק והמוסר! וכשם שיש מצבים בהם אדם מוכן למסור את נפשו בעבור מטרות נעלות, כך יתכן שתהיה תקופה שיהיה צורך למסור את רגש הצדק והמוסר ואת נפשות בעלי החיים שיתנדבו לכך, על מזבח עבודת השם והכרת התודה. ובלשונו של הרב קוק: "וַאֲפִלּוּ הַמְּעֻלֶּה שֶׁבַּכֹּחוֹת, רֶגֶשׁ הַלֵּב הַנּוֹטֶה לִשְׁאִיפַת הַצֶּדֶק, גַּם הוּא רָאוּי לִהְיוֹת עוֹלֶה כָּלִיל עַל יְסוֹד הַכָּרַת אֲמִתַּת כְּבוֹד ד' וְטוּבוֹ".
כזכור בתחילת עיוננו, ראינו שכאשר נברא העולם והאדם היה בגן עדן, האנושות היתה צמחונית. לאחר חטא אדם הראשון הדברים התחילו ליפול ולהשתבש. כעת נסגר המעגל. מסביר הרב קוק שכאשר יסתיים תהליך התיקון של האנושות והבריאה כולה, חלק מהתהליך יהיה כנראה תחיית המתים. לא נאריך כעת בנושא זה (נרחיב בסדרה בנושא זה בחודש סיון), אבל במשפט אחד, מדובר בהשבת העולם למצבו טרם חטא אדם הראשון. במצב כזה יידרשו חכמי הסנהדרין להסביר מחדש את פסוקי התורה (והדבר נמצא בכוחם וסמכותם), והרב קוק גם נותן הצעות מעשיות כיצד לעשות זאת: הפסוקים מדגישים שהקרבנות נקראים "לחם" – "לֶחֶם אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַה'". "לחם" היא מילה המסמלת את המזון העיקרי. כל זמן שהאנושות בכללה נוהגת לאכול בשר מן החי, הרי שזה נכלל במילה "לחם". אך כאשר האנושות תפסיק לאכול בשר ותבסס את התזונה שלה על הצומח – גם ה"לחם" של הקרבנות יחזור למשמעות הפשוטה של לחם מהצומח. ועל כך מדגיש הנביא מלאכי "וערבה לה' *מנחת* יהודה וירושלים" – דווקא מנחה, שמגיעה מהצומח.
עוד נקודה מעניינת שמציין הרב קוק היא שעבודת הקרבנות היתה בהתחלה באחריות הבכורות, ורק בעקבות חטא העגל היא עברה לכהנים. כפי שכבר ראינו, לרב קוק ברור שמציאות שנוצרה בעקבות חטא חייבת להיות זמנית ולכן כשהעולם יגיע לתיקונו הבכורות ישובו לעבודת המקדש, יחד עם הכהנים (כיוון שעלו לא ירדו). הפסוקים העוסקים בעבודת הקרבנות מן החי מדגישים מאוד את פעולות הכהן, ולכן ניתן יהיה לדרוש את הפסוקים שדווקא כאשר העבודה בכהנים – יש קרבנות מן החי. אך כשתחזור העבודה לבכורות – זה יהיה בקרבנות מן הצומח.
לסיכום התהליך כולו, אנו רואים שוב את העמדה המורכבת של הרב קוק: מצד אחד ברור שיהיו קרבנות מן החי בבית המקדש השלישי. מצד שני יש לנו אופק וחזון ברורים המדברים על התעלות מוסרית של העולם עד כדי מצב שגם האנושות וגם קומת החי יהיו בתיקון שלם ואז לא יאכלו יותר אחד את השני… לא במלחמות, לא בטבע ולא בקרבנות.
ומצד שלישי מדובר בתהליך הדרגתי ומעורפל מאוד, שנוגע בתקופות מאוד ערטילאיות שנקראות "אחרית הימים". בינתים חשוב מאוד להימנע מדילוג מוסרי בוסרי שעלול להביא לאסון, ובמקום זה – להתמקד בתודעה מקדשית בזמן האכילה על מנת להעלות את החיים לשורשם בכח הכוונה שלנו ובכך להפנים את התנועה הרוחנית המתרחשת בהקרבת הקרבנות (ויכולה להתרחש גם באכילה) שגורמת לכך שהאכילה/הקרבה הינה פעולה *המיטיבה* עם הבהמות הנאכלות (בנושא אכילה בתודעת מקדש נרחיב במהלך חודש שבט).
בכך הגענו לסיום הסדרה העוסקת בחזון הצמחונות ובשאלת הקרבנות מן החי בבית המקדש השלישי. תגובות לסדרה יתקבלו בשמחה!
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate