– "שמעת? הוא נשרף! זהו, זה נגמר!"
-"מה זאת אומרת נשרף? מי יכול לשרוף כזה דבר??"
שלפתי במהירות את המכשיר מהכיס. אי אפשר היה לפספס. בכל הקבוצות, הערוצים והרשתות הופיעה אותה תמונה: בית המקדש שאליו כספנו כל כך הרבה שנים, שעל בנייתו עמלנו במסירות נפש ושבחנוכתו שמחנו כל כך, בית המקדש שתמיד היה מקור של אמונה, תקווה, שמחה – עולה בלהבות!
הרגשתי שגופי אינו מסוגל לשאת את עצמו יותר, והוא פשוט מתישב על הרצפה כאילו יש לו רצון משלו. מבטי היה מזוגג, ראשי ריק. המילים הדהדו בו שוב ושוב: "הוא נשרף… זהו, זה נגמר…".
***********************************************
לאחר 3 שבועות של ימי בין המיצרים בהם נהגנו אבילות כללית, מעין אבילות שמציינים במהלך החודש לפטירת קרוב משפחה, הערב אנו ניכנס לצום תשעה באב, היום בו נשרפו בתי המקדש ויצאנו לגלות ארוכה. מאוד ברור מה אסור לעשות ביום הזה, אבל מה *כן אמורים* לעשות בו? ברמה ההלכתית אנחנו מגיעים לרמת האבלות הגבוהה ביותר המקבילה לאדם היושב "שבעה", ואפילו נמנעים מהנחת תפילין (עד מנחה) ומלימוד תורה שאינה מעניין היום.
אז מה כן עושים? כיצד נעבור את היום בתחושה שלא סתם "העברנו את הצום" אלא התחברנו למהות הפנימית של היום הזה? המטרה של ההמחשה בתחילת התרגיל הזה היתה לעזור לנו רגע לדמיין איך זה בכלל מרגיש להיות בזמן ובמקום שבו נחרב המקדש. חז"ל בירושלמי מסכת יומא דף ה' מלמדים אותנו ש"דּוֹר שֶׁאֵינוֹ נִבְנָה בְּיָמָיו מַעֲלִין עָלָיו כְּאִלּוּ הוּא הֶחֱרִיבו", כלומר זה לא מספיק להצטער שהמקדש עוד לא נבנה, אנחנו צריכים ממש לחוש את עוצמת הכאב כאילו אנחנו ממש החרבנו בחטאינו את המקדש בתשעה באב הזה!
כשמקבלים בשורה קשה, התגובה הראשונית היא הלם, שיתוק. לא רוצים לעשות כלום, לחשוב על כלום, פשוט לשבת ולבהות, ולתת לגוף לעכל, לעבד ולהפנים את מה שקורה. ננסה ממש לדמיין את הסיטואציה הזו, וכשאנחנו יושבים על הרצפה במהלך הצום, ננסה לדמיין אותנו מול מראה המקדש הנשרף, ולתת לגלי הצער לשטוף את גופנו.
אמנם ניתן למצוא לא מעט דברים שמותר ללמוד, אך הייתי ממליץ להתמקד בדברים שיכולים לעזור לנו להתחבר למהות של היום. בעיקר הייתי ממליץ לשבת ולחשוב או לכתוב:
איפה היעדר המקדש פוגש אותי בחיי, הפרטיים או הכלליים? מה אוכל לעשות אחרת מכאן ואילך?
אילו קוים מקבילים אני מוצא בין המצב כיום לבין המצב שהיה בעת החורבן? מדוע לדעתי בית המקדש עוד לא נבנה? איזו השפעה אוכל לפתח שיכולה לצמצם את הפער הזה?
למעוניינים, נקיים גם השנה כנס דיגיטלי שכולו התבוננות בשאלות הללו ובעיקר בשאלה *כיצד נתחבר למקדש בכל יום מחדש*, בשיתוף עשרות אנשי ציבור ורוח שנרתמו להעביר שיחות בנושא. הכנס יתקיים מהשעה 10:00 ועד 18:30 ובכל חצי שעה תתקיים שיחת התעוררות של דובר אחר בעניין הכיסופים למקדש, עם מספר דקות הפסקה בין שיחה לשיחה. יש גם מושב מקביל שמיועד לנשים בלבד. לצפיה בתכניה המלאה והצטרפות לכנס היכנסו לכאן: https://doronherzog.org.il/kisufim .
יש לזכור שהאבלות היא לא על חורבן המקדש הראשון או השני, אלא על החיסרון של המקדש השלישי שטרם נבנה וכאמור – כאילו נחרב מחדש בימינו. קשה מאוד להרגיש חיסרון של דבר שטרם היה, ולכן אני מציע להיעזר בנבואות אחרית הימים המתארות את המקדש השלישי. אמנם ט' באב אסור בלימוד תורה, אך ניתן לקרוא את הנבואות לפני או גם תוך כדי אם מכוונים להתבונן על החיסרון בימינו מכך שהנבואות עוד לא התגשמו וכתוצאה מכך לחוות בצורה חזקה את ההיעדר של המציאות השלימה אליה אנו כוספים.
כמו כן, ממליץ על שמיעת הפרק העוסק בחסרון בית המקדש השלישי, מתוך הפודקסט "אקשיבה" של ישיבת עתניאל:
והנה פסוקים נבחרים מתוך נבואות אחרית הימים וכל אחד יבחר מתי ואיך לקרוא אותם:
*ישעיהו ב':*
ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-ה'
בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת;
וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.
ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים,
וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-ה' אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב,
וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:
כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-ה' מִירוּשָׁלִָם.
ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים;
וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–
לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
*ישעיהו ו':*
ז וַהֲבִיאוֹתִים אֶל-הַר קָדְשִׁי,
וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי–
עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן, עַל-מִזְבְּחִי:
כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים.
*ירמיהו ל"א:*
ל הִנֵּה יָמִים בָּאִים, נְאֻם-ה';
וְכָרַתִּי, אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת-בֵּית יְהוּדָה–בְּרִית חֲדָשָׁה.
לא לֹא כַבְּרִית, אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת-אֲבוֹתָם,
בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:
אֲשֶׁר-הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת-בְּרִיתִי, וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם–נְאֻם-ה'.
לב כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת-בֵּית יִשְׂרָאֵל
אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם, נְאֻם-ה'
נָתַתִּי אֶת-תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם,
וְעַל-לִבָּם אֶכְתְּבֶנָּה;
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים, וְהֵמָּה יִהְיוּ-לִי לְעָם.
לג וְלֹא יְלַמְּדוּ עוֹד, אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת-אָחִיו לֵאמֹר, דְּעוּ, אֶת-ה':
כִּי-כוּלָּם יֵדְעוּ אוֹתִי לְמִקְּטַנָּם וְעַד-גְּדוֹלָם, נְאֻם-ה'–
כִּי אֶסְלַח לַעֲוֺנָם, וּלְחַטָּאתָם לֹא אֶזְכָּר-עוֹד.
*יחזקאל ל"ז:*
כו וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם;
וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם,
וְנָתַתִּי אֶת-מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם לְעוֹלָם.
כז וְהָיָה מִשְׁכָּנִי עֲלֵיהֶם,
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקים;
וְהֵמָּה, יִהְיוּ-לִי לְעָם.
כח וְיָדְעוּ, הַגּוֹיִם, כִּי אֲנִי ה', מְקַדֵּשׁ אֶת-יִשְׂרָאֵל–
בִּהְיוֹת מִקְדָּשִׁי בְּתוֹכָם, לְעוֹלָם.
*חגי א':*
ג וַיְהִי, דְּבַר-ה', בְּיַד-חַגַּי הַנָּבִיא, לֵאמֹר.
ד הַעֵת לָכֶם אַתֶּם, לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים–וְהַבַּיִת הַזֶּה, חָרֵב…
ז כֹּה אָמַר, ה' צְבָאוֹת: שִׂימוּ לְבַבְכֶם, עַל-דַּרְכֵיכֶם.
ח עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ, וּבְנוּ הַבָּיִת;
וְאֶרְצֶה-בּוֹ וְאֶכָּבְדָה, אָמַר ה'.
*חגי ב':*
ו כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, עוֹד אַחַת מְעַט הִיא;
וַאֲנִי, מַרְעִישׁ אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-הַיָּם, וְאֶת-הֶחָרָבָה.
ז וְהִרְעַשְׁתִּי, אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם, וּבָאוּ, חֶמְדַּת כָּל-הַגּוֹיִם;
וּמִלֵּאתִי אֶת-הַבַּיִת הַזֶּה, כָּבוֹד–אָמַר, ה' צְבָאוֹת.
ח לִי הַכֶּסֶף, וְלִי הַזָּהָב–נְאֻם, ה ' צְבָאוֹת.
ט גָּדוֹל יִהְיֶה כְּבוֹד הַבַּיִת הַזֶּה הָאַחֲרוֹן, מִן-הָרִאשׁוֹן–אָמַר, ה' צְבָאוֹת;
וּבַמָּקוֹם הַזֶּה אֶתֵּן שָׁלוֹם, נְאֻם ה' צְבָאוֹת.
*זכריה י"ד:*
טז וְהָיָה, כָּל-הַנּוֹתָר מִכָּל-הַגּוֹיִם, הַבָּאִים, עַל-יְרוּשָׁלִָם;
וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה, לְהִשְׁתַּחֲוֺת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת,
וְלָחֹג, אֶת-חַג הַסֻּכּוֹת.
יז וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא-יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ, אֶל-יְרוּשָׁלִַם,
לְהִשְׁתַּחֲוֺת, לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת–
וְלֹא עֲלֵיהֶם, יִהְיֶה הַגָּשֶׁם…
*נסיים עם שבועתו של דוד המלך, תהלים קל"ב:*
א שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת:
זְכוֹר-ה' לְדָוִד– אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ.
ב אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַה'; נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב.
ג אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי; אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי.
ד אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי; לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה.
ה עד אמצא מקום לה', משכנות, לאביר יעקב.
ומהי הדרך לעשות זאת?
*זכריה ד':*
וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי, לֵאמֹר, זֶה דְּבַר-ה', אֶל-זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר:
לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ–כִּי אִם-בְּרוּחִי, אָמַר ה' צְבָאוֹת.
שנזכה להיפגש בבית המקדש בקרוב.
אשמח לשמוע האם הרגשתם הבדל ביום הזה לעומת שנים אחרות.
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate