אנחנו לקראת סיומו של השבוע השלישי ואיתו – סיום הסדרה העוסקת במהות הקרבנות! אבל לפני שנסיים, נתבונן על הזדמנות מיוחדת להיכנס בשערי המקדש של מעלה… לאורך הלימוד ראינו את התנועה המקדשית הבסיסית שליוותה אותנו בתהליכים הרוחניים:
התכללות וחזרה אל המקור, התברכות וחזרה אל החיים הרגילים בצורה מבורכת.
ייחודיות המקדש היא ביכולת להתברך לא רק ברמה הפנימית אלא גם ברמה החיצונית והגופנית, יחד עם כל מדרגות הבריאה. בהיעדר המקדש אנו מוצאים את עצמנו נאלצים להסתפק בעבודה התודעתית ובתחליפים שהם כ"זכר למקדש". אבל יש יום אחד בשבוע, שבו אנו יכולים לבקר ממש במקדש…
*אז למה לא כל יום שבת?*
כשם שהמקדש הוא מקום קדוש, כך השבת היא זמן קדוש. המשמעות היא שכשם שבעליה לרגל אנו נאספים, מגיעים למקדש להתברך וחוזרים לאחר מכן אל נחלתנו (מה שמכונה "הגבולין") מבורכים, כך גם ביחס לשבת. החל מיום רביעי בשבוע מתחיל להתרחש מבחינה רוחנית תהליך של היאספות ועליה, המגיע לשיאו ברגע שאנו נכנסים בשערי השבת עצמה. אנו יודעים שבשבת יש מצווה להתענג לא רק מבחינה רוחנית – בתפילה, לימוד תורה וכד', אלא גם ברמה הגופנית – באכילה, שינה וכו'… ההסתייגויות שקיימות בכל יום משקיעה בתענוגות הגוף אינן קיימות בשבת ואדרבה – כל המרבה להתענג הרי זה משובח.
זאת מאחר ובשבת העולם כולו מתרומם למדרגה של מציאות מקדשית, מה שמאפשר שהקדושה תחול ותורגש לא רק ברמה התודעתית והרוחנית, כי אם גם ברמה הגשמית והגופנית!
אגב, בסיום השבת ישנו תהליך מובנה של פרידה מהקודש ו"מסע" חזרה אל הגבולין. החל מהתפילות המיוחדות למוצ"ש, ההבדלה, סעודה רביעית וחזרה מדורגת אל החול. תהליך זה נמשך עד ליום שלישי בשבוע, ולמחרת כבר מתחילה ההיערכות הרוחנית לשבת הבאה… לנושא ה"שבת בתודעת מקדש" אנו נצלול בע"ה במהלך חודש שבט.
*"יש לי יום יום חג"*
גם החגים קשורים כולם אל המקדש. בראש ובראשונה שלושת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות שבהם היתה מצווה לעלות לרגל לבית המקדש. בימינו אלמנט זה נעדר לצערנו ולמעשה אנו חווים רק מעט מאוד מתוך מהותו המלאה של החג. לקראת פסח אנו עסוקים כולנו בביעור החמץ, אך מה לגבי התמנות על קרבן פסח, חלוקה לחבורות ועליה המונית לירושלים לעשות את הסדר בחבורות גדולות סביב הקרבן?
בשבועות אנו מתמקדים בלימוד כל הלילה או אכילת מאכלי חלב, אך היכן הקרבת שתי הלחם – מנחת החמץ היחידה וכבשי העצרת, שלמי הציבור היחידים בכל השנה??
בסוכות אנו נוטלים ארבעת המינים (זכר למקדש) ויושבים בסוכה, אך מה לגבי ניסוך המים ושמחת בית השואבה עליה נאמר שמי שלא ראה אותה לא ראה שמחה בימיו??
ומה לגבי תקיעת ההמלכה בארמונו של המלך בראש השנה וכל סדר הכניסה לקודש הקודשים ביום הכיפורים??
שלא לדבר על חג חנוכה שכל מהותו (עם כל הכבוד לסופגניות) היא מלחמה למען טיהור והחזרת העבודה למקדש, ואפילו בפורים חז"ל מלמדים שהמלחמה האמיתית היתה על המשך או עצירת בניית המקדש.
*אז שנבקר במקדש?*
כמו בדוגמאות האחרות שראינו, התהליכים המקדשיים מתרחשים כל הזמן בבית מקדש של מעלה. אבל מודעות, כוונה והתבוננות שלנו, יכולים לאפשר לנו לקחת חלק פעיל יותר בתנועת העליה-התברכות-וחזרה המקדשיים ולהפוך את התנועה הרוחנית המקדשית לחלק טבעי מחיינו. כאמור הדברים הם כרגע על קצה המזלג, כאשר לאורך השנה כולה נקיים סדרות "הכנה מקדשית" לקראת כל חג בפני עצמו, ובנוסף גם נקדיש סדרה מיוחדת לשבת ולראש חודש ולמבנה השנה בכאופן כללי. בינתיים, מאחר והזכרנו כמה סוגי זמנים היום, אציע בהתאם מספר תרגילים כלליים:
א. נשים לב איזה יום היום. נראה אותו לא כיום נפרד, אלא כהכנה לכניסה אל מקדש השבת (בימים רביעי-שישי) או כתהליך החזרה מהמקדש אל החיים (בימים ראשון-שלישי).
ב. ברגעים של כניסת השבת – נדמיין את עצמנו נכנסים למקדש.
ג. בחגים – נזכור שאנו חווים חלק קטן מהחג המקורי, ונדמיין כיצד הוא ייראה בעתיד הקרוב…
למי שמתאים לו וברוח המקדש, אפשר לשלב בתרגילים גם עבודה עם הגוף – ציור או אמנות אחרת, שירה, תנועה, דימיון מודרך וכו'. אז…. נצא למסע בזמן?…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate