היום נדבר על פעולה ש"לוקחת" לנו חלק מאוד גדול מהחיים, בערך רבע… כן, אני מדבר על השינה. אז אני רוצה לשאול אותך שאלה למחשבה: מה היחס שלך כרגע לפעולה הזו? אני יודע על עצמי לדוגמה שגם אם אני מאוד אוהב לישון (וביננו – מי לא??) אני כל הזמן רוצה לצמצם את הזמן הזה כי יש כל כך הרבה דברים לעשות ולהספיק…
אבל האם הזמן הזה הוא באמת בזבוז זמן כמו שלפעמים מרגיש לנו?
*שאלת הביצה והתרנגולת…*
היום והלילה משמשים במחזוריות. אבל מי קדם למי? או במילים אחרות – מי האמצעי ומי המטרה? האם אנו ישנים כדי שיהיה לנו כח להמשיך לפעול למחרת, או שאנחנו פועלים במשך היום, כדי להגיע לשינה במצב גבוה יותר? מה דעתך על השאלה הזו?
*ויהי ערב ויהי בוקר…*
אם נסתכל על ההלכה לדוגמה, התשובה לשאלה הזו די פשוטה: היממה שלנו תמיד מתחילה מהלילה. זו הסיבה שהשבת מתחילה ביום שישי בלילה כשמחשיך, ומסתיימת בצאת הכוכבים של יום שבת. אם הלילה קודם ליום, זה אומר שהלילה הוא האמצעי ואילו היום הוא המטרה. ובאמת אם היינו עושם סקר בקרב בני האדם אני מניח שרובם היו אומרים שאנו ישנים בלילה כדי שיהיה לנו כח ביום.
אך הרשב"ם בפירושו לפסוקי הבריאה מציע אפשרות נוספת להבנת הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר": "שֶׁהֶעֱרִיב יוֹם רִאשׁוֹן וְשִׁקַּע הָאוֹר, וַיְהִי בֹּקֶר – בָּקְרוֹ שֶׁל לַיְלָה, שֶׁעָלָה עַמּוּד הַשַּׁחַר. הֲרֵי הֻשְׁלַם יוֹם אֶחָד…"
על פי פירוש זה (שכמובן שאין לייחס לו השלכות הלכתיות!) היום הוא זה שקודם ללילה! וכן הגמרא במסכת חולין אומרת ש"בקדשים, הלילה הולך אחר היום". (בנושא של יחסי הלילה והיום ומבנה היממה כולה, יחד עם עבודת השינה, אנו נתבונן לעומק ובאריכות במהלך חודש חשון ותחילת כסלו).
נראה שניתן להרחיב תפיסה זו לכל הווית המקדש. במשך היום במקדש ישנה פעילות של הקרבת הקרבנות וכו'. אך מה מטרת הפעילות? מטרתה להגיע למדרגה גבוהה יותר ולשהות בה במשך הלילה! בדומה לאדם שרוצה להגיע למקום מסוים. יש את השלב של הדרך, ויש את השלב שהוא פשוט נמצא במקום בו רצה להגיע. כך גם הלילה במקדש – לא נעשית שם פעילות של האדם אלא יש נתינת מקום לתוצאות הפעילות במשך היום (דבר זה בא לידי ביטוי ב"עיכול" הקרבנות באש המזבח במשך הלילה, מה שמכונה במשנה "הקטר חלבים ואמורים").
ומה זה אומר לנו?
אדם יכול ללכת לישון בשני אופנים שונים. הוא יכול לעשות ולעשות ולעשות, עד שהעייפות פשוט תכריע אותו והוא "יקרוס" ויירדם. ואני אודה ואומר שלי אישית זה קורה לא מעט. אותו אדם יקום בבוקר עם כוחות מחודשים לעוד יום של פעילות אינטנסיבית וחוזר חלילה…
אבל אפשר ללכת לישון בדרך אחרת – לא כמשהו שעושים בלית ברירה, אלא כמשהו שעושים בצורה מודעת, כפעולה שהיא לכתחילה. הזכרנו כבר שהשינה היא דוגמה למעגל "ההתכללות וההתחדשות". במהלך השינה יש התנתקות מסויימת של נשמתנו מהגוף, והיא הולכת ומתכללת במקורה. ניתן לראות זאת כ"טבילה" במעיין החיים הגדול אשר מטהרת, מנקה ומחדשת את נשמתנו וכך אנו זוכים לקבל אותה רעננה וחדשה בבוקר.
הרב קוק כותב שכאשר זה קורה, הנשמה מעלה איתה חלק מהרשמים שהיא ספגה במשך היום וגם הם הולכים ומתכללים ומתחדשים יחד איתה! (מדות הראי"ה, העלאת ניצוצות ו). כלומר בדומה לאכילה, גם בשינה יש לנו אפשרות להעלות את החיים לשורשם. עוצמת ההתחדשות והשפעתה תלויות בין השאר בפעילות האדם לאורך היום, וכן בכוונה ובתודעה שאיתה הוא הולך לישון. במילים אחרות, ניתן לחיות בצורה כזו שהפעילות לאורך היום, היא אמצעי שמטרתו להגיע למדרגה הגבוהה ביותר שאפשר במהלך השינה בלילה!
זו תפיסה שמאירה באור חדש לחלוטין את כל העשיה שלנו. לגבי הכוונה שאיתה הולכים לישון, יתכן שזו אחת הסיבות לכך שחכמים תיקנו לומר את תפילת "קריאת שמע שעל המיטה". אחד הפסוקים שנהוג לומר אותם בתפילה זו הוא "בידך אפקיד רוחי". פסוק זה מזמין אותנו לעבור ממצב של "קריסה מעייפות" אל כוונה של התמסרות מודעת ובוחרת לצלילה הרוחנית במעיין החיים הגדול, המתבצעת בשינה. אם נתחבר לרעיון של "בית מקדש של מעלה" אותו ראינו במהלך השבוע השני בסדרה, הרי שאנחנו יכולים לראות את "הפקדת" הרוח שלנו ב"ידיו" של הקב"ה, ככוונה לעלות לרגל במהלך השינה לבית המקדש של מעלה, להביא איתנו את הרשמים והמאכלים שספגנו לתוכנו במשך היום כקרבן, ובכך להביא להתחדשות והתברכות של החיים בחזרתנו לערנות בבוקר למחרת. כאמור, אנו נעמיק בנושא עבודת השינה במהלך חודש כסליו.
*אז שננסה?*
לפני שנלך לישון, נאמר את הפסוק "בידך אפקיד רוחי" ונכוון בו שאנו רוצים להתכלל, לטבול ולהתחדש במעיין החיים הגדול בבית מקדש של מעלה, ויחד איתנו כל חלקי החיים שהתקשרו איתנו במהלך היום. לא קל לזכור את התרגיל הזה ברגע האמת, ולכן אני ממליץ לשים עכשיו תזכורת להערב 🙂
מחכה לשמוע מחר בבוקר איך היה לך…
*******************************
הפודקאסט "7 דקות מקדש ביום" נכתב ומוקלט ע"י אוריאל הרצוג מתוך כוונה להנגיש את תודעת המקדש לציבור הרחב. המחקר והכתיבה נעשים בהתנדבות אך ישנן הוצאות אחזקה ופיתוח. להשתתפות בסכום של 5-50 ש"ח בחודש, לחצו כאן: https://doronherzog.org.il/donate